עסקינן בסכסוך עסקי מורכב בין המערערת, קוסמטיקאית בעלת מכון לטיפולים אסתטיים, לבין המשיבה 1 (להלן: "גלאקסי"), חברה העוסקת ביבוא ומכירה של מכשירים להסרת שיער ולטיפולים אסתטיים, ומנהלה, המשיב 2 אברהם גל (להלן: "גל").
המערערת אף היתרברבה בשיחה שהוקלטה כי היא "מבינה בדברים האלה. הרמתי חברות גדולות ממכם ..." כך גם תבעה בשנת 2009 חברה מתחרה לגלקסי בגין פרשה דומה (חברת נובה לייזר), ותביעתה נדחתה.
המשיבים טוענים כי היה עליהם להיתמודד עם דרישותיה הסחטניות של המערערת להשבת כספה, לאחר כ- 17 חודשים בהם השתמשה במכשיר שרכשה, ותוך שהמערערת משמיעה כלפיהם איומים שונים ומשונים, לרבות איום כי תכניס את גל לבית הסוהר ותיסע לכנס רופאים באילת כדי "לעשות לו בושות". כך גם נאלצו המשיבים להיתמודד עם תלונות שווא שהגישה נגדם למשרד הבריאות, מס הכנסה ומע"מ, שהביאו לעריכת פשיטה על ביתו של גל, וכן נאלצו להיתמודד עם נסיון של המערערת לפגוע ביחסיהם עם פאלומר מתוך מטרה לגזול את הזכיון שקבלו ממנה.
ראשית לכל, הכלל הוא שערכאת העירעור אינה נוטה להתערב במימצאי עובדה ומהימנות, אלא במקרים חריגים:
"כידוע, ערכאת העירעור לא תתערב בממצאים העובדתיים ובקביעות מהימנות שקבעה הערכאה דלמטה, אלא במקרים יוצאי דופן, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם ... לכלל זה משנה תוקף שעה שהכרעה מתבססת על קביעות באשר למהימנותם של עדים ... "
(ע"א 8423/06 ראובן שדה נ' אליעזר לוינזון (פורסם בנבו, 10.08.2010)).
לטענתה, טוביה אמר למירב יהב, חברתה של המערערת, כי המערערת סובלת ממניה דפרסיה, אך בית המשפט קמא כלל לא היתייחס לתביעתה בגין פירסום זה. טענה זו בדין יסודה, שכן אין בפסק הדין כל היתייחסות לטענה זו. ברם, לגופו של ענין, אין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא, שכן טוביה כלל לא נתבע לדין על ידי המערערת, ואין מקום לפקוד לחובתם של המשיבים את אמירתו זו של טוביה.
...
לא מצאנו כי במקרה שלפנינו ישנה הצדקה להתערבות כזו.
סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור.
המערערת תשלם למשיבים את הוצאות הערעור בסך 23,600 ₪.
