תביעה של בנק דיסקונט נגד ערב לחוב

בית משפט השלום בעכו תא"מ 12054-11-10 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' סרוג'י בפני כב' השופט אבראהים בולוס תובעים בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נתבע אשרף סרוג'י פסק דין

הנתבע הסתפק בהגשת תצהירו בו חזר על גירסתו בעיניין הסכמת הבנק להפטירו מערבותו, על טענתו כי הנו עד יחיד ומוגן ואולם הוא זנח טענתו לעניין החוב והיקפו שלגביה לא בא זכר כלשהוא בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמו.

לפני שאביא את עמדתי בהקשר זה ראיתי להדגיש, כי זו בעצם הטענה העומדת ביסוד הגנתו של הנתבע שהחוב לא הוכח, הרי באם טענתו זו תיתקבל ובכך התצהיר על נספחיו יפסלו אזי, כך סבור הנתבע, התובע ניכשל בהוכחת החוב הנטען דבר שיוביל לדחיית התביעה נגדו.

הנתבע לא ראה להגיש בקשה מתאימה מבעוד מועד לפסילת התצהיר, לא העלה טענה זו במסגרת הדיון שהתקיים ביום 5.6.13, ודוקא בחר בשלב בו עלה המנהל על דוכן העדים כדי להציג טענה זו, ובכך יחל לחסום את דרכו של התובע בתיקון הטעות ולדחיית תביעה מוצדקת זו. היתנהלות זו, על רקע העובדה שהנתבע לא אוחז באף טענת הגנה לעניין החוב, אין לקבל, הנה צורמת ואין היא יכולה לדור בכפיפה אחת עם חובתו של בעל דין לנהוג בתום לב (בר"ע 305/80 רפאל שילה ואח' נ' שלמה רצקובסקי ואחר' פד"י לה(3), 449, 461-462) הנתבע זנח בסיכומיו את טענתו להיותו ערב יחיד ומוגן .

...

אלה היו בתמצית טענות ההגנה בהם אחז הנתבע ועל יסודן הוא סבור כי דין התביעה דחיה.

בהתאם לסע' 15(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, תצהיר בכתב יהווה ראיה: " אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן" לעניין פרשנותה של הוראה זו נקבע, כי משום משקלו וחשיבותו של התצהיר שמשמש להוכחת עובדות, בין היתר במסגרתם של הליכים משפטיים, נכון להקפיד על קיום דרישותיו הפורמאליות של סע' זה שישומן באופן הנכון מחייב קרבה פיזית בין המצהיר למקבל התצהיר:" כאשר אין מחלוקת כי התצהיר נחתם ואומת באמצעות הפקסימיליה, הרי שהמבקש לא הצהיר את האמור בתצהירו ולא חתם עליו בפני עורך-דין ומשכך, סבורני שלא מתקיימים תנאיו של סע' 15(א) לפקודת הראיות ולפיכך, כי דין התצהיר להימחק" (פסקה 23 ברע"א 9722/07 מרדכי ציינווירט נ' ישראל כהן [פורסם במאגרים]).

אף שזו ההלכה שלגביה אין עוררין, אני סבור כי אין בטענה זו כדי להושיע את הנתבע ממספר נימוקים : בפתח עדותו ולאחר שהוזהר כי מחובתו לומר אמת בנוסח הקבוע בסע' 15(א) הנ"ל, המנהל אשר בפניי את נכונות תצהירו וגם את חתימתו על התצהיר.

סוף דבר; לאור כל האמור לעיל, מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של- 65,286 ₪ בתוספת ריבית בנקאית, החל מיום הגשת התביעה 7.11.10, אשר תחושב ותצטבר אל הקרן מידי תקופה וזאת בשיעורים ובמועדי חישוב אשר יהיו נהוגים אצל התובע לגבי משיכות יתר החורגות מקו אשראי כפי שיוצהר עליה ע"י מנהל הבנק מעת לעת ועד לתשלום המלא בפועל.

התובע, בנק דיסקונט, עותר נגד הנתבעים לחייבם בסך של 396,188.5 ₪ עקב חוב שהצטבר בגין פתיחת חשבון בנק של חברת תפוח טכנולוגיות טבעיות (1993) בע"מ (להלן: "החברה"), המבקשת 1, ויתרת חובה בחשבון העו"ש אצל התובע נכון ליום 23.8.2018 הוא 396,188.50 ₪ (סכום הנושא ריבית כמוסכם בשיעור של פריים +7.5% לשנה).

אי לזאת, קמה ומזדקרת השאלה מכוח מה יכול היה הנתבע 3 למשוך מהחשבון? כל שכן, הנתבע 3 פנה לבנק והודיע על ביטול ערבותו בתחילת חודש אפריל, בהתאם לסעיף 4 (א) לתנאי הערבות שצורפו לכתב התביעה : "כל אחד מהערבים יהיה רשאי להפסיק את ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב על כך לבנק וערבותו תסתיים תום 30 ימי עסקים מיום מתן ההודעה". הנתבע 3 טוען כי מי שמשכה את הכספים בחשבון היא המבקשת, דבר שהבנק יכול לבדוק בנקל למי הועברו בשים לב לכך שהמבקשת טוענת כי אלו הועברו לחשבונו הפרטי, וצרפה מיסמך תומך: עיון בטופס בקשה להעברת כספים על סך של 85000 ₪ מלמד כי אכן ביום 4.5.2015, לאחר שהנתבע 3 טוען כי לא הוא ביצע את העברה וכי הבנק ידע שאינו ערב לחובות החברה ואין לו כל זכות בה, הועבר מחשבון החברה הסכום לחשבון ששם המוטב הוא "SHAMIR YACOV". מה גם, שלדברי הנתבע 3, הבנק כן ידע כי החל מחודש אפריל 2015 בני הזוג היו בהליכי גירושין "גם על מועד זה והליכי הפירוד בין בני הזוג ידע הבנק והיה מעורב בפרטים" (סעיף 7 לבקשתו, סעיף 5 לתצהיר) – היינו, אם לא ידע מצד המבקשת, הוא ידע מצד הנתבע 3.

...

בית משפט השלום בירושלים ת"א 39787-03-12 בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' כוכב צור בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת ענת זינגר תובע בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נתבעים 1.כוכב צור בע"מ 2.לואי עבד גאדאללה התובע ע"י ב"כ עו"ד גיל אפרתי ואח' כנגד נתבעת 1 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

היא מלמדת גם שהנתבע, ככל הנראה, חתם על ערבויות אישיות, בגין חובות אחרים של החברה, וזאת לא רק בבנק התובע.

הדבר לא מנע מהנתבע מלטעון, גם בתיק התביעה של הבנק האחר, בדיוק את אותן טענות שהוא טוען בתיק זה. הנתבע הודה שעת חתם על המסמכים בבנק לאומי, הוא עשה זאת ללא מתורגמן ובעברית (ראה עמ' 14 ש' 18-12).

...

כאמור טענה זו אינני מקבלת.

בהמשך לכל האמור, אני מוצאת לקבל את התביעה; הנתבע ישלם לתובע סך של 190,490 ₪, בתוספת ריבית בשיעור המרבי הנהוג אצל התובע, מיום הגשת התביעה (25.3.12) ועד למועד ביצוע התשלום בפועל במלואו.

בגין שכ"ט ב"כ התובע ישלם עוד הנתבע לתובע סך כולל של 22,500 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית, בחלוף 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

התובע, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הגיש ללישכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב בסך של 67,500 ₪, וזאת בגין ערבות שחתם כביכול הנתבע לבנו, מר **** לימואי (להלן "****").

התובע פעל מול **** לגביית החוב ונקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל כי מוצו ההליכים נגדו.

מצב דברים זה יצר לחץ אצל הבנק לגבות את חובו חזרה ויתכן כי הפקידה פעלה מתוך לחץ זה. הנתבע טוען כי יש לקבל את עדותו של **** לפיה הוא זה שחתם במקומו של אביו בהוראת הפקידה, ואת חוות דעתו של מר זמיר התומכת בעדות זו ובעדות הנתבע לפיה הוא לא חתם על כתב הערבות מעולם.

...

העולה מן האמור כי במאזן ההסתברויות דין התביעה להידחות.

מכל מקום, בנסיבות שתוארו דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪.

בית משפט השלום בצפת תא"ק 31294-11-16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אבו שקארה ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת רבקה איזנברג תובע בנק דיסקונט לישראל בע"מ נתבעים 1. מרואן אבו שקארה-ניתן צו לעיכוב הליכים. 2. הנדי אבו שקארה החלטה

לפניי בקשת רשות להיתגונן מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"),כנגד תביעה כספית שהגיש כנגדה התובע (להלן גם:"הבנק"),בגין ערבותה לחובות הנתבע 1 (להלן:"הנתבע"),שהיה בעבר בעלה(ראה נספח ה' לכתב התביעה- "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום", וערבות שאינה ערבות יחיד).

...

לאור האמור ולאחר ששקלתי את טענות הנתבעת ואת שהתברר מחקירתה,שוכנעתי כי יש להתנות את הרשות להתגונן במקרה דנן,בהפקדת ערובה: הנתבעת אישרה בחקירתה כי חתמה על דף מידע לערב/ ממשכן (מש/1).

ראו בעניין זה למשל ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ. אבן פד נו(5)365 בע' 375: "... מנגד, מקובלת עליי קביעתו האחרת של בית-המשפט המחוזי, זו המתבססת על ההלכה הפסוקה שלפיה "..

כמו-כן אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו לא הוסבר לה ההבדל בין ערב יחיד לערב מוגן ,זאת הואיל והנתבעת איננה ערב יחיד משום שבמועדים הרלוונטיים לערבות הייתה נשואה לנתבע.