תביעות הדדיות בגין הוצאת לשון הרע בין שכנים

תביעה ותביעה שכנגד שבמרכזן תיקון קו גבול בין חלקות שכנות.

דורון תבעו סך של 50,000 ₪ בגין הסגת גבול, סך של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש עקב טרפוד מכירת חלקתם וסיכול בניית הגדר וסך של 100,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע.

לחילופין, טענו להגנת "אמת דברתי". איני רואה מקום לפסוק דבר ברכיב זה. הוצאות התביעות ההדדיות בסופו של דבר, ניבנתה הגדר, בסיוע מומחה מטעם בית המשפט, שקבע מיפרט.

...

אף בהצעה זו ניר לא עמד, ובסופו של דבר, אליהו היה אדיש לשאלה היכן תוקם הגדר, ובלבד שלא ייגרע מחלקו מעבר למוסכם לפי הסכם הפשרה.

בסופו של דבר, עמדתם של עסייה בנושא מפרט הגדר נדחתה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, שקבע לגדר תוואי ומפרט לפי עמדתם של דורון.

לחילופין, טענו להגנת "אמת דיברתי". איני רואה מקום לפסוק דבר ברכיב זה. הוצאות התביעות ההדדיות בסופו של דבר, נבנתה הגדר, בסיוע מומחה מטעם בית המשפט, שקבע מפרט.

מטענות הצדדים ועדותם בפניי עלה הרושם כי התביעות ההדדיות בגין לשון הרע, הן ביטוי לסכסוך בין שכנים המתקשים ליישבו בדרכי שלום.

מסקנה זו מתחזקת אף לאור הודאתה של התובעת לפיה ייתכן והיו אי דיוקים בתצהיר שמסרה (פרוטוקול הדיון עמוד 10 שורה 14-18): "התובעת: נזכרתי עו"ד העלה ענין שאמרתי שישנם אי דיוקים ואכן כשמסרתי את התצהיר עו"ד במשרד של עו"ד מכלוף לא דייקה בפרטים ואמרתי לעו"ד מכלוף שישנם דברים לא נכונים ואני לא מוכנה לומר משהו שהוא אינו אמת ואז הוא אמר שאין בעיה להוציא את התצהיר, חתמתי על תצהיר בפני עו"ד מכלוף ואמרתי לו שאני הולכת להגיד את האמת. יכול להיות שהתצהיר שעליו שאל אותי עו"ד הוא התצהיר הראשוני." כך שטענת התובעת ללשון הרע, בהתבסס על האמירות שבסעיפים 1-6 לעיל – דינה להדחות.

...

אין בידי לקבל מסקנה זו של התובעת.

אף בהינתן שחשד זה לא לווה במסקנה חד משמעית.

סוף דבר התובעת תשלם לנתבע (התובע שכנגד) סך של 1,000 ₪.

התביעה שכנגד הנה על סך של 263,000 ₪ כאשר סך של 158,000 ₪ נתבע כפצוי מוסכם בשל איחור בבצוע התשלומים עפ"י ההסכם, סך של 100,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע שנעשתה לטענת הנתבע/תובע שכנגד מר בייצר (להלן: "הנתבע") באמרות בעל פה שאמר התובע 1 כנגד הנתבע בנוכחות אחרים, וסך של 5,000 הנתבע כהחזר עבור הוצאה בה נשא התובע שכנגד להתקנת חלון בדירה לאחר רכישתה ע"י התובעים.

בישיבה מיום 27.1.20, אשר יועדה לשמיעת ראיות, נתנו הצדדים הסכמתם לכך שההכרעה בתביעות ההדדיות תעשה בהתאם להוראת סעיף 79א, כאשר הטווח לפסיקת בית המשפט יעמוד בין 70,000 ₪ בתביעת מיגדשייב, לבין 40,000 ₪ בתביעה שכנגד, כאשר לכל סכום שייפסק יתוספו הוצאות ושכ"ט עו"ד לפי שיקול דעת בית המשפט.

כמו כן הוסכם כי אין בהסדר הכרעה ביחס לסוגיית הרטיבות בדירת שכנם של התובעים (זה המתגורר בדירה מתחתם), לרבות בשאלת מקור אותה רטיבות, וממילא הסכום שייפסק לא יכלול פיצוי בגין רטיבות זו או עלות תקונה.

...

בין הצדדים, שכנים לשעבר, קיים סיכסוך קינייני שהוליד גם תביעות והליכים אחרים ורבים.

עוד מצטט המבקש הסכמה שהושגה בין הצדדים לפיה :"הצדדים הסכימו כי לסיום ולסילוק סופי של כל טענותיהם ותביעותיהם ההדדיות וכל עילות התביעה ככל שישנן עד ליום 28.7.13. הצדדים חוזרים בהם מטענותיהם ההדדיות בגין התלונה המתבררת בת"פ 54529/06/12 ומבקשים כי יש לראות בהכם זה כפנייה לתביעה (למישטרה ש.ר.) בבקשה כי תעתור לביטול הרשעת נאשם. הצדדים מבהירים כי על כל מעשה או מחדל או כל היתנהגות של מי מהצדדים עד ליום 28.7.13 יחולו השתק פלוגתא והשתק עילה." על הסכמה זו חתומים המשיבים, מחד גיסא, ועו"הד גולדשטיין המייצג את רעייתו וילדיו של המבקש, אך איננו מייצג את המבקש עצמו.

כל אחד מהמעשים המנויים בכתב התביעה, כפי שפורטו לעיל, אם יוכח, יכול להקים את עילות התביעה בגין הוצאת לשון הרע, נזיקין, הטרדה ופגיעה בפרטיות.

...

לטענתו, באותו הליך, שהסתיים, הצהירו המשיבים בפרוטוקול כדלקמן: "התיק נמשך המון שנים, למרשי נגרמה עוגמת נפש עצומה. לפיכך הם לא רואים לנכון להמשיך את התהליך של הסבל בכך שנפתח תביעה חדשה. אני מבקש מבית המשפט לשקול את דעתו בשנית. אני מקבל את הצעת בית המשפט ומסכים למחיקת הבקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד." לטענת המבקש, בעקבות הצהרה זו לא חייבו המשיבים בהוצאות.

הנני דוחה את הבקשה.

הנני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה בסכום של 7500 ₪.

בפניי שתי תביעות הדדית לפצוי בגין פירסום לשון הרע, של צדדים מתגוררים יחד בבניין דירות, בשל פרסומים שונים הנוגעים לניהול וועד הבית בבניין, כאשר לטענות הצדדים פרסומים אלו עולים לכדי לשון הרע, ומהוים עוולה המזכה בפצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

רקע כללי: תביעות אלו עניינן, סיכסוך בין שכנים שעיקרו נוגע לניהול וועד הבית בבניין בו מתגוררים הצדדים.

תמצית טענות הצדדים בתיק הראשון: לטענת ריטה, שכנה מוריס פירסם עליה מספר פרסומים שעולים, לטענתה, לכדי לשון הרע.

המלומד א. שנהר בספרו "דיני לשון הרע", הוצאת נבו, עמ' 131-132 קבע כך בעיניין: "נראה כי לצורך הכרעה בשאלה, האם מהוים דברי גידוף "לשון הרע", ישקול בית המשפט לא רק את הנורמות החברתיות במקום שבו נאמרו הדברים, אלא גם את נימת הדיבור, את הקול ואת ההקשר שבהם נאמרו הדברים, ואם יתברר שהדברים נאמרו ברוגז ובכעס או תוך חילופי עלבונות, ייטה בית המשפט שלא לראות בדברים "לשון הרע" המקימה עילת תביעה על פי החוק".

לא כל מי שאומר על חברו "גנב" או "גנבת" יחויב בתשלום פיצוי בגין הוצאת דיבה, אך כאשר לפירסום זה מתווסף תאור הגנבה, כמו במקרה הנידון כאשר מוריס פירסם שריטה גונבת את כספי ועד הבית, הרי מאחר ומוריס לא הצליח להוכיח את אמתות הפירסום, הרי שיש בזה לשון הרע וריטה זכאית לפיצויים ( ראה בעיניין זה תא (ת"א) 28235-02-20).

...

סכום זה משקף את החומרה שבהאשמה ספציפית כלפי ניהול כספי ועד הבית על ידי ריטה, והפניית הפרסום כלפי קבוצה אנשים הנוגעת בדבר מחד, אך מאידך הוא משקף גם את מבחן הדברים על רקע ההתבטאות הבוטה של הצדדים האחד כלפי משנו ועל כך שבסופו של דבר מדובר בקבוצת אנשים קטנה שנחשפה לפרסומים אלו , ואשר ידעה לבחון אותם מתוך היכרות עם שני המעורבים.

לאור האמור לעיל התביעה בתיק השני (66510-10-18 נדחית.

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה בתיק 34362-05-18 באופן חלקי וקובעת כי על מוריס לפצות את ריטה בסך של 5,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.