תביעה שכנגד: אגודה חקלאית נגד חבר אגודה ובנו

בית משפט השלום בבית שאן ת"א 50887-05-12 מן ואח' נ' קבוץ מסילות - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח' ת"א 16507-01-14 מן ואח' נ' קבוץ מסילות תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אינעם דחלה-שרקאוי תובע/נתבע שכנגד קבוץ מסילות - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ 570001271 נתבעים1 ו-2/תובעים שכנגד 1. פנינה מן ת.ז. 002117158 2. יהודה מן ת.ז. 009210832 3. תומר מן ב"כ התובע/נתבע שכנגד: עו"ד עומר כהן ועו"ד יואב שימשי ב"כ הנתבעים/תובעים שכנגד: עו"ד אמנון בר-מגן פסק דין

באשר למתן החשבונות טוענת פנינה כי לא היתעלמה מפניות הקבוץ בעיניין זה, אם כי עמדה על זכויות בנה, ואינה חייבת במסירת מסמכים לגבי עבודתה כעובדת חוץ שמשך עשרות שנים לא נתבקשה לעשות כן. בכתב ההגנה מטעמו, טוען יהודה כי הקבוץ אינו מייחס לו חבות אישית אם כי טענותיו נשענות על כך שהוא שותף לחובות של אישתו, פנינה, כאשר תקנון הקבוץ קובע אחריות אישית לזכויות וחובות החבר, ובכך אינו אחראי ביחד ולחוד לחובותיה של פנינה אישתו.

התקנון - חוזה בין הקבוץ לבין חבריו בע"א 1773/06 שמואל אלף נגד קבוץ איילת השחר ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "עניין שמואל אלף") נאמר לעניין הקבוץ, כלהלן : "הקבוץ הוא סוג מיוחד של אגודה שיתופית, שעניינו מוסדר בדין – בפקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו לפיה, ובתקנון הקבוץ, שהנו תנאי לרישומו כאגודה שיתופית (סעיפים 8 ו-9 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן גם: הפקודה); תקנה 1(ב) לתקנות הייסוד; ע"א 8398/00 כץ נ' קבוץ עין צורים, פ"ד נו(6) 602, 608 (2002) (להלן: ענין כץ); ע"א 4245/00 חן נ' קבוץ תל קציר, אגודה שיתופית, פ"ד נז(6) 10, 19 (2003) (להלן: ענין חן)).

...

תביעת משפחת מן אני מורה על קבלת תביעת משפחת מן, ומורה לקיבוץ לחתום עם תומר ו/או עם משפחת מן על ההסכם הנספח לתקנון לבעלי צרכים מיוחדים, שאושר על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ ביום 11.01.08.

כן אני מורה לקיבוץ לרכוש עבור תומר זכויות פנסיה וכן להבטיח רשת ביטחון, בהתאם לתקנון לבעלי צרכים מיוחדים, במודל אותו קבעתי בסעיף 88 שלעיל.

לאור המסקנה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות למי מהצדדים.

בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 24202-02-18 פלציב עין הנציב אגודה שיתופית חקלאית בע"מ ואח' נ' הנקין סחר בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת מירב כפיר תובעת: נתבעת שכנגד פלציב עין הנציב אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נתבעת: תובעת שכנגד הנקין סחר בע"מ פסק דין

השאלות במחלוקת על מי חלה האחריות למוצר הפגום? בעוד הנתבעת טוענת כי התובעת היא היצרן ועליה האחריות לחוזק ומבנה המוצר שאותו היא מייצרת, טוענת התובעת כי פעלה בהתאם להנחייתו של נעם אשר אישר את המוצר לאחר שניסה אותו וכן כי הוא זה שבקש להפחית מכמויות החומר.

יובהר כי נעם אינו בעל ידע בתכנון הספוגים ובחברתו גם לא מועסק מהנדס, הוא לא עסק בתכנון חומרים ואין לו ידע בזה (עמ' 32 רישא) הוא פנה לתובעת בשל הידע והניסיון המקצועי שלה בייצור ספוגים אולם הוכח כי התובעת לא עשתה דבר כדי להצדיק את הפניה אליה ובמקום שהיא תישתמש בידע ובניסיון שלה לייצור מוצר מיטבי, הרי שלא די שכשלה בייצור היא גם ניסתה לאורך כל ההליך בביהמ"ש, להטיל את האשם בגין הפגם במוצר על המזמין ובין היתר, תוך הטחת האשמות שוא כפי שיובהר להלן, שלא היה להן כל מקום.

...

לפיכך עותרת התובעת כי הנתבעת תשלם לה עבור ייצור הספוגים סך של 77,027 ₪.

כיוון שכך ובהעדר ראיה כלשהי יש לדחות רכיב תביעה זה. לאור האמור עולה כי הנתבעת לא הוכיחה את הנזקים שנגרמו לה בגין הפרת החוזה ע"י התובעת וע"כ יש לדחות את התביעה שכנגד.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה העיקרית ודחיית התביעה שכנגד.

לכאורה משהגעתי לכלל מסקנה זו יש מקום שלא לפסוק הוצאות לחובת אף אחד מהצדדים.

התובעת בתביעה העיקרית והנתבעת בתביעה שכנגד היא אגודה חקלאית (להלן גם – התובעת, מחסיה, האגודה או המושב).

הנתבעים בתביעה העיקרית והתובעים בתביעה שכנגד (להלן – הנתבעים), הם אב ובנו הגרים במושב.

בנוסף לכך, בתביעה הנוספת (ת"א 9703/09 תביעת הנתבעים נגד דמיבו, שכאמור לעיל, בהסדר הדיוני שעליו הוסכם הוחלט להשהות את בירורה עד סיום ההליך הנוכחי), גם טענו הנתבעים כי הם מחזיקים ומעבדים את החלקה שהיא "ברשות אגודת מחסיה". סיכום ביניים של הדברים מוביל איפוא, לשתי מסקנות הביניים הבאות: האחת, הנתבעים אמנם משנים את טענותיהם חליפות, בעיניין זהותו של המושב המחזיק בנכס, לפי המטרה הנוחה להם בכל שלב.

בסופו של דבר וכאמור, התביעה נדחתה בהסכמת הצדדים, שהודיעו לבית המשפט כי ייעשה מאמץ לפנות אל כל הגורמים הרלוואנטיים, הרשות לתיכנון ופיתוח במשרד החקלאות והסוכנות היהודית, כדי להגדיל את מספר הנחלות, באופן שיאפשר לתובעים באותו עניין ובהם הנתבע, לקבל נחלה במושב, כך שיוכלו להיתקבל כחברי האגודה.

...

בנוסף טענה התובעת, כי חלק מטענות הנתבעים לא הוכחו והן אף עומדות בסתירה לטענות שטענו הם בהליכים אחרים, ולכן יש לדחות את התביעה גם בשל עשיית שימוש לרעה בהליכים משפטיים.

סיכום מכל הטעמים שעליהם עמדנו, התוצאה היא אפוא, כלהלן: התביעה העיקרית שהגישה התובעת נגד הנתבעים: (1) התביעה לפינוי החלקות מתקבלת.

התביעה שכנגד שהגישו הנתבעים נגד התובעת – נדחית.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת עבור שכר-טרחת עורך-דינה ועבור הוצאות המשפט שהוציאה, סך של 50,000 ₪ וזאת תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.

לטענתם, בשנת 2004 או 2005, נילקח מהם שטח קרקע, שהועמד על ידי הנתבעת לשימושו של בנו של החבר פרדי שביט.

טענת הקיזוז שאותה העלו התובעים כנגד התביעה שכנגד, מבוססת אף היא בין היתר על טענתם לפיה הם זכאים לחלק מההכנסות של האגודה בגין השכרת הקרקעות הנוספות, כמו כל חבר אגודה אחר (ר' ס' 11 וס' 23 לסיכומי התשובה).

כך העיד גם העד מר ספייה (אף הוא עד תביעה שהעיד מטעם התובע), כי "מיכסת המים מחולקת שווה בשווה בין כל החברים ומי שלא חקלאי מחזיר את המכסה לאגודה וחקלאים יכולים לקנות אותה". עד תביעה נוסף, מר פרנסיס תמם, העיד אף הוא כי לטעמו היום יש "חלוקה צודקת של הקרקעות ושל אמצעי הייצור כמו המים". בהמשך הוא מעיד כי הוא סבור כי המים מחולקים על בסיס שוויוני (ר' עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 28, ועמ' 17 שורות 3-4).

...

אני סבורה כי אין מקום לקבל את התביעה שכנגד.

טעם נוסף שבשלו יש לדחות את התביעה שכנגד היא משום שהאגודה דרשה מהתובע כבר בשנת 1985 לשלם לה סכום של 5,000 ש"י לחודש עבור הלול (שהתובע מחזיק בו משנת 1983).

סוף דבר – התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

העובדות הצדדים הם תושבי מושב עלמה שבתחום האגודה "עלמה מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ" (להלן: האגודה).

התובע, עורך דין במקצועו, הוא בנה של חברה באגודה.

יתרה מכך, ביום 6.12.2010 כתב עו"ד הלוי בשמם מכתב לועד האגודה, בו נדרשה האגודה לבטל את החלטותיה מיום 18.8.10, לרבות ההחלטה להשכיר לתובע את גגות הלולים, "בהיותן בלתי חוקיות בעליל" וזאת משום שהלולים נימסרו לקבוצות החברים ולכן ועד אגודה לא היה יכול להשכירם לתובע וכן משום שהתובע משמש כיועץ משפטי של האגודה ולכן פעל בנגוד עניינים ומשום שלא פורסם מיכרז כדין להשכרת הגגות (נספח מ"א לתצהיר התובע).

יש לקבל את טענת התובע ולפיה הנתבעים מושתקים מלטעון כי סירבו לחתום על הזמנת המונים משום שהדבר איננו בסמכותם אלא בסמכות האגודה, מקום בו במסגרת ההיתדיינות בתביעה הראשונה, הם לא טענו זאת, אלא טענו שסרבו לחתום על המסמכים מסיבות אחרות, כגון שזכרון הדברים איננו מחייב וטענותיהם נגד התובע (לעניין "השתק הגנה" ראה: ע"א 4576/17 AIR VIA OOD נ' השטיח המעופף בע"מ, 18.12.2018).

ראיה לחבות האישית ניתן גם לראות בעובדה שבמסגרת ההתכתבויות בין התובע לבין עו"ד הלוי, ייצג עו"ד הלוי את "ראשי הקבוצות" (נספחים כ"ט, ל"ו, ל"ח, מ"א לתצהיר התובע) וגם התביעה שכנגד הוגשה על ידי שלושת ראשי הקבוצות באופן אישי, בלא שציינו כי הם מגישים אותה כשלוחים ובלא שבקשו לצרף את חברי הקבוצות להליך.

...

כך נפסק שם מפי הש' א' ברק: "הגעתי איפוא למסקנה, כי שלוח, המנהל בשם שולחו הגלוי משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עם צד שלישי, חייב - יחד עם שולחו - לנהוג כלפי הצד השלישי בדרך מקובלת ובתום-לב. משלא עמד בחובתו זו, תוטל על השלוח אחריות לפי סעיף 12 לחוק, וזאת - אם לחזור לשאלה שהוצגה בדיון נוסף זה - גם אם הצד לחוזה הוא השולח ולא השלוח". ומפי כב' הנשיא דאז הש' מ' שמגר: "שלוח עלול להתחייב בפיצויים לפי סעיף 12(ב), כפי שגם יש שהוא מתחייב עקב שליחותו בפיצויים כלפי צד שלישי עקב מעשה עוולה, אותו עשה עקב שליחותו" (וראה גם: א' ברק, חוק השליחות, מהדורה שניה (1996) כרך א' עמ' 122-125).

על כן ובסיכומו של דבר, מתקבלת התביעה כדלקמן: על כל אחד מן הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בגין אובדן רווח בסך של 416,919 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (27.2.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לכך, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע, הוצאות משפט (החזר מחצית אגרה) בסך של 44,541 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.3.2021 ועד מועד התשלום בפועל ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.