תביעה שכנגד בגין רטיבות בדירה בתקופת שכירות

עניינה של התביעה העיקרית הינו פיצוי לתובע על רקע ניזקי רטיבות ועובש בדירת הנתבעת עת הייתה שכורה הדירה על-ידו.

בתביעה שכנגד עותרת הנתבעת לפצוי בגין קזוז סכומים, שלא כדין, מדמי השכירות ששולמו לה על ידי התובע במהלך תקופת השכירות, כך לטענתה.

מחוות הדעת עולה, כי "בדירת המזמינה ישנה רטיבות, עובש וריח טחב כבד בקירות וחלקים נרחבים של הדירה." בחוות הדעת צוין, כי "עקב דליפה בצנרת דירת השכן מעל חדרו מים אל מערכת החשמל וקצרוה, נוכחנו בשריפת רכיבי חשמל שונים..". צוין עוד, כי "עובש כבד חדר לתכולת הדירה, לרבות לריהוט, לביגוד, הנעלה, כל מיטה, מוצרי תנוקות ועוד". נקבע, כי "בעקבות הרטיבות הרבה שמלווה בעובד וטחב המגורים בדירה אינם ראויים." למול חוות הדעת מטעם התובע לא הוצגה כל ראיה לסתור מטעם הנתבעת, אשר יש בה כדי להעיד על מצב הדירה במועד הרלוואנטי, וזאת למרות שמדובר בדירה הנמצאת בבעלותה.

...

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.

בסה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך 10,400 ₪ בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית.

התביעה שכנגד נדחית.

במסגרת כתב התביעה טענו המשיבים כי זמן קצר לאחר קבלת החזקה בדירה התברר כי קיימים ליקויי רטיבות קשים, אשר גרמו בין היתר גם לעובש וטחב רב, כמו גם העידר יכולת לעשות שימוש סביר במושכר.

עוד כללה התביעה שכנגד עתירתה של המבקשת לחיוב המשיבים בתשלום יתרת דמי השכירות, דמי תיווך, ועגמת נפש.

במסגרת פסק הדין פסק בית המשפט קמא כי הוכח בפניו כי המבקשת הייתה מודעת לקיומה של בעיית רטיבות בדירה, וזאת טרם החתימה על הסכם השכירות, וממילא כי אותרו רטיבות וטחב בדירה, במהלך תקופת השכירות.

...

עוד מצא בית המשפט קמא לקבל את טענות המשיבים 1-2 על פיה הדירה לא הייתה ראויה למגורים במועד עזיבתם את הנכס, תוך דחיית טענות המבקשת כי פעלה באופן יעיל וסביר לפתרון הבעיה אשר הפכה חמורה מיום ליום.

למעלה מכך, הנתונים העובדתיים אליהם ביקשה המבקשת להפנות כאלו המבססים את המסקנה המשפטית, אינם עולים בקנה אחד עם אלו אשר הוכחו בפני בית המשפט קמא.

כך לדוגמא אין ממש בטענה כי עתירת המשיבים להשבת החלק היחסי של דמי השכירות בגין התקופה בה נותרו בדירה , ועד לעזיבתם, כזו מאיינת את המסקנה, או הטענה, על פיה מצבה הכולל של הדירה, הצדיק את המסקנה על פיה היא אינה ראויה למגורים, ובית המשפט קמא הבהיר סוגיה זו, בצורה מפורשת.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית.

רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים כבר עתה אומר כי התביעה הוגשה במקורה כנגד מר משה שריון ז"ל (להלן: "המנוח") אשר השכיר יחידת דיור לתובע, כאשר במהלך תקופת השכירות נטען על ידי התובע כי נגרמו לו נזקים והפסדים בגין הצפות וחדירת מים לדירה.

דיון והכרעה על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לרבות עדויות הצדדים וטענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להיתקבל חלקית, ודין התביעה שכנגד להדחות, מהנימוקים הבאים וכפי המפורט להלן באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: אני מקבל את טענתו של התובע לעניין חדירת מים לדירתו, שהנה דירת מרתף שהושכרה לו על ידי המנוח.

משכך, איני מאשר ראש נזק זה. אשר לראש הנזק בגין העדרות מימי עבודה בשל חוסר יכולתו של התובע לתפקד עקב מחלה שנגרמה לו בגין הרטיבות בדירה, בסך 3,500 ₪, הרי שהתובע לא צירף כל אסמכתא על המחלה, לא אישור רפואי ולא תעודת רופא.

...

אשר לראש הנזק החזר אגרה, בסך 334 ₪, הרי שלאור קבלת התביעה ולו בחלקה, אני מאשר ראש נזק זה. ראשי הנזק שבתביעה שכנגד הואיל והתובע צירף ראיה בדמות הקלטת שיחה בינו לבין המנוח בו האחרון מסכים שהתובע יצא קודם לתום תקופת השכירות ואף הוא מאשר לו כי הוא ישיב לו את השיקים הנותרים, איני מקבל את טענת התובע שכנגד בדבר הפרה יסודית של חוזה השכירות ולפיצוי בגובה שלושה חודשי שכירות בהתאם לסעיף 16 לחוזה השכירות.

לכן, דין התביעה שכנגד הוא דחייה.

כמו כן, תוך 30 יום ישלמו הנתבעים, ביחד לחוד, הוצאותיו של התובע בסך של 2,000 ₪ הן בגין התביעה העיקרית, הן בגין ההגנה שכנגד והן בגין ההתייצבות לדיונים.

בפני תביעה לתשלום דמי שכירות שלא שולמו ופצוי בגין ריבית פיגורים ונזקים שנגרמו למשכיר, וכן תביעה שכנגד בגין הוצאות שהוציאו השוכרים עבור תיקונים בדירה, ואשר לטענתם היה על המשכיר לתקן על חשבונו.

בנוסף, הנתבעים טענו כי הם היו זכאים לבטל את ההמחאות נוכח ליקויי רטיבות חמורים מהם סבלו במהלך התקופה שבין אוגוסט 2020 – מאי 2021.

בנסיבות אלה, וכיוון שהתביעה הוגשה כנגד שני בני הזוג בגין דמי השכירות והנזקים בדירת המגורים המשותפת, ובשים לב לכך שהתביעה הוגשה כתביעה קטנה, והנתבעים לא היו מיוצגים בעת הגשת כתב ההגנה והבקשה לביטול פסק דין, אני קובעת שגם בבקשת הביטול פעל הנתבע 1 גם בשם רעייתו.

...

כאמור לעיל, אני סבורה שעל פי ההסכם היה על הנתבעים לאפשר כניסת התובע לדירה, ועל כן איני סבורה שיש מקום לפיצוי ברכיב זה. התביעה כנגד הנתבעים 2-4 במהלך הדיון טען התובע כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבעת 2 במלואה, שכן הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק על ידי הנתבע 1.

בנסיבות אלה, וכיוון שהתביעה הוגשה כנגד שני בני הזוג בגין דמי השכירות והנזקים בדירת המגורים המשותפת, ובשים לב לכך שהתביעה הוגשה כתביעה קטנה, והנתבעים לא היו מיוצגים בעת הגשת כתב ההגנה והבקשה לביטול פסק דין, אני קובעת שגם בבקשת הביטול פעל הנתבע 1 גם בשם רעייתו.

לסיכום הנתבעים 1 ו- 2 מודים בחוב שכר דירה בסך 13,373 ₪.

סעיף 13 (א) לחוזה השכירות קובע "השוכר מתחייב בזאת לפנות את הדירה בתום תקופת השכירות ולהחזירה למשכיר כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ... במצב טוב ותקין כפי שקבלו במועד תחילת הסכם השכירות למעט בלאי סביר הנובע משימוש רגיל וכשהדירה צבועה באותו אופן שהיה בתחילת תקופת השכירות...". מעיון בתמונות שצרפה התובעת לכתב התביעה עולה, כי הדירה נימסרה במצב תקין, כאשר קירותיה צבועים בלבן, ללא עובש וללא קילופים.

יחד עם זאת, הנתבעת שכנגד הודתה שידעה על עובש בדירה, וכן לא הכחישה שהייתה נזילה הקשורה בדירת השכנה, כך שבעקיפין ידעה שיש בעיה של רטיבות ועובש בדירה ויש באלה להסב אי נוחות לתובעים שכנגד ולכן זכאים הם לפצוי.

...

מכל המפורט לא עלה בידי התובעת שכנגד להוכיח את הנטען ולכן דין התביעה להידחות ברכיב זה. עוגמת נפש התובעים שכנגד עתרו לקבל פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה מליקויי רטיבות בהם סירבה הנתבעת שכנגד לטפל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל בחלקן.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 7,688 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 700 ₪.