תביעה שכנגד לפי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

פסיקה זו יפה גם לגבי סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

חשיבותו של גילוי רחב ככל האפשר של כלל המסמכים המצויים בידי הצד הנגדי, ככל שיש להם קשר עם התביעה המתבררת – רחבה כל כך שהיא אף מאפשרת גמישות מסוימת בנוגע לסדרי הדין באשר לקבילותם של המסמכים הללו, במידה ויש בהם כדי לסייע לחקר האמת וליבון המחלוקות הקיימות (בעיניין זה ראו למשל: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 22.8.2002), י.כ.).

...

באשר לבקשת התובעת לגילוי כלל התכתובות בין חברי הקבוצה, בתקופה שבין 1.1.2017 ועד לתאריך 15.1.2019, אני סבור כי יש לקבל את טענות הנתבעת באשר לחיסיון הקיים, למצער, באשר לתכתובות עם עו"ד רינת נגר - המשמשת כיועצת משפטית בקבוצה ולכן, אין מקום לאפשר את גילוי התכתובות שערכה עם מי מחברי הקבוצה.

באשר לבקשת התובעת לגילוי תכתובת ספציפית שנערכה בין חברי הקבוצה ובהם, מר גלעד רמות, בעלי הנתבעת, לבין יתר חברי הקבוצה, מתאריך 16.8.2018 - אני סבור כי יש מקום לגילוי התכתובות מתאריך זה, בשים לב לטענות התובעת בעניין ההחלטה לפטרה עוד בטרם עריכת שיחת השימוע (שבסופו של דבר לא נערכה ואולם, אין כאן המקום להרחיב, י.כ.), בד בבד עם העובדה שמדובר בהתכתבות של חברי הקבוצה, שאחת מהן היא עו"ד, ומבלי להתעלם מטענות הנתבעת לעניין חיסיון – אני מורה כי הנתבעת תמציא את העתק ההתכתבויות מתאריך 16.8.2018 בין חלק או כלל חברי הקבוצה, לעיונו של בית הדין בלבד, בשלב זה. ככל שלאחר העיון, יהיה מקום להורות על גילוי המסמכים – תינתן החלטה משלימה.

סוף דבר הנתבעת תפעל להעברת המידע שגילויו אושר לבית הדין, בהתאם למפורט לעיל, בתוך 30 ימים ולא יאוחר מתאריך 5.1.2022.

לטענתה, אין למבקש עילה לבקש מחיקת כתב התביעה המתוקן בתביעה שכנגד לפי תקנה 136 לתקסד"א, ובאם הייתה קיימת עליה שכזו, היה על מר עדוי לפעול להגשת בקשה שכזו.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט טל חבקין ב-ת"א (ת"א) 19158-05-16 מ"י משרד הבראיות נגד פלוני (יורשי המנוחה פלונית ז"ל) פורסם בנבו 17.2.2019): "מאז שניתנו פסקי דין אלה נפל דבר במשפט הדיוני האזרחי: הותקנו תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ("התקנות החדשות").

...

כמו כן, ובשל החובה והצורך בלחסוך זמן שיפוטי יקר, ולאור עקרונות היסוד שהתוו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, שאמורות להיכנס לתוקף בעוד מספר מצומצם של חודשים, אשר שמות בראש מעיינם את עיקרון המידתיות ואינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט, אין מנוס מלדחות את התיקון.

בשולי ההחלטה אציין כי לא מצאתי מקום לעמוד במסגרת החלטתי זו על טענות הצדדים בעניין המועדים ו/או בעניין התגובה שהמשיבה ביקשה להתיר לה להגיש לאחר תשובת המבקש לתגובה – טענות שאין בהן כדי לקדם את ההכרעה בהליך הבקשה דנן לכאן או לכאן.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הבקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן בתביעה שכנגד מתקבלת ובנסיבות העניין הריני מורה על הוצאתו של כתב התביעה שכנגד, המתוקן, מתיק בית המשפט.

לאור חשיבות הדברים, יובא הציטוט באריכות (הדגשות אינן במקור, י.כ.): "שעה שנטענת טענת חיסיון לגבי שאלה או מיסמך, הן לפי תקסד"א הישנות והן לפי תקסד"א החדשות, רשאי ביהמ"ש לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. ביהמ"ש מבהיר כי התקנות עושות אמנם שימוש במילה "חיסיון", אולם ההלכה הפסוקה נוהגת לפרש את סמכותו של ביהמ"ש בהרחבה אף מעבר לגבולות החיסיון.

פסיקה זו יפה גם לגבי סמכות ביהמ"ש לפי תקנה 59(ב) לתקנות החדשות.

העיון שמוסמך ביהמ"ש לבצע מאפשר לו לעמוד, בין היתר, על הנזק העלול להגרם עקב חשיפת המסמך; התכליות שביסוד הכנת המסמך; והחשוב לענייננו – על חשיבות המסמך עבור בעל הדין מבקש העיון ועל התועלת הגלומה בו. במילים אחרות, באמצעות השמוש בתקנות אפשר למצוא איזון בין האינטרסים הנוגדים ולתת ביטוי לקולו של מבקש העיון שאינו חשוף למסמך" ובהמשך: "על מנת להורות על עיון במסמך פלוני נידרש מבקש העיון להוכיח כי המסמך רלוואנטי לבירור התביעה, או למצער כי קיים יסוד סביר להניח כי הוא רלוואנטי לבירורה (וראו: רע"א 5823/20 ‏פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (23.11.2020); רע"א 1625/17 פלוני נ' מדינת ישראל – ביה"ח ברזילי אשקלון, [פורסם בנבו] פסקה 6 (5.3.2017) (להלן: עניין ביה"ח ברזילי)). מקום בו נמצא כי אין רלוואנטיות למסמך הנידון, אין מקום להורות על גילוי ועיון בו (רע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' דיעי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (10.11.2014) (להלן: עניין פז)). הראציונאל העומד ביסוד תפישה זו הוא כי מטרת-העל של הליכי הגילוי והעיון היא חקר האמת, ואילו מיסמך שאינו רלוואנטי לבירור מחלוקת עובדתית בהליך אינו נחוץ לבירור האמת (וראו: י' עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 59 (2021) (להלן: עמית – חסיונות ואינטרסים מוגנים)). כפועל יוצא מכך, הכרעה בשאלת רלוואנטיות המסמכים תיעשה בשלב הראשון ולפני בירור טענות אחרות הנוגעות לגילוי המסמכים ולעיון בהם (ראו למשל: רע"א 5906/19 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות, [פורסם בנבו] פסקה 11 (5.11.2019); עניין פז, פסקה 8).

חשיבותו של גילוי רחב ככל האפשר של כלל המסמכים המצויים בידי הצד הנגדי, ככל שיש להם קשר עם התביעה המתבררת – רחבה כל כך שהיא אף מאפשרת גמישות מסוימת בנוגע לסדרי הדין באשר לקבילותם של המסמכים הללו, במידה ויש בהם כדי לסייע לחקר האמת וליבון המחלוקות הקיימות (בעיניין זה ראו למשל: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי, מט(4) 54, 60 (1995); רע"א 8290/01 איזוטופ נ' דן רנט א-קאר בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 22.8.2002), י.כ.).

...

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, ככל שהנתבעת עצמה מודה כי היא אינה מחוייבת להחתים את התובע על הודעה לעובד והודעה כזו אינה מופיעה בתצהיר גילוי המסמכים שהוגש מטעמה – אני סבור שאין מקום לדרוש ממנה לגלות הודעה כזו.

באשר לבקשת התובע לקבלת כלל המסמכים, לרבות אלה שציין התובע, גם בנוגע לחברת "אדירם תעשיות מתכת בע"מ" – אין בידי לקבל את הבקשה ולהורות על הגשת המסמכים, לאור העיקרון שציינתי לעיל, בנוגע לכך שחברה היא ישות משפטית נפרדת ועצמאית, שאינה בעלת דין בהליך זה ולכן, אין מקום להרחיב את שאלת גילוי המסמכים גם לחברה זו, על אף הקשר הנטען בין שתי החברות, לשיטת התובע.

סוף דבר הנתבעת תפעל להעברת המידע שגילויו אושר על מנת לקדם את ההליך בהתאם לסד הזמנים שפורט.

לפני תביעה בסך 90,712 ש"ח ותביעה שכנגד בסך 40,530 ש"ח. טענות התובע/הנתבע שכנגד: התובע הנו קבלן שיפוצים והנתבעים היו ידידיו שביקשו ממנו לבצע עבורם עבודות ריצוף, חפוי ובניה בביתם שבאילת, כדלקמן:  הדבקת אריחי קרמיקה ציפוי דקורטיבי לקיר הבית מדרגות עץ והתקנת מדרגות שיש בניית חדר כביסה בבניה קלה לרבות דלת עץ וחלון הזזה התקנת שער פלדה התקנת ארון חפוי לצנרת צביעת מחסן כביסה ישן חפירה והתקנת צנרת ונקודת נקוז פירוק ופינוי אדני רכבת בחצר, באמצעות מנוף.

לפי תקנה 87 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות: (ד) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת: (1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין; (2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא התקבלו כראיה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת, בעדויות ובסיכומים, החלטתי לקבל את התביעה ברובה ולדחות את התביעה שכנגד, מהנימוקים הבאים: ראשית – הוכחה טענת התובע, שאף עשה רושם מהימן בעדותו, שההסכמה לגבי העבודות, בספטמבר 2016,  לא הועלתה על הכתב מלכתחילה בצורה מלאה ומסודרת ונעשתה בעיקר בע"פ, בהסתמך על יחסי החברות בין הצדדים.

לפי סעיף 4 לחוק המתנה - מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מעשותו;  ניתן לראות בציפיית התובע שהנתבעים ישלמו את שכרו תוך פרק זמן סביר מסיום העבודה תנאי, שבהעדרו - אין התובע חייב לתת את המתנה.

] הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: בגין סכום התביעה - 82,358 ₪ הכוללים את הפרשי ההצמדה והריבית כאמור.

בהחלטה שניתנה עם תום הדיון נקבע בין היתר כי בשים לב להלכות הנוהגות בבקשה לתיקון כתבי טענות ואף לפי תקס"א החדשות מצא בית המשפט להתיר את התיקון המבוקש "וזאת מבלי לפגוע בכל טענה וזכות השמורה עם התובעים באשר לצורך ליצור סימטריה עם התביעה שכנגד ולהגיש בקשה לתקן את כתב התביעה המקורי. זכותם של התובעים להגיש את הבקשה שמורה להם והסכמתם לאור המלצת בית המשפט לתיקון היום לא תיפגע בזכות זו ובטענותיהם" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 6–11).

(א) לתקנות החדשות קובעת כי "החליט בית המשפט להתיר לבעל דין לתקן את כתב טענותיו לפי תקנה 46, יורה אם רשאי בעל הדין שכנגד לתקן כתב טענותיו ואת התנאים לכך". תקנה 47 (א) מותירה את ההחלטה באשר לתיקון כתב טענות הצד שכנגד לשיקול דעת בית המשפט (בשונה מהוראת תקנה 94 הישנה), ובכל מקרה מדובר בצד שכנגד לצד שתיקן את כתב טענותיו.

כך אף נפסק ברע"א 3631/20 Comverse Technology Inc נ' כתריאל (פורסם בנבו, 15.12.21) בין היתר כי: אמנם תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) מאפשרת לבעל דין לתקן את כתב טענותיו ללא מיגבלה לנוכח תיקון כתב טענות שביצע בעל הדין שכנגד (השווּ לתקנה 47(א) לתקנות החדשות המצמצמת זכות זו) [שם פסקה 17].

...

דין טענתם זו של התובעים להידחות.

סוף דבר בפרשת מ.ר.ר.ג לעיל נפסק בין היתר כי: מושכלות יסוד הן כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ביחס להחלטות העוסקות בתיקון כתבי טענות, לרבות הוספה ומחיקה של בעלי דין מהתביעה, שכן אלו נוגעות באופן מובהק לניהול ההליך.

בנסיבות בקשת תיקון זו, ובהינתן כל המפורט מעלה, מסקנתי הינה כי יש לדחות את הבקשה.