מבוא
לפני תביעות הדדיות, שהגישו מר ציון ג'אן וחב' עלי קטיף ירקות ללא תולעים בע"מ, ובהן כל אחד מן הצדדים טוען, כי במסגרת היתקשרות עסקית ביניהם, מסרו לצד האחר מיכלי פלסטיק לאיחסון תוצרת חקלאית (דולבים), אך מיכלים אלה נותרו בידי הצד האחר בסיום ההיתקשרות ביניהם, ולא הושבו עד היום.
בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כך:
"המשיב הגיש תביעה כספית בהקשר לעיסוקו, כמי שעוסק בהשכרת מיכלי פלסטיק לתוצרת חקלאית, וכעולה מכתב התביעה, בין הצדדים היו יחסים עיסקיים מתמשכים, במשך מספר שנים בהם סופקו מיכלים פלאסטיים כאמור למבקשת. בין היתר וכעולה מכתב התביעה, טען המשיב כי המבקשת לא השיבה לו 564 מיכלים ולפיכך ברכיב זה נתבעה היא בסך של 329,940 ₪. סך התביעה קמא הועמד על 527,577 ₪.
...
משדחיתי את טענת עלי קטיף, כי ג'אן נותר חייב לה מיכלים, אזי ממילא נדחית יחד עם קביעה זו, הטענה ולפיה עלי קטיף שילמו לאורך השנים דמי שכירות ביתר, עבור מיכלים שסופקו לה על-ידי ג'אן. כך גם, נדחית התביעה ולפיה על ג'אן לשלם לעלי קטיף דמי שכירות בגין אותם 289 מיכלים, החל מיום 7.3.2018 ועד למועד הגשת התביעה שכנגד.
טוענת עלי קטיף בסיכומיה (ראו סעיף 18), כי "גם רכיב דמי השכירות אשר הוכרע בפסק הדין הראשון ושולם לג'אן 74,335 (ראה סעיף 11.2 לעיל) לא מנע מג'אן לתבוע בשנית רכיב זה בסך 74,335 ₪ (סעיף 15 לכתב התביעה) והגדיל לעדות בניפוח רכיב זה לכדי 130,284 ₪ (סעיף 33 לכתב התביעה) ללא סימוכין ותימוכין כפי שיורחב בהמשך." (ההדגשות במקור – י.ל)
אינני מקבל את הטענה, שרכיב זה נדון, הוכרע ושולם במסגרת ההליך הראשון.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, התביעה של מר ג'אן מתקבלת, והתביעה שכנגד של חב' עלי קטיף ירקות ללא תולעים בע"מ נדחית.
