בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, כב' הרשמת הבכירה מיכל בר, מיום 17.10.2021 בת"ק 50504-12-20, במסגרתו נמצא לדחות את תביעת המבקש להשבת התמורה ששולמה על ידו במסגרת ההיתקשרות בין הצדדים ומתן פיצוי כספי, והתקבלה התביעה שכנגד לפיה חויב המבקש בתשלום הסך של 15,257 ₪ בצרוף הוצאות.
המבקש עתר לחיוב המשיבה בתשלום הסך של 12,000 ₪, המורכב מהשבת הסכום ששולם על ידו בגין הרכב, לאחר קזוז התשלום עבור רכב גישור שהועמד לרשותו עד לקבלת הרכב (8,000 ₪), וכן מפיצוי בגין חודשיים בהם היה ללא רכב, עקב תפיסתו ע"י המשיבה, ללא מתן הודעה מוקדמת ושלא כדין.
במסגרת כתב ההגנה לתביעה שכנגד, חזר המבקש וטען כי הוא הוחתם, באופן דיגיטאלי, על חוזה אחיד, הכולל אותיות קטנות שאזרח תמים אינו מבין את תוכנו, מבלי שניתן לו הסבר כלשהוא, לרבות ביחס לסעיף הפצוי המוסכם, אשר לשיטתו הנו בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד.
המבקש הוסיף והשיג על מכלול החלטותיו של בית המשפט קמא לרבות הקביעה כי אין לראות בהסכם בין הצדדים כחוזה אחיד, כי המבקש הפר את ההסכם בהפרה יסודית, ועת חייב אותו בתשלום מלוא סכום התביעה שכנגד, לרבות מלוא דמי השכירות, מלוא סכום הפצוי המוסכם, מלוא סכום אגרת הרשוי (שהנה בגין תקופה של כשנתיים של שימוש ברכב או יותר), מלוא סכום תפיסת הרכב ומלוא סכום סל השירותים, שמן הדין להפחיתו עקב חוסר תום לבה של המשיבה.
האמור לעיל מקנה משנה תוקף, מקום בו יש לזכור, כי מעבר לסכומים הכלולים בתביעה שכנגד, חויב המבקש גם בתשלום הסך של 5,900 ₪, אשר נגבה במסגרת התשלום הראשוני (5,000 ₪ שהתקבלו ממסירת רכבו בעסקת טרייד אין ותשלום נוסף של 900 ₪ ששולם על ידו), אשר אף הם, נותרו בידי המשיבה.
...
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, ובפסק דינו של בית המשפט קמא , באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל באופן חלקי.
סוף דבר, בקשת רשות הערעור מתקבלת באופן חלקי, כך שאני מוצאת להעמיד את הסכום שנפסק לחובת המבקש במסגרת התביעה שכנגד, על הסך של 7,696 ₪.
