בכ"ה בתשרי התשפ"א (13.10.20) הגישה המערערת לבית הדין הרבני האיזורי נתניה תביעת גירושין וכתובה, שלה כרכה גם את עינייני הילדים – משמורת והסדרי שהות ומזונות, אך לא את עינייני הרכוש.
בפתח הדיון שלאחר מכן, שהתקיים בד' באדר התשפ"א (16.2.21), השיב בא כוח המערערת (היחיד לכאורה אז, עו"ד שרון סגל) לשאלת בית הדין "מה חדש?" באומרו "אין חדש, באנו לנסות שאולי בית הדין יעזור לצדדים", באת כוח המשיב הגיבה: "על זה [אני] מסכימה [...] האיש לא מעוניין להתגרש [...] אבל בסופו של דבר אי אפשר להכריח שלום בית. אז אומר ככה." ולאחר הקדמה זו פירטה באריכות את עינייני רכושם של הצדדים, בא כוח המערערת הגיב, ואף מרשתו עצמה הגיבה, לחלק מן הדברים ונוהל משא־ומתן ער בסיועו של בית הדין לאורך חמישה עמודי פרוטוקול, מלבד משא־ומתן שנוהל שלא לפרוטוקול עם כל צד בנפרד, כשכולו עוסק בעינייני הרכוש בלבד.
...
אך נוכח כל האמור, גם אם הבנה זו שגויה אין לכך נפקות לענייננו.
)
סוף דבר, הצדדים המתדיינים לפנינו – שניהם – כרכו ענייני רכוש שונים, ובפשטות המשמעות היא כריכת כלל ענייני הרכוש, ובכלל זה נכרך בהתנהלותם ובהתדיינותם באופן ברור גם עניינם של יישום ההסכם, הן ההסכם הראשון והן הנספח, וההכרעה במחלוקות הנוגעות אליו בשאלת קבלתה או דחיית של חוות הדעת השמאית, מינויו או אי־מינויו של שמאי אחר וקבלת או דחיית חוות דעתו שלו ואופן איזונן של דירות הצדדים בהתאם לכך אם באמצעות נטילת כל דירה בידי אחד מהצדדים ותשלומי איזון בשל הפער בין מחירי הדירות השונות ואם באמצעות מכירת הדירות או חלקן לצדדים שלישיים, והכול בהתאם לשמאות שתיקבע כשמאות המחייבת.
להתנהלות זו חברו ונלוו גם האמירות הלא ראויות ולא מכובדות כלפי בית הדין קמא וכלפי בית דין זה ואף הניסיון המניפולטיבי והמופרך להציג את אי־קבלת עמדתה של המערערת בסוגיית מעמדו של הסכם (הנספח) כשוויון נפש כלפי סרבנות גט.
פסיקתנו והוראותינו נוכח כל האמור הן כדלהלן:
אנו דוחים את הערעור על החלטת בית הדין האזורי לעניין הסמכות.
