לאחר סיום יחסי העבודה בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, הגיש המעסיק תביעה נגד העובד.
בית הדין הוסיף וקבע כי מעשיו של העובד הפרו באופן חמור ושיטתי את חובות האמון ותום הלב שהיו מוטלות עליו כעובד וגרמו למעסיק עוגמת נפש רבה, ועל כן על העובד לפצות את המעסיק בגין נזק לא ממוני בסכום נוסף של 50,000 ש"ח. עוד קבע בית הדין כי לא נסתרה עדותו של רו"ח סלאמה בבית הדין לפיה ההפסד הכספי שניגרם למשיב כתוצאה מעזיבתו הפתאומית של העובד את מקום העבודה והשבתת משאית מערבל הבטון לשבועיים הוא בסך 27,000 ש"ח, ועל כן על העובד לפצות את המעסיק בסכום זה. בנוסף נפסק לטובת המעסיק סכום נוסף של 2,230 ש"ח בגין אי החזר הלוואה שניתנה על ידו למערער.
לעניין התביעה שכנגד שהגיש העובד, קבע בית הדין כי מעשיו החמורים והשיטתיים של העובד מצדיקים שלילה מלאה של פצויי הפיטורים, וכי לא מצא נסיבות לקולה לעניין זה. יחד עם זאת נקבע כי כיוון שהמעסיק לא עתר להחזרתם של הכספים שהופקדו על ידו לקרן הפנסיה על חשבון פצויי הפיטורים, העובד אינו נידרש להחזירם וישללו ממנו אך הכספים להם היה זכאי על פי דין חרף התפטרותו אשר לא הופקדו בקופה.
לטענת המעסיק, נוכח הקביעות הרבות בפסק הדין לעניין שקריו הרבים של העובד והקשיים שהציב במכוון בפני בית הדין לחקר האמת, ולאור העובדה כי תביעת המעסיק התקבלה ואילו התביעה שכנגד נדחתה ברובה, ההוצאות בהן חויב העובד הן סמליות ויכולות היו להיות כפולות ומכופלות.
האם הוכח כי מעשי העובד גרמו נזק למעסיק?
בית הדין האיזורי קיבל את טענת המעסיק לפיה "הטענה של הגניבה לא מתייחסת לגניבה של טיט, היא מתייחסת לגניבת הובלות". חישובו את הנזק שניגרם למעסיק בגין "גניבת ההובלות" התבסס על תחשיבו של רו"ח סלאמה לפיו "המחיר הממוצע להובלה הוא 395.5 ש"ח". כן קיבל בית הדין את טענות המעסיק לפיהן העובד מכר את הטיח הגנוב במחיר של 200 ש"ח לקוב, והודה במכירות "צדדיות" בהקף חודשי של כ-1,500 ₪ ומכך "עולה כי הנתבע ביצע 7 הובלות 'פרטיות'". עם זאת, בית הדין קבע כי התחשיב של רו"ח סלאמה מבוסס על 6 הובלות ולא 7, ו"על כן, ההפסד החודשי שראוי לקבוע לשיטתנו, הוא של 6 הובלות בחודש X 395.5 ₪ = 2,373 ₪". עוד קובע בית הדין כי יש לערוך את החישוב בהתאם למגבלת ההתיישנות. כיוון שהתביעה הוגשה חודשיים לאחר סיום יחסי העבודה "התחשיב הוא כדלקמן – הפסד חודשי של 2,373 ₪ כפול 82 חודשים = 194,586 ש"ח". בית הדין הוסיף וקבע כי לאור השיטתיות של מעשי העובד והתמשכותם על פני תקופה ארוכה, ניתן היה לקבוע את הנזק המשוער של המעסיק גם על סמך הערכה כללית נוכח קיומה של תשתית עובדתית המאפשרת לערוך אומדן.
...
סכום התביעה שכנגד עמד על 1,133,404 ש"ח.
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין האזורי, בפסק דין מפורט ומנומק בהרחבה, הגיע למסקנה כי המעסיק הוכיח את טענתו המרכזית לפיה העובד ביצע מעשי גניבה של טיח, באופן שיטתי ובמשך שנים רבות, ומכר אותו לגורמים פרטיים במהלך יום העבודה.
אכן, שכר היסוד המהווה חלק מ"השכר הכולל" אינו אמור להיות נמוך משכר המינימום, אך דין טענת העובד שהועלתה לראשונה בסיכומיו בערעור, לאחר לא פחות משלוש טענות שאינן מתיישבות עמה שהועלו בהליך, להידחות לנוכח שינוי החזית ועיתוי העלאתה.
אף דינן של טענות אלה המתמקדות בקביעות עובדתיות ובקביעות שבשיקול דעת הערכאה הדיונית להידחות.
סוף דבר – ערעור העובד על החיובים שהושתו עליו בתביעה העיקרית מתקבל בחלקו, כך שחיוביו לשלם למעסיק פיצוי בגין נזק ממוני של "גניבת הובלות" בסך 194,586 ₪ ופיצוי נוסף בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסכומים של 27,000 ש"ח ושל 6,516 ש"ח – בטלים.
