כן טען הנתבע שכנגד, כי לפי הסכם השכרת המשאית, החברה קיבלה משאית חלופית תמורת דמי שירות רגילים – כלומר לא נגרם לה נזק כספי כפי שטענה.
בע"ב (ת"א) 7352/05 גיא גרייצר נ' טאו שרון בע"מ (פורסם בנבו, 21.6.2001) האיר כבוד השופט אילן איטח את הנקודות הבאות, טרם קביעה אם עובד חייב בנזק המעסיק:
"ראשית, אנו מניחים כי עילת התביעה בגין נזק זה היא חוזית ולא נזיקית, באשר העילה האחרונה אינה בתחום סמכותו העניינית של בית הדין. כלומר, הטענה העומדת להכרעה היא הטענה לפיה התובע לא ביצע את עבודתו במיומנות מספיקה ובכך הפר את חוזה עבודתו. הפרה זו הובילה לנזק הנטען ועתה נתבע פיצוי בגין אותה הפרת חוזה.
עוד עולה מן המסמך "נספח להסכם ליסינג / שכירות – רכב חליפי" שצורף כנספח 2 לכתב התביעה שכנגד דוקא ממנו נלמד, כי דמי השכירות של הרכב החליפי יהיו בגובה דמי השכירות ששולמו עבור שכירת המשאית, כך שעל פניו נראה, שלא נגרם לתובעת שכנגד נזק מבחינת הפסד ימי חלוקה.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע:
סך של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה;
סך של 13,970 ₪ בגין הפרשה לפיצויים ולגמל, בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל;
סך של 29,549 ₪ בגין שעות נוספות, בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל;
התביעה שכנגד כנגד הנתבע שכנגד – נדחית.
...
נסיבות המקרה בענייננו, מניחות אומנם מסד בדבר חיוב הנתבעת בהוצאות לטובת התובע, אך בשים לב לאשר יפורט להלן, נחה דעתנו כי יש להעמיד שיעור ההוצאות על הצד המתון.
ואולם, בחוות דעתה של המומחית מטעם בית הדין, הגב' פנינה אריאלי, נקבע כי בחתימתו הנטענת של התובע, נמצאו סימני זיוף מובהקים, שהובילו אותה למסקנה "שקיימת סבירות גבוהה מאוד שהחתימה שבמחלוקת זויפה ולא נכתבה על ידי אלעד בן שטרית". כן ציינה המומחית כי המזייף ניסה לחקות את הדגם הצורני של החתימות.
האיזון שבין השיקולים הנוגדים מוביל למסקנה כי בנסיבות העניין, ראוי להשית הוצאות מופחתות לטובת התובע.
