תביעה שכנגד בגין מחלוקות בעלי מניות בחברת פטריות

בכל הנוגע להוצאות הנטענות, הרי שהוצאות אלה נגרמו בגלל היתנהלותה של התובעת ובגלל מחלוקות ישנות שהיו בינה לבין בעלי הטחנה.

האם על הנתבעת לשאת במחצית ההוצאות שהוצאו עקב הסיכסוך שהתגלע בין החברה המשותפת לבין בעלת הטחנה, חברת אלפרדוס? התביעה שכנגד.

אביא להלן מקביעות בית המשפט העליון בע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (פורסם בנבו, מיום 1.5.19) (להלן: "הילכת חיון"), במסגרתן נקבע כך: "סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצידורה וראיות....

עוד טוענת הנתבעת ביחס להוצאות, כי מאחר והיא מכרה את חלקה בחברה לזיאדנה (לאלפרדוס), אזי את האחריות למחצית המימון של החברה צריך לידרוש מבעל המניות החדש, זיאדנה.

...

זאת ועוד, מהראיות שהובאו בפניי שוכנעתי כי הנתבעת נקשרה בעסקה לאחר שבדקה את כל הפרטים הקשורים לעניין עם אלפרדוס וכי היא הייתה מעורבת בכל פרטי העסקה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הרי שביחס לתביעה העיקרית מצאתי כי לנתבעת חוב כלפי התובעות בגין השתתפות בהוצאות בסך של 24,862 ₪.

כפי שצוין לעיל, לאור שקריו של עלי, התביעה שכנגד, לרבות הסכום ששולם ביתר על ידי הנתבעת לתובעות - נדחית.

טענות התובעות בכתב התביעה: התובעות והנתבעת הנן חברות פרטיות בע"מ הרשומות בישראל.

בעלי המניות של החברה המשותפת בעת יסודה היו הנתבעת ופרואלים בחלקים שוים ביניהם.

בכל הנוגע להוצאות הנטענות, הרי שהוצאות אלה נגרמו בגלל היתנהלותה של התובעת ובגלל מחלוקות ישנות שהיו בינה לבין בעלי הטחנה.

עוד יש לציין כי זיאדנה שנחקר בחקירה נגדית בבית המשפט, כאשר סוגיית התשלום של 1.2 מיליון ₪ הייתה אחת מהפלוגתות שהיו שנויות במחלוקת, כלל לא נחקר על סוגיית התשלום של 1.2 מיליון ₪, כך שגם מסיבה זו אין מקום להתיר את הצגת הראייה בשלב מאוחר זה. לפיכך, בהביאי בחשבון את כל השיקולים שפורטו לעיל, לרבות צירוף התמליל לבקשה בטרם ניתנה רשות להוספת ראייה, הבקשה נדחית.

...

מעיון בתמליל שנחשף לפני, בניגוד לדין, לא שוכנעתי כי מדובר בראייה משמעותית וחיונית שיש בה לתרום לשם עשיית הצדק, או כדי לשנות את תוצאות המשפט, שכן מדברי זיאדנה בתמליל לא עולה המסקנה שאותה מבקשים התובעים ללמוד.

עוד יש לציין כי זיאדנה שנחקר בחקירה נגדית בבית המשפט, כאשר סוגיית התשלום של 1.2 מיליון ₪ הייתה אחת מהפלוגתאות שהיו שנויות במחלוקת, כלל לא נחקר על סוגיית התשלום של 1.2 מיליון ₪, כך שגם מסיבה זו אין מקום להתיר את הצגת הראייה בשלב מאוחר זה. לפיכך, בהביאי בחשבון את כל השיקולים שפורטו לעיל, לרבות צירוף התמליל לבקשה בטרם ניתנה רשות להוספת ראייה, הבקשה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בלא קשר לתוצאות התביעה.

סימני הפטריות והעובש במקלחת ההורים נגרמו בשל העידר איוורור מתאים.

היתנהלות ההליכים מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד מר אלירן אביבי, שעפ"י הנטען בכתב התביעה, הוא בעל מניות הנתבעת.

עוד ראה האמור בע"א 3134/02, עריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ, ניתן ביום 21.7.03, בסעיף 8 לפסה"ד, שם נאמר: "כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטרלי, נעדר עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים". וכך נקבע בת"א (מחוזי-נצ') 64966-12-15, עזבון המנוחה עאישה זערורה נ' רשות מקרקעי ישראל, ניתן ביום 4.6.19: "למומחה מטעם ביהמ"ש יש מעמד מיוחד. מעמדו המיוחד נובע מהעובדה שמדובר בגורם אובייקטיבי המהוה זרוע ארוכה של ביהמ"ש. מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש אין בו כדי להגביל את שק"ד ביהמ"ש, לו מסור שיקול הדעת להכריע בהליך ובין היתר לקבוע, האם לאמץ את חוות הדעת ובאיזה הקף. עם זאת, לא בנקל יסטה ביהמ"ש מקביעות המומחה שמינה, בהיעדר טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת". נמצא כי למעמדו של המומחה מטעם בית המשפט ולמשקלה של חוות דעתו מקום של כבוד בין האמצעים העומדים לרשותו של בית המשפט בבואו להכריע במחלוקת המובאת בפניו, כאשר בדרך כלל יקבל בית המשפט את ממצאיו של המומחה הנייטרלי, שמונה ע"י ביהמ"ש עצמו.

בת"א(רמ')3425/00, ברטל נ' פנטהוז חברה לבנין והשקעות בע"מ, ניתן ביום 28.3.07, בעמ' 8 לפסה"ד, נאמר: "חוק המכר דירות אינו קובע את תקופת היתיישנות אלא את תקופת האחריות; גם אם חלפה תקופת הבדק וגם אם חלפה תקופת האחריות לגבי נזקים נטענים הרי שחוק המכר דירות הוא רק אחד ממקור החיובים שמכוחם ניתן לחייב את הנתבעת.

העלאתן בכתב התביעה שכנגד אינו מעלה ואינו מוריד, היות שהתביעה שכנגד נמחקה.

...

דין טענות הקיזוז של הנתבעת להידחות.

לנוכח כל האמור לעיל דין התביעה להתקבל באופן חלקי תוך אימוץ ממצאיו של מומחה ביהמ"ש במלואם, כדלהלן: הנתבעת תשלם לתובעים סך של 50,602 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד חוות דעת מומחה ביהמ"ש, 7.9.20, ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים סך של 4,095 ₪ עבור פיקוח הנדסי וסך של 585 ₪ בגין הפרשי הגבהים בפתח שער הכניסה, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד חוות דעת מומחה ביהמ"ש, 7.9.20, ועד התשלום המלא בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 36303-04-19 24 מאי 2023 לפני: כב' השופטת מירב קליימן נציגת ציבור (עובדים): גב' קריסטינה פוליצר מימון נציגת ציבור (מעסיקים): גב' תמר הורוביץ התובעות/נתבעות שכנגד: 1. ניצנה החדשה בע"מ 2. זוהר הדר יזמות ופרוייקטים קרית ים בע"מ 3. זוהר הדר פינוי בינוי בע"מ התובעות/נתבעות שכנגד 1-3 ע"י ב"כ: עו"ד משה נחמן 4. חברת אינרטיס בע"מ 5. ארצי ציון השקעות בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד שמוליק קסוטו, עו"ד מירית שלו הנתבעת/תובעת שכנגד: טליה אילוז לדרמן ע"י ב"כ: עו"ד אסף ביגר פסק דין

הנתבעת, גב' טליה אילוז לדרמן, היא עורכת דין במקצועה, אשר שימשה כמתאמת פרויקטים בחברות, תפקיד אשר מהותו, כמו גם סטאטוס העסקתה (עובדת שכירה או נותנת שירותים עצמאית) מצויים במחלוקת בין הצדדים.

אף אם הנתבעת ידעה כי יפה העבירה את ההסכמים לעו"ד גבע, הרי שאין חולק כי יפה שימשה באותה עת כמנכ"לית החברות לכל דבר וכי הנתבעת הייתה כפופה אליה, והתובעות לא עמדו בנטל להוכיח חובה כלשהיא המוטלת על הנתבעת למנוע מיפה להעביר את ההסכמים או להתריע על כך בפני בעלי המניות, בשים לב גם למסקנתנו לעיל, לפיה לא שימשה בתפקיד ניהולי ולא הייתה נושאת משרה בחברות.

...

נוכח האמור, מכלול הסממנים תומך במסקנה כי התובעת לא הייתה עובדת שכירה בחברות אלא עצמאית אשר נתנה שירותים לכל דבר ועניין.

לבסוף, דין התביעה לפיצוי בגין לשון הרע להידחות.

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל, דין שתי התביעות – התביעה העיקרית והתביעה שכנגד – להידחות במלואן.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 390,891 ₪ בגין נזקים שגרם לטענתה התובע בתקופת עבודתו, וכן תבעה כי ישיב לה את הסכום ששולם לו בהסכם מכירת המניות כנגד כתב ויתור תביעות עליו חתם.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע היה אחד מבעלי המניות בנתבעת באמצעות חברה בשם "פאי חנויות נוחות" שבה היו שותפים גם אדם בשם טל הולנדר וחברה בשם צור טל רון אשר החזיקו יחדיו 40% מהון המניות של הנתבעת.

לטענת הנתבעת על התובע היה להגיש את תביעתו גם נגד בעלי מניותיה לשעבר משום שכיום נותרה רק גב' אביטל שכטר בעלת המניות בנתבעת ועל בעלי המניות לשעבר לחלוק עימה את הפסדיה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לקבלת הדוחות הכספיים של התובע כעצמאי בתקופת עבודתו בנתבעת להידחות מהנימוקים הבאים: תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 מסמיכה את בית הדין ליתן צו לגילוי או לעיון במסמכים מקום בו יש צורך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלת האופן שבו השפיע העסק הנוסף של התובע על היקף עבודתו כמנהל בחנות של הנתבעת, לא שוכנעתי כי עלה בידי הנתבעת לנמק כיצד יוכלו הנתונים שבדוחות הכספיים לסייע להוכחת טענתה כי התובע עבד שעות ארוכות בעסק העצמאי.

לפיכך, ולאור כאמור לעיל, דין הבקשה להידחות.