תביעה של כתב ספורט בגין פרסום לשון הרע באתר אוהדים

בעקבות הפירסום נעשתה ביום 7.7.11 פנייה לנתבעים בה הם נדרשו להוריד לאלתר את הכתבה, לפרסם היתנצלות בכותרת של מדור הספורט באותו גודל וצורה בה פורסם הפירסום הפוגע ולפצות את התובע פיצוי סמלי בסך של 50,000 ₪.

כדי לחסוך בהתדיינות, עותר התובע לפצוי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ₪ וכן לחייב את הנתבעות לפרסם באתר האנטרנט הודעת היתנצלות בגין הפירסום שאינו אמת והנזקים שנגרמו.

בתצהירו במקום עדות ראשית חזר התובע על האמור בכתב התביעה והוסיף כי בשנים האחרונות כאשר חלה היתדרדרות גדולה מאוד בביטויי גזענות, בהוצאת לשון הרע, ובמקרי אלימות של אוהדים יש לעשות הכל כדי למנוע פרסומים כמו הפירסום הנידון, פרסומים שנועדו לפגוע בעוסקים בניהול ספורט ולהרתיע מאנשי ציבור להתנדב.

כמו כן מדובר בפרסומים שוטפים יומיים אשר יאבד העניין בהם אם ימתינו יתר על המידה לתגובת התובע (וראה עדותה של הכתבת בעיניין זה בעמ' 12לפרוטוקול).

...

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט אילן רונן) מיום 3/10/18 בת.א. 42636-01-17 ולפיו התקבלה תביעה לפיצויים בגין פירסום לשון הרע שהוגשה על ידי המשיב נגד המערער, והוא חויב לשלם למשיב סך 120,000 ₪, הוצאות וכן שכר טירחת עורך דין.

הכרונולוגיה של פירסומי שני בעלי הדין היא כדלקמן: (3.1) פירסומי התובע: א) ביום 10/10/16 פירסם התובע באתר האנטרנט של ערוץ הספורט ידיעה שכותרתה: "מאור בוזגלו סרב לחתום לעונה נוספת בהפועל באר שבע". בכותרת המשנה נכתב: "האלופה טענה כי הציעה לקשר להשאר בחוזה משודרג, אך הוא סרב ואין לה כוונה להגיש הצעה נוספת. השחקן עומל על הוצאת דרכון פורטוגלי וינסה לצאת פעם נוספת לאירופה". ב) ביום 21/10/16 פירסם התובע באתר האנטרנט של ערוץ הספורט ידיעה בעיניין הפסד הקבוצה במשחק ששיחקה יום קודם לכן.

התובע צטט מהראיון, שנתן הנתבע ביום 3/11/16 (במסגרת הפירסום החמשי) על מנת להמחיש שהנתבע פירסם את הפרסומים במטרה לפגוע בו. בכתב התביעה פורט, מדוע פירסומי הנתבע אינם יכולים לחסות תחת הגנת "אמת בפירסום" לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק").

ככל שהוא פירסם את הפרסומים מחשש להסתת אוהדי הקבוצה נגד מאור ופגיעה בהצלחתו ובפרנסתו של מאור (סעיף 10 לכתב ההגנה) וזאת בשל ידיעות על הצעה שהוצעה ונדחתה, הוא יכל להכחיש את הידיעות הללו ולהציג את גירסתו ולא עשה זאת.

...

המסקנה מסקירה זו היא שאכן תום לב בהקשר של לשון הרע כולל היבטים אובייקטיביים וסובייקטיביים.

פרסום שנועד כולו לפגוע, להעליב ולבזות עשוי להחשב חורג מן הסביר, וחזרה על התבטאויות פוגעניות בהזדמנויות נוספות עשויה לשלול תום לב. (13.4) אני סבורה כי אכן בהקשר של פרסומי הנתבע - המערער אין מדובר ב"הבעת דעה" אלא נכתב בגדר עובדה כי התובע שקרן, ממציא דברים חסרי שחר, שלא היו ולא נבראו וכיוצ"ב ועל כן אין מדובר בהגנה שיכולה לעמוד לפי סעיף 15 (4) לחוק.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

תביעה בגין פירסומי לשון הרע.

הצדדים התובע, היה במועדים הרלבאנטיים, נשיא קבוצת הכדורגל, מועדון ספורט ערוני אשדוד ומממנה העקרי.

הפירסום הראשון ביום 25.01.15 שיתף הנתבע תמונה אשר פורסמה קודם לכן בדף "מכביסטים מצייצים" ושיתף אותה בקבוצת הפייסבוק "מ.ס אשדוד – צבא האוהדים". בפירסום מופיעה תמונתו של התובע מאחורי סורגים ובה נרשם "סופו של גנב לעמוד מאחורי הסורגים". אמנם, התובע רק שיתף את הפירסום, אך נפסק כי פעולת השתוף ברשתות חברתיות, היא בגדר פירסום, הבא בגדר חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ואשר עשוי להקים עילת תביעה נגד משתמש המשתף תוכן עוולתי (רע"א 1239/19 יואל שאול ואח' נ' חברת ניידלי תיקשורת בע"מ ואח' (08.01.20) - להלן: "פרשת ניידלי").

מכל מקום, הפירסום מתייחס לגניבה ביחס לקבוצת הכדורגל, כפי שניתן להבין מהפרסום המתייחס לגניבה באתר השייך לאוהדי כדורגל.

המסקנה כי הפירסום מתייחסת לגניבה ממועדון כדורגל ולא גניבה סתם נלמדת גם מהאמור בכתב ההגנה לפיו "כתוצאה מהשתלטותו של התובע על קבוצת הכדורגל...ניפתחה קבוצת הפייסבוק שנקראת 'מ.ס. אשדוד- צבא האוהדים' שם אלפים מתושבי אשדוד הכאובים שחשים שאותו מר בן זקן לקח מאיתם את קבוצת נעוריו למטרותיו האישיות ושעליה גדלו מעלים 'פוסטים' אשר על לבם". התובע העיד בעיניין זה: "באותה תקופה חוויתי אין ספור פרסומים, שמדובר על פירסום כזה לא רק שהוא נוגד את המציאות הרי אני מדי שנה משקיע מיליוני שקלים, 21 שנה אני תומך במועדון הזה בסכומים מצטברים של עשרות  מיליוני שקלים שזה דבר שניתן להוכיח ולאמת כי זה מועבר כדין בהעברות בנקאיות הן מחשבוני הפרטי והן מהחברות שבבעלותי.    על אחת כמה וכמה לא רק שאני לא גונב את הקופה של מ.ס. אשדוד אני זה שנותן מדי שנה מיליוני שקלים ועצם הפרסומים האלה התוצאה המיידית שלהם שבסופי שבוע לפני משחק ובמהלך משחק כל גרעין האוהדים שמזוהה עם ערוני אשדוד, מ.ס. אשדוד זו אגודה שמורכבת משתי אגודות, איחוד בין שתי אגודות אגודת הפועל אשדוד ועירוני אשדוד שאומר שגרעין האוהדים מורכב משתי הקבוצות שאוחדו ב-1999-2000 וכתוצאה מהפרסומים של הנתבע על היותי גנב שמי שגונב את כספי המועדון זה גרם לתסיסה בקרב אוהדי ערוני שרובם המוחלט בני נוער שחלקם נמצאים באותו בית ספר ואפילו באותה כיתה עם חלק מילדיי" (ע' 7 ש' 24-33).

...

כך נפסק בפרשת חוטר ישי: "אינני סבורה כי במילה 'כנופיה', על פי משמעותה בהקשר שבכתבות, ובשים לב לעובדות ולנסיבות, יש משום 'לשון הרע' המקימה אחריות לפי החוק. סבורני, כי בבואנו לבחון ביטוי זה או אחר, עלינו לבוחנו בהקשר בו הוא נאמר. מקובל עלי כי לביטוי 'כנופיה' קונוטציה שלילית. אין זה ביטוי ניטרלי, וברי, שמי שמשתמש בביטוי זה כלפי אחרים, מתנגד לדרכם ומגנה אותה. ואולם, לא די בכך שלביטוי יש קונוטציה שלילית (השוו: ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות בע"מ פ"ד ס(4) 13 (2006), לגבי הביטוי 'עריק'). מקובל עלי גם כי המשמעות השכיחה של הביטוי 'כנופיה' קשורה לכנופיית פשע. עם זאת, הביטוי 'כנופיה' משמש פעמים רבות, בהקשר הפוליטי, מדיני ו/או חברתי, כדי לתאר קבוצת אנשים הפועלת בצוותא חדא לקידום אג'נדה, מטרה משותפת או עניין זה או אחר, באפיקים ואמצעים שונים. כשפעולתו או מעשיהו של אדם אינם לרוחו של המתייחס לאותו מעשה, אזי הפרשנות האובייקטיבית של פרסום בעיני קולטיו, היא שתכריע במקרה נתון, ולא תחושת עלבונו הסובייקטיבי של הנפגע. כאמור, באספקלריה הפוליטית, מדינית או חברתית, פירוש המילה "כנופיה", אינו אלא תיאור של קבוצת אנשים בעלי מטרה או אינטרס משותפים, כאשר המילה נושאת בחובה הבעת דעה שלילית על אותה קבוצה, על התנהלותה ופעולותיה ו/או מטרותיה.

מסקנה זו מתבקשת הן מקריאת הפרסום והן מתוכן הפרסום שתחילתו במילה כנופיה וסופו במילה קבוצה ומכאן שהביקורת היא על שיטת הניהול של התובע ולא אמירה כי התובע הוא חלק מכנופיית פשע.

סוף דבר כמאמרו של יוסי בנאי ז"ל במערכון "שירים שערים וטכנאים", אשר חובר ל"גשש החיוור": האוהדים רוצים "לקבוע, פעם אחת ולתמיד, מי יהיה השחקנים, מי יהיה המאמנים, מי יהיה התוצאה, ומי יהיה מזג האוויר". רצונם של האוהדים לראות את קבוצתם מגיעה להישגים כמו גם הביקורת הבלתי פוסקת על הקבוצה ובעליה מכל סיבה שהיא מובנת.

לטענתו, נתבע 1 אף ציין, כי פירסום התמונה "הצית את האוהדים כמו אש בשדה קוצים". נתבע 1 פירסם את התמונות הפוגעניות שפירסם נתבע 3 וכן כתב: "בחרו 'איצטוני' ועוד ניצפה בתוך תחומי המיגרש, כאילו יש סיכוי שהוא עומד להכנס כחבר הנהלה אצל האדומים העונה הבאה". בכך גם הוסיף דברי לשון הרע משלו.

עוד הוסיפו וטענו הנתבעים, כי גם אם היה בפרסומים משום לשון הרע, הרי עומדות להם מספר הגנות: הפרסומים פורסמו בעקבות פירסום של התובע; נתבע 1 פעל כעיתונאי ופירסם את הפרסומים של שני הצדדים בשל העניין הצבורי שבהם; חלק מההתבטאויות של הנתבעים נאמרו בכעס ותוך הבעת אי שביעות רצון מהתנהלותו של התובע; גם עומדת לנתבעים הגנת אמת דברתי; לטענתם, גם הקף הפרסומים מצומצם ביותר, הואיל ופורסמו בדף פייסבוק של קבוצת אוהדים ובדף חדשות מקומי.

יש לזכור בהקשר זה, כי ישנה חשיבות לסיקור התרחשויות הקשורות בספורט בין בתקשורת הממוסדת ובין באתרי פייסבוק, כחלק מחשיבות חופש המידע, ורוב הפרסומים עניינם בתאור היתרחשות, ותו לא. האם יש בפירסום הרביעי שפירסם נתבע 3 משום לשון הרע? כאן התשובה היא בחיוב.

נתבע 1 הוסיף בחלק הראשון מלל שלפיו התובע העדיף להיות במשחק של הפועל מרמורק במקום במשחק של מכבי שעריים, וכי פירסום הבקורת של נתבע 3 הובילה להצתת האוהדים "כמו אש בשדה קוצים". בחלקה השני של הכתבה יש שתי תמונות, לגבי אחת מהן נקבע שהיא בגדר לשון הרע, ומכאן שגם פירסומה בכתבה על ידי נתבע 1 היא בגדר לשון הרע.

התובע גם לא מחק את הפירסום מהפוסט שלו ויכול היה לעשות כן. סיכום רוב רובם של הפרסומים מושא כתב התביעה אינם מהוים כלל דברי לשון הרע, כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע, ובכלל זאת, הפירסום הראשון, השני והשלישי ורוב רובו של הפירסום החמשי.

...

אולם, אפילו הייתי קובעת כי ביחס לחלק מהפרסומים אין עומדת הגנה כלשהי, הרי שנוכח גבוליות הגדרתם של הפרסומים כלשון הרע, ובשל תרומתו המהותית של התובע להפצת חלק מהפרסומים במשך תקופה ממושכת, הרי שהמסקנה היא כי יש לו אחריות מהותית ביחס לנזקים שנגרמו לו, ככל שנגרמו.

לאור כל האמור, התביעה – נדחית.

לפיכך, התובע ישלם לנתבעים שכר טרחה והוצאות כדלקמן: שכר טרחה בסכום של 26,017 ₪ והוצאות לכל נתבע – למעט נתבע 2 – בסכום של 2,000 ₪.

התובע , כתב ספורט באתר ספורט באנטרנט, עותר לחייב את הנתבע בפצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין פירסום לשון הרע באתר אינטרנט צ'ה של אוהדי קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל.

בפירסום מאוחר יותר של הנתבע בפורום מיום 22/12/11 ,עם סיום עבודתו של התובע באתר ONE ככתב ספורט, נאמר: "אף על פי שלא הסתדרנו, שמעתי שעקב צמצומים באתר ONE פוטר הכתב לעינייני הפועל ירושלים, יונתן תוסיה כהן. חבל שלא משקיעים בכתב שיסקר את הקבוצה. אמנם יונתן היה חדש, אבל בזמן קצר הוא שינה את פני הסוקר התקשורתי בכדורסל הישראלי. אין ספק שמדובר באבדה גדולה לכולנו" (נספח 6 לכתב התביעה, להלן- "הפירסום השלישי").

...

לפיכך, גם אם קיים עניין ציבורי לבחון את התנהגות התקשורת והתובע מטעמה במקרה זה ושאלת כיבוד האיסור לסקר את האימון , משלא הורם הנטל להוכיח כי הייתה מניעה חוקית מהימצאותו של התובע במקום (ראו את הסכם השכירות) לא קמה לתובע הגנת סעיף 14 לחוק ודינה להידחות.

לפיכך, נדחית התביעה בגין הפרסומים כמובא לעיל.

מכל הטעמים ובהתאם לקביעותי , דין התביעה להידחות.