תביעה של עורך דין נגד לקוח בגין חוב שכר טרחה

זוהי תביעה מצד עורך דין נגד לקוחו לשעבר לתשלום שכר טירחה שהנתבע התחייב בתשלומו, על פי הנטען, וכדי סך של 63,187 שקלים.

בהנתן המסכת העובדתית המובאת לעיל ומשעה שהנתבע לא הסדיר את חובו בגין שכר הטרחה כלפי התובע, טוען התובע כי הוא זכאי להפרע מהנתבע בעילות ובשיעורים אלו: בעילה חוזית שמקורה בהסכם שכה"ט ומכוחה על הנתבע לשלם 63,187 שקלים לפי פירוט זה: א.1 – יתרת החוב בתיק הוצל"פ מס' 25-01238-07-2 (שניפתח לגביית הוצאות שנפסקו בהליך ביניים לטובת הנתבע בתיק אסייג) לאחר תשלומים שבוצעו ע"ח – 2,762 שקלים.

בית המשפט קובע כי יש ליתן את הדעת לדין הכללי בדבר השתכללותו של חוזה ופרשנותו ומוסיף (בסעיפים 39-40): "לכך מצטרפים כללי הפרשנות הייחודיים לטיב החוזה בו עסקינן – הסכם שכר טירחה בין עורך דין לבין לקוחו. עם כללים אלה נמנית ההלכה שלפיה מוטל נטל הראיה וההוכחה לקיומן של הסכמות בין הצדדים על שכמו של עורך הדין, ומשלא השכיל לנסח הסכם שכר טירחה סדור כדבעי – ייזקף עניין זה לחובתו. כפי שנקבע בעבר, "האחריות לעריכת הסכם שכר טירחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטירחה באופן ברור [...], מוטלת על עורך הדין" (ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)).

...

סוף דבר מהמובא לעיל עולה כי תביעתו של התובע התיישנה לפי כל אחת מהעילות המוצעות ודינה לפיכך להידחות וכך מורה אני.

אציין טרם סיום כי הצדדים טענו לגבי עניינים נוספים הנוגעים לשאלת אופן הוכחת היקפו של שכר ראוי שנתבע, לשאלת זהותו של הגורם היעיל שהביא לגביית הכספים בפועל מאסייג, לשאלת פשר הפער בין תביעת החוב שהופנתה למנהל המיוחד, לבין הסך הנתבע בתביעה זו ועוד, אולם אינני נדרשת לטענות אלו ואין צורך בהכרעה בהן לאור המסקנה בסוגיית ההתיישנות.

אוכל אף לומר ולקבוע כי נחה דעתי מאמינות טענת התובע לגבי אי הסדרת שכר טרחתו מצד הנתבע, אשר ראוי לציין כי רק בחקירתו הנגדית נזכר לציין מספר פרטים ולומר כי שילם עבור תיק אסייג מספר ימים לאחר סיומו, במזומן, ללא חשבונית ולאחר שהתובע הודיעו כי לא ניתן להיפרע מאסייג ונתן לו את פסק הדין (עמ' 18 משורה 18 – עמ' 19 שורה 22).

מנגד, טוען הנתבע, עורך הדין, כי בהיתחשב בהוראת שני הסכמי שכר טירחה שעליהם חתם מרשו, הלקוח, בהיתחשב במכלול הפעולות שבצע עבור הלקוח ובתשומות עבודתו עבורו, לאחר שקבל לידיו סך של 20,271 ₪ מאת הנאמן בפש"ר, כאמור, זכאי היה לקזז את מלוא הסכום - כשכר טירחה שהוסכם; וכן - כי אף שהלקוח נותר לכאורה ללא כל חלק בכספים שהושגו בגבייה, הרי שדי לו בכך; זאת – משום שהלקוח ידע על קיומו של סיכון שלא יצא מההתקשרות ביניהם דבר, ומכל מקום - בעקבות פועלו של עורך הדין לטובתו של הלקוח, יכול הלקוח להזדכות מול מס הכנסה על "חובות אבודים", ולהזדכות מול רשויות המע"מ על המע"מ שלא שולם לו, וזאת - תמורתו.

כלל זה אף אומץ כחלק מהנחיות המחוקק המפורשות במלאכת הפרשנות של החוזה - בתיקון משנת 2011 כחלק מחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), בהוספת סעיף 25 (ב1) לחוק, שלשונו: "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". בהתאם, על פי הפסיקה, כל עמימות בהסכם שכר טירחה של עורך דין, יש לפרשה לטובת הלקוח ]ת"ק (תביעות קטנות בת"א) 36267-09-15 עו"ד אראל גילבוע נ' מועצה מקומית בית דגן (פורסם; 28.08.2016); ת"א (השלום בת"א) 29877-03-14 משה אוחנה נ' יורם שפטל (פורסם; 28.07.2016); ת"א (השלום בת"א) 11520-06-13 יעקב גולדמן נ' קבוצת ממן אילת בע"מ (פורסם; 03.01.2016)].

...

שאלתי את עורך הדין בדיון האם להבנתו ההסכם הראשון בטל בחתימת ההסכם השני, והוא השיב - שלא, אך הסכים שאין לגבות פעמיים [עמ' 4 לפרו']: "אני מסביר שלא הייתי גובה פעמיים, אלא השאלה הזו היא תיאורטית וגם כשאינה רלוונטית, אני חלילה לא נותן ל ביהמ"ש ציונים או הערכות, אין זה מתפקידי. יחד עם זאת, בהסכם השני כמו בראשון, מצויין כי מה שנגבה בשכט' יהיה שלי ואני יכול לקזז את זה". טרם אפנה להסכם השני, אעצור לדיון ביניים ואבהיר כי, בנסיבות, אינני מקבל את עמדת עורך הדין בסיכומים מטעמו כי הוא זכאי להיפרע מהלקוח על פי הוראת סעיפים 7 ו-8 להסכם הראשון.

לאור ממצאי וניתוחם בדיון לעיל, אני קובע כי הלקוח בענייננו זכאי לבטל את סעיף 2 בהסכם שכר הטרחה השני - עקב פגם ברצון, וזאת משהתקשר בהסכם שכר הטרחה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה מצד עורך הדין.

סוף דבר התביעה הנדונה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע ישלם לתובע סך של 10,622 ₪.

הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה: ביום 16.11.2017 הגיש המשיב, עורך דין במקצועו, תובענה כספית בסדר דין מקוצר על סך 252,135 ₪ כנגד המבקשים, שהיו לקוחותיו.

המבקש טוען, שהמשיב הפר את חובתו האתית כלפיו והגיש כנגד המבקשים את התובענה מושא הליך זה בגין חוב שכר טירחה, אשר שנוי במחלוקת, תוך הסתרת עצם הגשת התביעה מן המבקש על-פני תקופה ארוכה, תוך ניצול החולשה הנפשית והאמון שרחש לו המבקש לצורך קבלת פסק דין בהיעדר הגנה ובעודו ממשיך לייצג את המבקש בעניינים אחרים.

לטעמו של המבקש ההמתנה במשך כ-4 שנים היא ראייה נסיבתית התומכת בגירסת המבקש, אודות ניסיון ההסתרה שבוצע על ידי המשיב במשך שנים, כדי שהמבקש לא יגלה שעורך דינו תובע אותו, ללא ידיעתו, למרות קבלת שכר הטירחה המגיע לו. המבקש תוהה מדוע המתין המשיב במשך 4 שנים עד לפתיחת תיק ההוצל"פ אם המבקש לא שילם את שכר הטירחה המגיע לו ומדוע המשיך הוא לייצגו באותם הליכים בשעה המבקש חייב בגינם שכר טירחה למשיב.

בנוסף, לא ייחס בית משפט קמא משמעות לטענה, לפיה המסמכים העומדים בבסיס תביעתו של המשיב הם, כך נטען, מסמכים "פקטביים" בשעה שלטענת המבקש שילם הוא למשיב את כל השכר שנידרש במסגרת ההליכים שניהל המשיב עבורו, ומה גם, שהמשיב המשיך לייצג את המבקש גם לאחר הגשת התביעה וזאת לטעמו של המבקש, תוך ניגוד עינייניים ובנגוד להוראות לישכת עורכי הדין.

...

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' הרשמת הבכירה טלי מירום) מיום 6.10.21 ב-תא"ק 39359-11-17, לפיה נעתר בית משפט קמא לבקשתם של המבקשים והורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשים ביום 26.12.17, בהעדר בקשת רשות להתגונן, ואולם, בית משפט קמא התנה את ביטול פסק הדין בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪ בקופת בית-המשפט בתוך 30 יום והוסיף שאם לא תבוצע הפקדת הערובה, יישאר פסק הדין בעינו.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מקבל חלקית את ערעורם של המבקשים במובן זה שחלף הפקדת סכום ערובה בסך 50,000 ₪ כתנאי לביטול פסק הדין מיום 26.12.17 יהא על המבקשים להפקיד סכום ערובה בסך של 25,000 ₪.

בנסיבות העניין שבתיק זה, ומכיוון שבקשת רשות הערעור התקבלה חלקית בלבד, אני מורה שלא יהא צו להוצאות בערכאת הערעור.

כמו-כן אני מורה למזכירות בית-המשפט להעביר את סכום הערובה בסך 7,500 ₪ המופקד בתיק זה לקופת בית משפט השלום בחדרה ל-תא"ק 39359-11-17 על חשבון הערובה של 25,000 ₪ שעל המבקשים להפקיד שם (כפי שכבר כתבתי בפִסקה י"ז דלעיל).

לפני ביהמ"ש תביעה של עורך דין נגד לקוחות לתשלום שכ"ט. כתב התביעה התובע הגיש ביום 21.7.20 כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים בו טען שהם לא שילמו שכ"ט שסוכם עימם והחזר הוצאות בסך של 78,000 ₪.

גרסת הנתבעים הנתבעים טענו בכתב ההגנה שעניינה של התביעה בחוב כספי נטען בגין שכר טירחה עבור ייצוגם בשני הליכים פליליים ת"פ 8125-12-16 (הנתבע 2 (להלן: "דיאא") בלבד) ו- ת"פ 36685-01-17 (שני הנתבעים).

...

סוף דבר בעניין אדהם ביהמ"ש מחייב את אדהם לשלם לתובע כלהלן: הסך של 28,500 ₪, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפני ביהמ"ש תביעת עורך דין נגד לקוחה בגין שכר טירחה.

סכום זה בצרוף הסך שנחסך, כהגדרתו בהסכם, עומד על חוב כספי בסכום כולל בסך של 148,903 ₪ בצרוף מע"מ, ובסה"כ שכר הטירחה שחייבת הנתבעת על פי ההסכם שנחתם עימה עומד על סכום בסך כולל של 174,216 ₪.

מכאן, שממילא אין לבימ"ש זה סמכות עניינית לשמוע התביעה של הנתבעת נגד החייב.

...

יש הבדל בין טענה שערבות לכאורה לא חתמה עליה ובית המשפט התייחס אליה, מצאנו שעל סמך הליך משפטי קודם ועשינו מחקר משפטי וכשבדקנו את החומר ראינו והכוונה לפס"ד של כב' השופט דפדי ממרץ 2017 וגם על אמירה שלה שהיא חתמה כערבה ולכן הקו שבחרנו בו והוכיח את עצמו שלא ניתן לה כל המידע בעת שחתמה ולכן גם פס"ד של השופט דפדי והאישור שלה שהיא חתמה אבל יש עילות לביטול הערבות לקוח שלא קיבל את כל המידע ערבותו לא תופסת.

למעלה מן הדרוש יאמר שלאחר שביהמ"ש שמע הראיות הוא הגיע למסקנה שהנתבעת חתמה על הערבות לחייב לצורך הבטחת התחייבויותיו כשוכר מבנה לניהול מלון עקב היותה בת זוגו.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובע כלהלן: הסך של 144,965 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה ועד מועד התשלום בפועל.