תביעה של לאומי קארד נגד לקוח בגין חוב

לפני כבוד השופטת שלומית בן יצחק התובע: אברהם אברמוב נגד הנתבעת: לאומי קארד בע"מ פסק דין לפני תביעה על סך 29,320 ₪ שעניינה טענות התובע ובנו כנגד הנתבעת, וכל זאת בקשר למחדלה הנטען באי ביטול עסקה שנקשרה בין התובע לבין חברת כבלים, העסק "א.מ. פליי ערוצי טלויזיה" (להלן: "א.מ. פליי"; "העסק").

לאחר הדיון הנוסף התברר, לשאלת בית המשפט, כי ביום 15.11.2017, לאחר הדיון הראשון, כי התובע ביטל את כרטיס האשראי וכפועל יוצא, ניפרעו פירעון מוקדם כל חובותיו שהיו אמורים להיות משולמים באמצעות כרטיס זה, לרבות סכום העסקה מושא התביעה.

על ענייננו חלות הוראות סעיף 10(א) לחוק, שכותרתו הפסקת תשלום בשל אי הספקה ולשונו כדלקמן: (א) הודיע לקוח למנפיק, בכתב, לגבי עסקה שנעשתה בינו לבין ספק באמצעות כרטיס אשראי, כי מתקיימים שניים אלה, יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, במועד קבלת ההודעה: (1) הנכס שנרכש בעיסקה לא סופק אף שחלף מועד ההספקה שעליו הוסכם בין הלקוח לבין הספק, ואם מועד ההספקה כאמור טרם חלף – הספק הפסיק, דרך קבע, לספק נכסים מסוגו של הנכס שנרכש בעיסקה; (2) הלקוח ביטל את העסקה.

ראו גם ה"פ (ת"א) 176379/00‏ ‏ דהרי נ' אלפא קארד ושות'‏(28.6.2000), שם צוינו הדברים הבאים: "התוצאה של החזרת הנכס לספק בהסכמת הספק הנה שהנכס לא נמצא בידי הלקוח ושבסופו של דבר התוצאה הנה שהנכס לא סופק ללקוח ולטעמי יש לפרש בצורה זו את האספקה ולהכניס לגדר סעיף זה גם מקרה של החזרת הנכס בהסכמה לספק ולראות במקרה זה את הנכס כלא סופק. פרשנות זו תואמת לגישה המרחיבה המגנה על הצרכן ומשרתת את האינטרסים של הציבור לגבי אפשרות לבטל בהסכמה עסקה ולא ליצור מצב שהלקוח לא מקבל את הנכס ומחויב לשלם בעדו לספק למרות הסכמת הספק לביטול העסקה". אשר לפסק הדין שהוזכר על ידי בן התובע, וצורף אח"כ (ת"ק 9074/03 (תביעות קטנות ת"א) לב נר נ' תשלובת ישרכארט (20.1.2004) – במקרה זה היה מדובר על ביטול עסקה משותפת מטעם שני הצדדים, בעוד במקרה דנן העסק לא מילא את חלקו ולא שלח הודעה מתאימה, כך שאין הדברים יפים גם לענייננו אנו.

יש לתת הדעת אף לעובדה כי כי רכיב גדול מתביעתו של התובע - נדחה.

...

דיון והכרעה דין התביעה להתקבל בחלקה, כך שעל הנתבעת להשיב לתובע את רוב הסכומים אותם שילם לבית העסק תמורת העסקה.

ראו גם ה"פ (ת"א) 176379/00‏ ‏ דהרי נ' אלפא קארד ושות'‏(28.6.2000), שם צוינו הדברים הבאים: "התוצאה של החזרת הנכס לספק בהסכמת הספק הינה שהנכס לא נמצא בידי הלקוח ושבסופו של דבר התוצאה הינה שהנכס לא סופק ללקוח ולטעמי יש לפרש בצורה זו את האספקה ולהכניס לגדר סעיף זה גם מקרה של החזרת הנכס בהסכמה לספק ולראות במקרה זה את הנכס כלא סופק. פרשנות זו תואמת לגישה המרחיבה המגנה על הצרכן ומשרתת את האינטרסים של הציבור לגבי אפשרות לבטל בהסכמה עסקה ולא ליצור מצב שהלקוח לא מקבל את הנכס ומחויב לשלם בעדו לספק למרות הסכמת הספק לביטול העסקה". אשר לפסק הדין שהוזכר על ידי בן התובע, וצורף אח"כ (ת"ק 9074/03 (תביעות קטנות ת"א) לב נר נ' תשלובת ישרכארט (20.1.2004) – במקרה זה היה מדובר על ביטול עסקה משותפת מטעם שני הצדדים, בעוד במקרה דנן העסק לא מילא את חלקו ולא שלח הודעה מתאימה, כך שאין הדברים יפים גם לענייננו אנו.

סוף דבר: על הנתבעת להשיב לתובע את עלויות העסקה, למעט סך של 360 ₪ ובסך הכל 3,960 ש"ח. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע את יתרת תביעתו, וזאת אף על פי שהתרשמתי כי אכן נגרמה עוגמת נפש.

" (נספח 6 – ההדגשה שלי – י.ב.) ביום 13/2/17 מגיע התובע לסיכום האמור לעיל עם המפרק (נספח 7) וביום 30/3/17 מקבל התובע את האישור כי אין לו יתרת חוב בגין טיפולים אותם לא קיבל (נספח 8), המסמכים נשלחים לוויזה כאל.

ביום 21/3/17 עונה לאומי קארד (מוצג נ/2) ב"טופס מלווה לREP ידני" ורושמת כי "סכום העסקה באסמכתא מכמתת אינה תואמת לסכום העסקה". ביום 4/6/18 נשלח מכתב קדם בוררות מטעם לאומי קארד (מוצג נ/3) בו נידרשת ויזה כאל להעביר את הכספים או לטעון מדוע אין להעביר את הכספים, תשובת ויזה כאל (מוצג נ/4) הנה כי הם לא קיבלו כל מיסמך REP ולגופו של עניין ברור כי הלקוחה לא קיבלה שירות וכי הם שלחו את החשבונית המכמתת.

בעיסקה נשוא התביעה, בכל הקשור לכרטיס האשראי של ויזה כאל, לאומי קארד הנה הסולקת ועל כן היא זו שאמורה לפנות לספק ולוודא האם אכן חדילת החיוב נעשתה כדין, היא לא עשתה כן. כאשר מדובר בעיסקה בה יש גם חברה סולקת וגם חברה מנפיקה, חובתה של החברה הסולקת הוא להעביר את הכספים לספק וכן לוודא עם הספק את מצב הענינים, החברה המנפיקה אינה יכולה לעשות כן, ועל כן קיימות לחברה הסולקת גם חובות כלפי מחזיק כרטיס האשראי (גם אם חובות אלו אינן מעוגנות בחוק כרטיסי חיוב).

לפיכך, וככל שהיה מתברר ללאומי קארד כי אכן יש במקרה זה "כישלון תמורה קצוב" וכי יש לחדול מהחיוב, המשמעות היא שהספק נותר חייב ללאומי קארד כספים (שכבר קיבל) וכאשר יש כנגדו הליכי פירוק ניתן להניח כי התמורה לא היתה מתקבלת.

...

לפיכך, בכל הקשור לויזה כאל, אני קובע כי עליה להחזיר את מלוא התשלומים בהם חייבה את התובע החל מחודש 2/17 (למעשה למעט חמשת התשלומים הראשונים) וכן לחדול מלחייב את התובעים.

לאומי קארד טוענת כי בהתאם להורות סעיף 84 (ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] יש לפטור אותה מתשלום, איני מקבל טיעון זה. אם היו הכספים מועברים לידי המפרק, אכן היה מקום לדון בשאלה מי מהנתבעות צריכה לפנות למפרק ולדרוש חזרה את הכספים שקיבל (וככל שלא ניתן לקבלם את מי יש לחייב בתשלום הנזק), אולם כאשר הכספים נמצאים במלואם בידי לאומי קארד, ודינם לחזור לתובעים, אין מקום לפטור את לאומי קארד מלעשות כן, דבר שיוביל לכך שהיא תתעשר שלא כדין, ותחזיק בידה כספים שהיו צריכים להיות מועברים למפרק וכעת מוחזרים לתובעים.

באשר לשאלת ההוצאות, התובעים עותרים לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך 3,510 ₪ אותם שילמו בעבור הכנת התביעה, בנסיבות התיק שבפני, לאור התנהלות שתי הנתבעות אשר לא פעלו כנדרש, ולאור כך שלא מדובר בשאלה פשוטה מבחינה משפטית המאפשרת לאדם להגיש תביעה ללא יעוץ משפטי, מצאתי לנכון לקבל רכיב זה. על כן הנני מחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות משפט, החזר אגרה וכן התשלום בעבור עריכת התביעה בסכום כולל של 4,700 ₪, תשלום ההוצאות יהיה בשיעור מחצית על כל אחת מהנתבעות.

בעקבות ההסדר נמחקה התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת והוגש כתב תביעה מתוקן לפיו חובם העדכני של הנתבעים בגין החוב בחשבון החברה נכון ליום 15.12.2013 הוא 2,363,790.30 ואילו החוב בגין החשבון הפרטי נכון ליום 15.12.2013 הועמד על הסך של 6,194.04 ש"ח. לעניין זה יודגש כי תביעת הבנק הוגשה בסדר דין מקוצר בהסתמך על הסכמי ניהול חשבון בחתימת הנתבעים וכתב ערבות ללא הגבלה בסכום בחתימת הנתבע 2.

סעיף 4.6 מתיר לבנק לחייב חשבון של לקוח לצורך פרעון חוב של הלקוח כלפי הבנק ולא במקרה של חוב לצד שלישי בהנחה שמנורה אכן הוכיחה שהחברה חייבת לה כספים שקבלה שלא כדין.

כן אפנה לפסק דינה של כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל בת"א 38770-07-11 לאומי קארד בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', במסגרתו נדחתה תביעת לאומי קארד שהוגשה לאור סרובו של בנק הפועלים להשיב כספים שלטענת לאומי קארד הועברו ב"טעות" לחשבון שהתנהל בבנק הפועלים.

אעיר בנוסף כי אין בפניי ראיה כלשהיא בנוגע להגשת תביעת חוב על ידי הבנק במסגרת הליכי הפרוק שננקטו כנגד החברה וממילא אין בפניי כל ראיה אשר לתוצאות בירורה של תביעת חוב זו. סעיף 2 לחוק הערבות קובע סייג לערבות לפיו "אין ערבות אלא לחיוב בר תוקף". שאלת הסמכות לידון ולהכריע בחובות החברה כלפי הבנק במקביל להליכי הפרוק המתנהלים כנגד החברה – שם גם נידרשת הכרעה בתביעת חוב של הבנק - לא עלתה על ידי הצדדים, אך אציין כי כאשר התעוררה השאלה באשר לסמכות בורר להמשיך בהליכי הבוררות כנגד ערב לחובות חברה שנכנסה להליכי פירוק המחייבים הכרעה גם בשאלת חובות החברה תוך כדי הליך הבוררות, קבע בית המשפט העליון כי ניתן להכריע בעיניינו של הערב תוך קיום דיון בחובות החברה שבהליכי פירוק (ראו: רע"א 550/12 מודל הנדסה חברה לבניין בע"מ נ' אביב שקד, 21.7.2013).

...

על כן אני מורה כי הנתבע יחויב בתשלום מלוא יתרת החוב בחשבון הפרטי.

בשים לב לכך שיתרת החוב שהוצגה לבית המשפט עדכנית ליום 15.12.2013 ולאור הזמן שחלף ממועד זה ועד למתן פסק הדין, אני מורה לבנק להמציא את יתרת החוב העדכנית בלוויית תצהיר של גורם מוסמך בבנק על מנת שיינתן פסק דין סופי בנוגע ליתרת החוב בחשבון הפרטי מס' 105-736090.

ערבות הנתבע לחוב בחשבון החברה ביום 14.5.2015 ניתנה החלטתי בגדרה הוריתי על עיכוב ההליכים כנגד החברה, בעקבות הליכי פירוק שננקטו בעניינה.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"מ 56545-11-14 לאומי קארד אשראים בע"מ ואח' נ' רומם ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ תובעת לאומי קארד אשראים בע"מ נתבעת צד ג' עדי רומם יצחק תמיר פסק דין

לבסוף טענה הנתבעת כי הסכימה לקבל את כרטיס האשראי בהסתמך על התחייבותו של בן זוגה לשלם עבור העיסקאות שיבוצעו באמצעותו ואף רואה היא את עצמה כשליחתו של בן זוגה לבצוע החיובים בכרטיס האשראי ולכן אינה חבה את סכום התביעה כאשר בן זוגה הוא הנתבע הנכון של התובעת בגין חוב זה. לאחר מתן רשות להיתגונן לנתבעת בגין טענותיה אלה, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד מר יצחק תמיר, בן זוגה לשעבר בטענה כי עליו לשאת בתשלום החוב ככל שתחויב בו וזאת מכח ההסכם בין הצדדים.

במסגרת תצהיר עדות ראשית של נציגת התובעת, הוצגה הקלטה של שיחה ותמליל שלה, שהתקיימה בטרם הונפק כרטיס האשראי נשוא התביעה, בין נציג התובעת במחלקת שירות לקוחות ובין צד ג' והנתבעת.

...

אשר על כן, דין טענת הנתבעת כנגד התובעת להידחות.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל 01-74846-14-5 והתובעת תהא רשאית לחדש את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי בא כוחה ובהעדר תשלום.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"ת 35187-11-13 לאומי קארד אשראים בע"מ נ' מוסקוביץ תיק חצוני: 16-08105-13-9 בפני כב' הרשם הבכיר יגאל נמרודי מבקש עו"ד עופר מוסקוביץ משיבה לאומי קארד אשראים בע"מ החלטה

סעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 (להלן – "החוק"), מורה כדלקמן: "הודיע לקוח למנפיק, בכתב, לגבי עסקה שנעשתה בינו לבין ספק באמצעות כרטיס אשראי, כי מתקיימים שניים אלה, יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, במועד קבלת ההודעה:

ר' בעיניין זה א. ברק וע' פרידמן "כרטיסי חיוב - היבטים משפטיים ומעשיים של כרטיסי אשראי ובנק" בעמ' 168, שם נאמר: ".... סעיף 10 לחוק חל על מקרים בהם בוטלה העסקה מחמת הפרה שמתבטאת באי אספקה מוחלטת, אך אינו חל על מקרים שבהם נופלים פגמים אחרים בעסקת היסוד ובביצועה. התנאי שהעסקה תיכשל כישלון מוחלט לשם החלת הוראות סעיף 10 מלמדת שכוונת המחוקק הנה, שהתחייבות המנפיק אינה תלויה ברמתו או בטיבו של הנכס או באופן קיום החוזה שבין הספק לבין הלקוח, ובילבד שהפעולה הבסיסית של מסירת הנכס היתקיימה. יתכן שהלקוח יוכל לעורר טענות כנגד הספק על טיב הנכס אשר נמכר לו או על השרות אשר סופק לו.

מעבר לאמור, אין מקום ליתן רשות להיתגונן ביחס לטענה כאמור, לנוכח הוראת סעיף 10 להסכם תנאי ההלוואה, שכותרתו "פיגורים וריבית פיגורים", המפנה לריבית הנגבית על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ, כמו גם לאסמכתא המעידה על שיעורה האמור של הריבית, אשר צורפה לתובענה (כאמור, טיעון עובדתי סותר בו נוקב המבקש בשיעור הריבית המאקסימאלית המותרת בדין לא הוצג, ואין די בטענת המבקש לפיה שיעור הריבית כאמור מצוי בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש).

הוראה זו אינה מסויגת לעמלות החלות על פי רוב במהלך העסקים הרגיל, להבדיל ממצב בו החוב מועמד לפרעון מידי, בשל המנעות הלקוח מלעמוד בהתחייבויותיו.

...

די בנסיבות כאמור – לפיהן המחשב התקבל – כל שכן כאשר המבקש עצמו התקין תוכנות שונות במחשב, על-מנת להגיע למסקנה לפיה המבקש אינו עומד בתנאי הקבוע בסעיף 10(א)(1) לחוק כרטיסי חיוב.

על כן, ההתנגדות נדחית, למעט ביחס לסך של 130.72 ₪.

ביחס לסך של 130.72 ₪ - לגביו ניתנת רשות להתגונן – אני מורה כדלקמן: לנוכח הסכום, אם המשיבה אינה עומדת על התביעה ביחס לסך האמור, תידחה התביעה ביחס לסך זה, ללא צו להוצאות, ותיק ביהמ"ש ייסגר.