הנתבעת טענה שהתובעת זנחה את הנושא דנן משך שנים, וכי לא צרפה לכתב תביעתה דו"ח מודד מוסמך, אישור המפקח או אישור המזמין משרד הבטחון, לבצוע עבודות נוספות ו/או חריגות, ואף לא צרפה אישור שלה (של הנתבעת) לבצוע העבודות המזכות אותה בתמורה, או אישור שלה ו/או של המזמין לחשבון הסופי המנופח אשר צורף לתביעה שאין לו כל בסיס ונעדר כל אסמכתא.
דיון והכרעה:
לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינת כל החומר אשר הוצג בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להיתקבל בחלקה, והתביעה שכנגד להדחות, ואנמק;
השאלות העומדות על הפרק הן: האם עלה בידי התובעת להוכיח שהיא ביצעה את כל העבודות החוזיות על פי ההסכם; והאם היא הוכיחה שביצעה עבודות נוספות שבגינן היא זכאית לקבל מהנתבעת תמורה נוספת, ושאותן עבודות נוספות לא נכללו במסגרת ההסכם או התמורה החוזית המוסכמת ביניהן.
נטען שאריאל העביר לזאב מדי פעם דו"ח בו הוא ציין באופן מוערך אילו עבודות בוצעו על ידי התובעת לתקופת הדו"ח, בערך, מנקודה א' לנקודה ב', הא ותו לא. נטען גם שאריאל העיד שהוא מהנדס ואינו מודד, והוא לא נשכר על מנת לבצע עבודה של מדידה, בטח שלא לצורך אישור תשלומים כלשהם לתובעת.
אני דוחה את טענת הנתבעת בהקשר זה. הגדרת "המפקח" שהוא מטעם מזמין העבודה, אין בה בהכרח כדי ללמד על כך שהכוונה למפקח מטעם סולל בונה או משרד הבטחון, ובפרט כאשר מתחת להגדרה זו, נרשמה גם הגדרת "המזמין/החברה" שהיא הנתבעת, ומכך ניתן דוקא להבין שהכוונה למזמין העבודה בנסיבות אלו הוא הנתבעת ולא סולל בונה או משרד הבטחון, ששמם גם לא הוזכר כלל וכלל ולא הופיע בשום מקום בהסכם.
...
לסיכום – אני מקבלת את התביעה העיקרית בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 266,737 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ (כולל מע"מ).
התביעה שכנגד- נדחית
המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.
