מספר ימים לאחר מכן, הגיע אל משרדי הנתבעת מר אלי טביב, בעלה של גב' אשכנזי, קרא לתובע לשיחה אליה נימנע ממנו להכניס טלפון נייד ובה הטיח בו דברים קשים ואיים עליו; שנית, למחרת שיחת השימוע, הגיע לראיון עבודה מי ששמש בהמשך כמחליפו; כמו כן, בין לבין, התובע אשר ידע כי המיוחס לו אינו נכון, חש שלא בטוב נוכח הלחצים הקשים ופנה אל רופאת המשפחה אשר קבעה לו אי כושר זמני.
בסיכומיו הוסיף וטען עוד התובע כי לא ברור כיצד תומכות תעודות המשלוח שהוצגו בטענות כנגדו; כי לא הוצגה כל ראיה לגזלת שעתיים עבודה ביום כנטען; כי אותנטיות המסמכים שהוצגו מטעם החברות "קלאפ קיי" ו"איימי", בפרט כאשר המעצבות לא באו ליתן עדות, מוטלת בספק והם חסרי כל משמעות ראייתית;
באותו עניין, טען בכתב התביעה העקרי כי חרף פיטוריו, לא ערכה הנתבעת גמר חשבון, לא שילמה לו שכר עבור חודשים 11-12/2018, לא שילמה לו דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים, וכן לא העבירה לו את תלושי השכר האחרונים.
אמנם, מדוח תביעות שצורף ניתן לראות את אחוזי ירידת הערך בגין תאונות הדרכים הנ"ל,
אולם מעבר לכך שאיננו יודעים מהו הסך ממנו יש לגזור את אותו אחוז, לא היה זה הנימוק או ההפניה בכתב התביעה שכנגד ברכיב תביעה זה. המסמך אליו כן הפניתה הנתבעת, "כרטיס עבודה וטפול ברכב" (נספח 17 לתצהיר מטעם הנתבעת), אף הוא אינו כולל כל מידע כספי או אמדן ביחס לירידת ערך, אלא דיווח ממוסך התומר מיום 3.10.18 ולפיו: "נהג הרכב עידן לא בא לעשות טיפולים בזמן למרות שאמרתי לו. ונסע בלי מים במנוע למרות שבדקתי את הרכב במקום העבודה ברשפון". עינינו הרואות כי דברים אלו אשר נכתבו ע"ג "כרטיס עבודה" אינם עולים כדי נתון המאפשר לאמוד את הנזק שהסב התובע ולחייבו בגינו.
תקנה 9 לתקנות פצויי פיטורים קובעת:
"היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים."
בהתאם לפסיקה, עמלות אישיות מהוות רכיב שכר לפצויי פיטורים לפי חוק פצויי פיטורים, ומשכך, ומשבצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק נקבע כי יש לבטח בגדריו את רכיבי השכר המהוים רכיב לפצויי פיטורים, יש להעביר בגינו תשלומים להסדרי ביטוח פנסיוני לפי צו ההרחבה במשק [ראו: ע"ע (ארצי) 25181-03-19 מלונות הכשרת הישוב בע''מ - שני בן עמי (4.3.21)] יש לציין כי הגם שההתייחסות שם הייתה לענף המלונאות, הרי שהעקרונות שהוזכרו רלוואנטיים גם בעניינינו].
עוד יובהר כי משקבענו כי לא הוכח שהתובע עשה שימוש לרעה בסמכויותיו בפעולות המכירה, ודחינו את הטענה שלא היה זכאי לחלק מן העמלות היות שבוצעו החזרות, אין אנו נדרשים לשאלה האם היה במסקנה הפוכה כדי לשלול ממנו זכות שבדין להכללת העמלות בשכר הקובע לצורך חישוב פצויי פיטורים והפרשות לפנסיה.
בנסיבות העניין, שוכנענו כי היות שהנתבעת הייתה סבורה כי התובע מעל בכספיה בסכומים גבוהים, הפר את חובותיו והסב לה נזקים, ובהתאם כי הייתה זכאית לשלול ממנו את פצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת כמו גם לפטרו במועד בו פוטר טרם מיצוי ימי המחלה הצבורים והגם שלא הוכח הדבר בפנינו, קיימת הצדקה להפחתת הפיצויים והעמדתם בגובה הפרישי הצמדה וריבית בלבד.
...
אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נדרש התובע לפרט רק את האמירות שנאמרו בפועל, והוא אינו נדרש לפרט את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות - מועד הפרסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'.
התוצאה אפוא כי לא שוכנענו שהתובע הפר את חוק איסור לשון הרע.
סוף דבר
התביעה שכנגד נדחית.
