תביעה שכנגד: הפרת חוזה ריצוף בפרויקט מסחרי

תביעה לפצוי בגין הפרת הסכם לבצוע עבודות שפוץ והנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מכך ותביעה שכנגד, לתשלום בגין עבודות נוספות שבוצעו מעבר למוסכם.

בכך, הפר הנתבע את ההסכם הפרה יסודית, נטש את העבודות באופן חד צדדי ללא כל סיבה ואף הודיע לתובע באופן מפורש כי אין בכוונתו לבצע את העבודות הרבות שנותרו לצורך סיום הפרויקט.

נטען כי "דור פור יו" הוא לכל היותר שם מסחרי ואינו אישיות משפטית נפרדת, כי הוא אינו מכיר את מר יוסף בן דוד וכי מי ששכר את שירותיו היה מר יעקב בן דוד.

לדבריו: "בשפוץ זה לא שיש תכנית ולפי זה עובדים, בא בעל הבית ופתאום משנה את דעתו, הוא לא רוצה ככה, רוצה עוד קיר. אני רוצה להגיד איך היתנהל כל העסק... בעל הבית הזמין את קובי, הערכה, רוצים לעשות כך וכך. הגעתי, אחרי שהורדנו ועשינו, פיתאום בעל הבית רוצה קווים חדשים של חשמל... ברגע שעשינו את הריצוף, בעל הבית בא ובקש שנוציא את כל החשמל מחדש ונעשה חשמל מחדש" (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 4-1 ושורות 23-22).

...

סוף דבר הצדדים התקשרו בהסכם לפיו יבצע התובע, באמצעות מר בן דוד, עבודות שיפוץ בבית משפחת שמעון.

לאחר בחינת טענות הצדדים על רקע התשתית הראייתית שהונחה, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי הצדדים להרים את הנטל ולהוכיח את תביעותיהם.

אשר על כן, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

דיון והכרעה עניינה של תביעה זו בשאלה, מי מהצדדים הפר את הסכם השכירות שנכרת ביניהם (על דרך של המחאת זכות), בהפרה יסודית, אשר הצדיקה ביטולו של ההסכם.

גרופיט הנה בעלים של המקרקעין נשוא התביעה בבנימינה, בהם הוקם מרכז מסחרי הידוע בשם "של בנימינה". ביום 25.10.2010 נחתם הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו התחייבה גרופיט להשכיר לקפנטו יחידה במיתחם, לרבות חצר מרוצפת ומחסן, לצורך הפעלת בית קפה של רשת קפנטו (נספח 2 לתצהירו של מר אסור).

על פי סיכום הפגישה שנערך על ידי מר שגיא יעקובי (נספח 24 לתצהירו של מר אסור), מי ששימש כמנהל הפרויקט מטעם רשת קפנטו, הרי שהפגישה תואמה ביוזמת הזכיין ורשת קפנטו, עקב עיכובים הנגרמים לקבלני הזכיין בעבודות ההתאמה ונטען כי הקבלנים עזבו את השטח ואינם מסוגלים להתקדם בעבודות ההתאמה.

כאמור, הנתבעים טענו בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד (ומר קרט חזר על כך בתצהירו), כי לאחר שהשקיעו סכומים עצומים בהכשרת המושכר כבית קפה, על מנת להתאימו לתנאי הזיכיון והתחילו להפעילו, הם גילו לתדהמתם כי גרופיט הקימה בסוך לבית הקפה מאגר גז פיראטי המסכן באופן ממשי את מבקרי המיתחם בכלל ואת מבקרי בית הקפה בפרט.

...

סיכום לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני מקבל את התביעה העיקרית ומחייב הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 428,835 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת את אגרות המשפט, שכ"ט המומחה מטעמה וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪.

אני דוחה את התביעה שכנגד.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שבבסיסן מחלוקת אודות עבודות חפוי בריכה שביצעו הנתבעים בהזמנת התובעת, בפרויקט שביצעה התובעת.

הנתבע מס' 1 (להלן: "אלירן") הוא עוסק מורשה שבעת הרלבנטית עבד תחת השם המסחרי ג.א. פרויקטים ובמסגרת זו עסק בעבודות שונות כגון ריצוף, צבע ועבודות בניה אחרות.

התובעת פנתה לנתבעים בהצעה לבצע עבודות חפוי בריכות באריחים, במסגרת הפרויקט, וביום 01.05.2019 נערך על ידה, באמצעות מנהלה מר שמעון חדד (להלן: "חדד") מיסמך שכותרתו "הסכם לבצוע עבודות ריצוף", כאשר הצדדים לו הם התובעת ואלירן (להלן יכונה מיסמך זה: "ההסכם"; צורף כנספח א' לתיק הראיות של התובעת).

בנוסף טענה התובעת, כי היא זכאית לקבל מהנתבעים סך של 22,000 ש"ח בגין הפרת החוזה, סך נוסף בסך של 18,000 ש"ח בגין "פגיעה בלו"ז" ואת הסך של 5,000 ₪ "ביזבוז זמן והוצאות מיותרות". יש לציין כי במסגרת התביעה המקורית, נטען למעשה כי על הנתבעים לשלם לתובעת בנוסף גם את סכום ההמחאה שבוטלה, חרף ביטולה.

...

כל התשלומים שקיבל אלירן מהתובעת שולמו על חשבון עבודות שבוצעו בפועל, ומשלא בוססה ההנחה שנפל דופי כלשהו בעבודות, המצדיק לחייב את הנתבעים להשיב לתובעת סכום כלשהו, ומשלא בוססה הדעה שהנתבעים נטשו שלא כדין את העבודה, ומשלא בוסס הנזק הנטען, דינה של התביעה הפותחת להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור אני דוחה את התביעה הפותחת ומקבל במלואה את התביעה שכנגד כדלקמן: אני מחייב את התובעת, הנתבעת שכנגד, לשלם לאלירן את הסך הכולל של 53,672 ₪ כשאלו משוערכים כדין מיום הגשת התביעה.

בנוסף, אני מחייב את התובעת, לשלם לנתבעים, באמצעות בא כוחם, את הוצאות המשפט בסך של 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 20,000 ₪, בגין התביעה והתביעה שכנגד יחדיו.

תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם שנחתם ביום 12.9.15 למכירת שטחים מסחריים במרכז מסחרי ומגורים בנתניה (להלן: ההסכם או הסכם המכר).

הנתבעת והתובעת שכנגד, גרופ, הגישה תביעה שכנגד, ובה תבעה סכום של 747,144 ₪, בגין יתרת התשלום המגיעה לה, לטענתה, וכן בגין פיצוי מוסכם על הפרת ההסכם.

בהתאם לסעיף 3.1 להסכם, ואז רכשה את הנכס ""as is ובסעיף 16.1 להסכם הצדדים אישרו שההסכם ממצה ואין תוקף למצגים שאינם נכללים בו. על כן, אין בסיס חוזי לטענות בדבר מצגים שאינם חלק מההסכם, כאשר ההסכם קבע במפורש שהנכס נקנה "כפי שהוא". עובדתית, גם העד סחלי, שהתייחס להיקפה של ההיתחייבות ההסכמית לבצוע שיפוצים, לא דיבר על "שוק איכרים" או "שוק שרונה" אלא לכל היותר שיפוצים קוסמטיים, לא מהותיים (עמ' 276 ש' 1 – 6): "שיפוצים להיטיב עם המקום זאת אומרת ברמה של ריצוף צבע דלתות אלומיניום ברזים וכדומה בעצם, להביא את המקום לכשירות ליכולת להשכיר אותו לצורך העניין.

אני דוחה את טענותיה בנושא זה. סעיפים 3.6 – 3.8 וסעיף 3.10 להסכם: סעיף 3.6 להסכם קובע (הדגשה לא במקור): "הקונה מצהיר ומתחייב כי ככל שתוגש תוכנית לבניית הבנין ו/או שינויים בפרויקט מתחייב הקונה שלא להיתנגד להגשת התוכנית... ובילבד שאלה לא יפגעו בזכויות הרוכש לפי הסכם זה" כלומר, סעיף 3.6 אינו מקנה זכות לגרופ להסיר את הדרגנוע, שכלול במפורש בהתחייבות בסעיף 2.9 להסכם, ללא הסכמת ואז.

...

התוצאה היא 746 מ"ר במקום 1,000 מ"ר. היחס נטו ברוטו בגלריה הוא כ- 167% כאשר נהוג יחס נטו ברוטו של 125%.

דיון והכרעה אני דוחה את התביעה ברכיב הארנונה.

נוסף לכך, אני מקבלת את טענתה של גרופ כי ואז נמנעה מלהביא נתונים מינימליים בקשר לגובה הארנונה, כך שרכיב זה לא הוכח גם מבחינת גובהו.

לטענת התובע שכנגד, התביעה הוגשה נוכח הפרתו היסודית של הסכם למתן שירותי אינסטלאציה שהתחייב הנתבע שכנגד לבצע ובהתרשלנות חמורה מצד האחרון כאשר ביצע את העבודות ברמה ירודה ומלאת ליקויים, שלא בהתאם לתוכניות העבודה, נטישתו הפתאומית של הנתבע שכנגד את הפרויקט וקבלת תשלום עבור עבודות שכלל לא בוצעו על ידו, כל אלה הסבו לתובע שכנגד נזקים חמורים.

כמו כן חוות הדעת לא יכולה להנתן לאחר שהושלמה הבנייה כיוון שעבודות האינסטלציה מסתיימות לפני ריצוף הדירות.

כך למשל, לא ברור כיצד מבקש התובע שכנגד לטעון בכתב תביעתו לליקויים שנעשו על סך של 157,593 ₪ כאשר בעדותו הוא מציין "סגרתי איתו את כל המתוה, התחיל לעשות את הפרוייקט המסחרי, 3-4 ימי עבודה ניגמר הפרוייקט. אני הכנסתי אותו בדיוק אחרי חודש וחצי. הוא הרכיב לי בסך הכל 2 אסלות בתוך הפרוייקט, עם הכיורים שלהם וקו ביוב. אפילו לא גמר יום עבודה עליו..." (עמ' 36, שו' 23 בפרוטוקול).

...

מקובלת עלי טענת הנתבע שכנגד בסיכומיו (סעיף 64.3) כי לאור עדות מר דרוקמן, עולה כי חוות הדעת נערכה בהתבסס על דוחות שנערכו במסגרת אחרת על ידי גורם אחר.

חוות הדעת שהוגשה מטעם התובע שכנגד כתמיכה בתביעה שכנגד וכן עדות נותן חוות הדעת (מר דרוקמן) הותירה סימני שאלה רבים בנוגע לחלקו של התובע אם בכלל בליקויים המיוחסים לו ומשכך, אני סבור כי דין התביע שכנגד להדחות.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת במלואה והתביעה שכנגד נדחית.