תביעה שכנגד בגין טעויות חישוביות בתלוש שכר ומעשים כמנכ"ל

המעסיקה טענה כי שכר היסוד עמד על סך של 5,000 ש"ח ברוטו, ומדי חודש התאפשר לעובד לעבוד שעות נוספות, וגם לקבל תמריצים, לפי שיקול דעת מר מתי קסלסי, המנכ"ל והבעלים של המעסיקה.

בכל הנוגע לתחולת צו ההרחבה נטען, כי שגה בית הדין קמא עת קבע, בהתבסס על הפסיקה, כי אין להחריג את העובד מהצו בשל תנאיו כעובד מן המניין המשתכר שכר מינימום (בין 4,000 ש"ח ל- 5,000 ש"ח), גם אם שימש כמנהל סניף, אך בהמשך קבע כי שכרו הקובע עמד על 7,000 ש"ח נטו, ולפי חישובי בית הדין לא פחות מ- 8,150 ש"ח לחודש; אי החרגת העובד מצו ההרחבה ואימוץ השכר הגבוה, אינם מתיישבים עם ההיגיון הפשוט; שגה בית הדין כשהעדיף להחיל על העובד את פסקי הדין התומכים בדעתו, הנוגעים לעובדים בשכר מינימום ששמשו כמנהלי סניפים ללא תנאים עודפים, והוחרגו מצו ההרחבה; הוכח שהעובד הרויח כפול משכר המינימום וגם נהנה מרכב צמוד ובהמשך מהוצאות רכב – רכב שרכש באמצעות הלוואה מהמעסיקה, ומכל הטובות הנלוות למעמד של מנהל סניף.

עוד נטען כי הקביעה העובדתית בנוגע לגובה השכר מבוססת בעיקר על תלושי השכר שהנפקיה המעסיקה, ואינה סותרת כל סעיף בפסק הדין; גם הקביעה לעניין אופן סיום עבודתו של העובד מבוססת על ממצאים עובדתיים ועל גירסתו האמינה והסדורה לעומת גירסתה של המעסיקה שנסתרה על ידי מסמכיה שלה; הקביעה לעניין השעות הנוספות שביצע העובד מבוססת על דו"ח השעות שהמעסיקה הנפיקה ומסרה במסגרת הליך גילוי המסמכים; התביעה שכנגד נתמכה בכרטסת שהמעסיקה הנפיקה לעצמה, והעובד הודה בהגינותו בחקירה שנטל ממנה כ- 53,000 ש"ח, ועל סמך הודאתו קיזז בית הדין את הסכום האמור.

אציין כי צו ההרחבה (ולמעשה ההסכם הקבוצי שהורחב על ידו) קובע כך: "הסכם זה יחול על כל העובדים המועסקים ברשתות לשיווק מזון, למעט עובדים המועסקים בחוזים אישיים ובכפוף לאמור להלן.

...

בית הדין הוסיף וקבע כי התנהלות המעסיקה, שלאחר השעייתו מעבודה העובד נותר בביתו במשך תקופה של כחמישה חודשים בחוסר וודאות, תוך שהמעסיקה שילמה לו חלק משכרו על חשבון ימי חופשה צבורים, וניסתה לשבצו בתפקידים שאינם ברמת מנהל סניף (כגון בודק הזמנות וסוכן מכירות) כאשר ברקע אפשרות שבעתיד ינהל את סניף החדש, הייתה בלתי סבירה, והביאה בסופו של דבר לפיטוריו ללא שימוע, ללא הודעה מוקדמת, וללא מכתב פיטורים ומבלי ששולמו מלוא הזכויות.

אשר למאזן הנוחות נטען כי העובד אומנם הצהיר שהשתכר שכר של 8,000 ש"ח, שהינו כ- 7,000 ש"ח נטו, אך ללא צירוף כל אסמכתא, וללא הצהרה על כל בעלות בנכס או יכולת פרעון העולה על שכרו, זאת בשים לב לגובה סכום פסק הדין שאינו מבוטל, ובכך למעשה הוא הודה שלא ניתן יהיה להיפרע ממנו, ככל שייפסק כך. בנסיבות אלה, כך לטענת המעסיקה, לאור סיכויי הערעור הטובים ולאור העובדה שלעובד אין יכולת כלכלית להשיב את סכום פסק הדין, יש להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

] לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה.

בנסיבות אלה, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים האמורים, מצאתי לנכון להורות על עיכוב תשלום סכום של 150,000 ש"ח, מתוך הסכום הפסוק (להלן - הסכום המעוכב).

סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 14 לעיל.

ביום 1.4.19 היתקיים דיון הוכחות בפני המותב במהלכו נחקרו התובע, וכן עדי הנתבעת: מר לירון רותם, מנכ"ל הנתבעת, מר שחר גוזלן, עורך בדיקת הפוליגרף, גב' איה שטיינר, רו"ח שערכה את דו"ח הבדיקה, מר משה בניסטי, מאגף הבטחון בתנובה, ומר שמואל אוחיון, מאגף הבטחון בתנובה.

דיון והכרעה המחלוקת המרכזית בתיק עניינה בטענת הנתבעת כי התובע ביצע שורה של מעשים המהוים הפרות משמעת ומעשים פליליים, ובראשם מעשה הגניבה, אשר מובילים לשלילת זכאותו לסעדים אותם תבע, ובחלקם אף יוצרים עילה לחייבו בפצוי במסגרת תביעה שכנגד.

[footnoteRef:9] התובע הסביר כי השתמש באותו חומר גלם בשל טעות שנבעה מהיותו עובד חדש באתר, וכי הזין אותו לעגלים ולא גנב אותו.

בכל הנוגע לבדיקת רואת החשבון, דו"ח הבדיקה החקירתית מפורט ומבואר היטב, ולפיו קיימת סבירות לגניבה פיזית של מזון מהמפטמה, להבדיל מטעויות בחישוב המלאי.

תלושי השכר שצרף התובע לתצהירו מראים כי התובע עבד במשרה מלאה עד לחודש 10/16 ובחודש 10/16 עבד בהקף משרה של כ-71%, וכי שולמו לו 7 ימי הבראה בחודשים 7-8/16.

...

הפגיעה במוניטין הנתבעת בשל מעשי התובע יכול ופגעה במוניטין הנתבעת בקרב לקוחותיה, אך לטעמנו מדובר בפגיעה קלה.

כיוון שלא הוכח כי התובע אכן גנב, אנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין מעשי התובע שהוכחו לבין הפסקת התקשרות תנובה עמה.

יתר טענות התובע נדחות.

על רקע זה, כאשר איציק טוען בתביעה העיקרית כי מיכה קיבל שכר שלא כדין ומאשים אותו בגניבה ובמעשה מירמה תוך היתייחסות לכך שבישיבת השותפים לא התקבלה בהסכמה להעמיד את שכרו על מעל 42,000 ₪, הסעד המרכזי במסגרת כתב התביעה העקרי הוא השבת כספים ששולמו למיכה כשכר מעבר לסך 42,000 ₪ (סעיף 11); ובמסגרת התביעה שכנגד טוען מיכה שניתנו לו מספר התחייבויות בקשר לשכרו, כולל הסכמה בארה"ב, וכי בפועל לא שולם לו מלוא שכרו בשל מצבן הכלכלי של הנתבעות (סעיף 12); לכן, לשיטת ב"כ התובע שכנגד, אין ספק שהתביעה העיקרית והתביעה שכנגד עוסקים באותם נושאים בדיוק, ונובעים מאותן נסיבות, על כן לפי סעיף 4 לחוק ההתיישנות, התביעה שכנגד לא היתיישנה, חרף העובדה שהיא עוסקת בתשלומים שהתובע זכאי להם לפני למעלה משבע שנים (סעיפים 13 עד 14).

לאורך סעיפים רבים (1096-1107) מפרטים ב"כ התובע את גרסותיו השונות של מיכה, ומכל מקום, מסקנתם היא זו האמורה בסעיף 1109: "כך, משך שנים ארוכות, צבר לעצמו מיכה 23 ימי חופשה בשנה. כ-100 ימי חופשה פדה במזומן, כנלמד מתלושי השכר ומכרטיס מיכה במלונות שלום, ועדיין מיכה זכאי, לשיטתו, לכ-574.76 ימי חופשה, נכון לחודש דצמבר 2016 (סעיף 1109). הם מוסיפים כי היתרה הבלתי נתפסת של ימי החופשה תחושב, כמובן (ככל שלא תבוטל), לפי "השכר המוסכם" (כ-114,000 ₪, ברוטו), והיא אכן רשומה בספרי החברה לשנת 2016 כהתחייבות בסך של כ – 3,070,000 ₪ (סעיף 1110).

דרישות כספיות אלה בחלקן כלל לא הופיעו בכתב התביעה; בחלקן חושבו בצורה שגויה; בחלקן התבססו על נתונים שגויים שאוזכרו לראשונה בסיכומים; בחלקן כבר כלולות בדרישות כספיות אחרות שנתבעו (היינו מדובר בדרישות כפולות); ובחלקן האחר פשוט שגויות משפטית ועובדתית.

כדי לא להאריך, בעיניין זה יש לדחות את התביעה שכנגד מטעמים דיוניים ומעשיים אלה: התביעה הוגשה באיחור רב ומתייחסת לתקופה שלפי כל הדיעות היא בזמן ההתיישנות; קשה להעלות על הדעת שבית משפט אחד בעולם יכיר בתביעה של אדם שהוא מנכ"ל, יו"ר דירקטוריון, בעל זכות חתימה יחיד, ומי שעשה מניפולציה בהעברת כספים במשך שנים כדי להגיע לסך 60,000 ₪ לחודש, והוא עדיין עומד ומבקש מבית משפט שיורה לחברות לשלם לו הפרישי שכר של העבר (מה ממנו יהלוך ממיכה למצוא עוד דרכים יצירתיות להעברת כספים כגון דרך אמו, ומדוע המתין שנים כה רבות לעשות כן ועתה כדרכם של נתבעים, שולף הוא את ה"נשק" של תביעה שכנגד כדי לנסות וליצור "מאזן אימה מלאכותי". גם בשל כך יש לדחות את התביעה שכנגד).

...

ו.4.6 מיכה עושה שימוש נרחב בקופת החברות, על מנת לממן הגנה משפטית מפני התביעה שהגיש איציק בשמן של החברות ולטובתן, ובגין קיפוחו על ידי מיכה 824-849 ו.5.6 מידור איציק ממידע – לפני ההליך, במהלכו, לאחר הגשת התביעה דנן ועד לעצם היום הזה 850-930 ו.7 ההסכם להעברת מניות 931-936 ו.8 מניות ההנהלה של הנתבע – ההצדקות להשיבן להחברה או לביטולן 937-945 ו.9 העמדת החברות בסיכון מבחינת המס 946-953 ו.10 העתירות לביטול מינוים של רואי החשבון 954-984 ו.11 משיכות והפקדות בחברות 985-999 ו.12 זכויותיו של התובע כעובד 1000-1012 ו.13 התחשבנות בין בעלי המניות לבין החברות 1013-1023 ו.14 שינוי מבנה החזקות בחברות 1024-1030 ו.15 עבודתם של בני משפחת התובע בחברות 1031-1034 ו.16 הסיבה האמיתית לפרוץ הסכסוך 1035-1037 ו.17 שכר ראוי 1038-1047 ו.18 התביעה שכנגד 1048-1052 ו.19 הטרדה מאיימת או המשך קיפוח? 1053-1058 ו.20 סיכום הסעדים המבוקשים 1059 ו.21 סוף דבר 1060 סיכומי הנתבעים והתשובות עליהן 1061-1234 ז.1 מבוא – פתח דבר 1061-1083 ז.2 הרקע לסכסוך בין הצדדים – הליך זה הוא חלק מרצף של פעולות שביצע איציק במטרה להשתלט על החברות 1084-1095 ז.3 שכרו של מיכה היה ראוי, חוקי ומוסכם, ואין כל בסיס לדרישת איציק להשבתו לחברות 1096-1110 ז.4 אין יסוד לדרישת איציק להשבת כספים בהם נשאה החברה בגין נסיעותיו העסקיות של מיכה 1111-1117 ז.5 אין יסוד לטענות איציק להשבת כספים בגין צבירת ופדיון ימי החופש של מיכה 1118-1119 ז.6 איציק ממילא לא עומד בתנאים הנדרשים לאישור תובענה נגזרת 1120 ז.7 איציק מעולם לא קופח ומעולם לא נשללה ממנו זכות כלשהי לה הוא זכאי כבעל מניות בחברות 1121-1141 ז.8 ניסיונו (הקלוש) של איציק להפקיע את מניות הניהול שהוקנו למיכה כדין 1142-1151 ז.9 אין בסיס בדין ובעובדה לתביעת איציק לפיטוריי מנהל הכספים של החברות ורו"ח החשבון החיצוני 1152-1159 ז.10 אין יסוד (ובעיקר אין רלוונטיות) לטענה כאילו החברות "הועמדו

קיבלתי, בעיקרה, את תביעת איציק ואני מורה לחברות לשלם לאיציק את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורין בסך 425,712 ₪; שחרור כספים הנמצאים בקופות על פי כרטיסו האישי בסך 86,041 ₪ ; פדיון ימי חופשה בסך 20,000 ₪; הודעה מוקדמת בסך 13,173 ₪; פיצוי בגין אי שימוע – 10,000 ₪, ובסך הכל 554,962 ₪.

אני מקבל, בעיקרון, את עתירת איציק, כאשר הביצוע יהיה כמפורט להלן: 1524.

כל עתירה, בקשה או תביעה לסעד אשר לא התייחסתי אליה במפורש, משמעות הדבר היא כי היא נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 35520-08-19 13 יולי 2022 לפני: כב' השופט **** גולדברג נציג ציבור (עובדים) מר בועז סנדרוב נציג ציבור (מעסיקים) מר נמרוד משאלי התובע ונתבע שכנגד פרנק מנחם כהן ע"י ב"כ: עו"ד יהונתן גוטליב הנתבעת ותובעת שכנגד דלישס מרכולים בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד שחר אלון פסק דין

בהתאם לכך, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עבודתו של התובע תסתיים לאלתר ללא תשלום פצויי פיטורים וללא הודעה מוקדמת, והתובע הסכים כי משכורתו בגין חודש יוני 2019 לא תשולם לו לכסוי חלק מיזערי של גנבותיו מהחברה, תוך וויתור מלא על מלוא טענותיו ותביעותיו כנגד החברה, וכן התחייב התובע לשלם לחברה סך 30,000 ₪ לכסוי חלק מחובותיו בגין מעשי הגניבה.

ביום 20.6.19 בשעות הצהריים הוא הגיע לחנות ומצא את התובע ומנכ"ל החברה, מר שלום, מתעמתים בנוגע לגניבה שמר שלום תפס את התובע מבצע "על חם". מר מזרחי הצטרף לשיחה במהלכה הודה התובע כי ביצע מעשי גניבה מהחברה, ומשכך הם נסעו לשיחת שימוע במשרדו של עו"ד סגל.

זכאות התובע לביטול כתב הויתור שאלה נפרדת היא האם היה התובע זכאי לבטל את כתב הויתור בשל טעות, הטעייה, כפייה או עושק, שבהם נפגם רצונו בעת כריתת החוזה.

גב' אנטוניץ העידה בחוות דעתה שקבלה לידה את כל תלושי השכר ודוחות הנוכחות בתקופת העסקתו, כי ערכה חישוב של הפרישי שכר, לרבות שעות נוספות, בשים לב לכך ששולמה לתובע משכורת גלובלית וכן שלומו לו שעות נוספות גלובליות, למרות דו"חות הנוכחות שהראו שעל פי החוק נידרש היה לשלם לו שעות נוספות על פי עבודתו בפועל.

התביעה לפצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר התובע ביקש לפסוק לו 30,000 ₪ כפצוי לדוגמה בגין הפרת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, בכך שנמסרו לתובע תלושי שכר מטעים, שגרמו לו לנזק ראייתי, ובכלל זה כללו נתונים מטעים ושגויים בעיניין וותק מיצטבר, הקף המשרה, מספר ימי העבודה ושעות העבודה, יתרות מחלה וחופשה, וערך שעת עבודה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר חודש יוני 2019 בסך 10,959 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.19 עד לתשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

זאת, מאחר שהמועצה רשומה כמעסיקתה של התובעת באופן פורמאלי בלבד, ולמעשה מהוה צנור להעברת תשלום שכר בלבד, ללא ידיעה לגבי הזכויות המגיעות לתובעת הקשורות בעבודתה.

ולפיכך התיקון שנעשה בחודש יוני 2020 ביתרת ימי המחלה של התובעת כפי שהיו רשומים בתלושי שכרה נעשה שלא כדין, או שמא רישום ימי המחלה של התובעת שהופיע בתלושים עד לחודש יוני 2020 לא שיקף נכונה את הזכאות הנורמאטיבית של התובעת לימי מחלה ולפיכך התיקון שנעשה בחודש יוני 2020 נעשה כדין.

בחודש מאי 2020 ביקשה מנכ"לית הנתבעת ממנהל השכר, מר שי פרץ (להלן – "מר פרץ"), לברר את יתרת ימי המחלה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים הגעתי לכדי מסקנה שחישוב ימי המחלה כפי שהתבצע על ידי הנתבעת נכון ומוצדק, ועמדת התובעת לפיה החישוב שגוי מאחר שהוא נסמך על חישוב ימי המחלה כ"ימי מחלה לפני פרישה" – בטעות יסודה.

לא זו אף זו. התובעת צרפה לכתב התביעה מיסמך מיום 12.2.2019, הבהרה לגבי טופס בל/7801 (נספח ד לכתב התביעה), בו נכתב: "שכרה משולם לה על פי הסכמי העבודה של עובדי ההוראה. כאשר היא נימצאת במחלה מנוכים משכרה ימי מחלה רק בעבור הימים שמוגדרים כימי עבודה שלה והם אינם ימי חופשה של משרד החינוך." דהיינו – גם מכאן אני למד שהתובעת קיבלה ימי מחלה רק בגין הימים בהם הייתה אמורה לעבוד בפועל – 48 שעות חודשיות.

יוזכר, התובעת הסכימה כי מר פרץ לא ייחקר במסגרת ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים – ואף נכתב שם: "יחד עם זאת, מבקשת הנתבעת 2 להבהיר כי העד מטעמה מוכן לעמוד לחקירה על תצהירו, ואם ב"כ התובעת מוותר על חקירה כאמור, הוא עושה זאת על דעתו ומטעמיו.". ויתור ב"כ התובעת על חקירת מר פרץ על תצהירו ועל תחשיב ימי המחלה, לצד אי הגשת תחשיב נגדי מטעם התובעת, מלמד כי יש לקבל את תחשיב הנתבעת כתחשיב הנכון ולא נמצא דבר אשר עומד בסתירה לו. מכאן, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה בחודש מאי 2020 נערך חישוב מחדש של ימי המחלה ונימצא כי החישוב הקודם היה מוטעה, ולכן תוקן מספר שעות המחלה שעמדו לטובת התובעת.

...

יוזכר, התובעת הסכימה כי מר פרץ לא ייחקר במסגרת ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים – ואף נכתב שם: "יחד עם זאת, מבקשת הנתבעת 2 להבהיר כי העד מטעמה מוכן לעמוד לחקירה על תצהירו, ואם ב"כ התובעת מוותר על חקירה כאמור, הוא עושה זאת על דעתו ומטעמיו.". ויתור ב"כ התובעת על חקירת מר פרץ על תצהירו ועל תחשיב ימי המחלה, לצד אי הגשת תחשיב נגדי מטעם התובעת, מלמד כי יש לקבל את תחשיב הנתבעת כתחשיב הנכון ולא נמצא דבר אשר עומד בסתירה לו. מכאן, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה בחודש מאי 2020 נערך חישוב מחדש של ימי המחלה ונמצא כי החישוב הקודם היה מוטעה, ולכן תוקן מספר שעות המחלה שעמדו לטובת התובעת.

סוף דבר מכל האמור לעיל – המסקנה היא שימי המחלה אשר ניתנו לתובעת ניתנו כדין והסתיימו כדין בחודש אוקטובר 2020.

לפיכך, דינה של התביעה להידחות.