תביעה שכנגד בגין הסכם הלוואה ושעבוד נכס

לטענתו, הליך חידלות פרעון בנכסים יביא בהכרח להפרה של כל הסכמי ההלוואה או השיעבוד של הנכסים ולמימוש מידי וכפוי של כל הנכסים לצורך כסוי מידי של כל ההלוואות או האג"ח החלים על הנכסים.

על כן התבקש בית המשפט למנותו ככונס נכסים על מניות התובעת בחברה ההולנדית או זכויותיה מכוחן, בכל חברה אחרת המנהלת זכויות או חשבונות בנק בנכסי הנאמנות ולמנות את הכונס הזמני כדירקטור באותן חברות במקום שובל, וכן להסמיך את הכונס לקבל כל החלטה מחייבת לצורך שמירה, ניהול נכסי הנאמנות והבטחת כספי הנהנים, כל זאת עד להכרעה בתביעה שכנגד.

...

סוף דבר, אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה.

על כן הבקשה למינוי כונס נכסים זמני, נדחית.

סוף דבר אני דוחה את כל הבקשות (123, 130 ו- 132).

לטענת הנתבעים, בכתב התביעה שכנגד, שהועמד (לצרכי אגרה) ע"ס 1,000,000 ₪, טוענים הנתבעים כי התובעת 2 נידרשת להשיב לנתבעים את סכום ההלוואה, בצרוף הריביות הקבועות בהסכם זה. לשם כך אף שלח ב"כ הנתבעים לידי התובעת 2 מיום 26.4.18 הודעה לפיה היא נידרשת לפרוע את ההלוואה באופן מיידי, נידרשת למחוק את הערת האזהרה שנרשמה על הנכס ביום 20.3.18 עבור חברה נוספת, בנגוד להסכם ההלוואה ותוך הפרתו היסודית, שאם לא כן יראו אותה כמי שאינה מתכוונת לפרוע הלוואתה.

בבית משפט השלום בכפר סבא הוגשו שתי תביעות: תביעה של התובעות שבפני, ותא"ק בפני מותב אחר בגין הסכם ההלוואה.

אפרט: מדובר על הסכם בכתב, שנערך על ידי שני צדדים מתוחכמים, כפי ששניהם מעידים על עצמם, באמצעות באי כוחם, לאחר הערות, כאשר ההסכם מלא, שלם, כולל את כלל התנאים המסחריים, ובכלל זאת ריביות בתקופת ההלוואה ובמקרה של הפרה צפויה, שיעבוד של נכס בגין התמורה ועד לתשלומה, רישום בפועל של הבטוחה כתנאי לתשלום ואין בו כל קשירה או התניה בין הנכס נשוא העסקה לבין ההלוואה.

...

משכך, התארכות המו"מ והיוותרות חוסר הוודאות באשר למצב התכנוני, כפי שעולה מהטיוטות שהוחלפו בין הצדדים בין חודש מאי לסוף חודש אוגוסט אינם מביאים למסקנה כי פרישת מי מהצדדים מהמו"מ (בין אם פרישה מוצהרת, כפי שטוענים הנתבעים, ובין אם בפועל, כפי שטוענות התובעות) נעשתה בחוסר תום לב על ידי מי מהצדדים.

לסיכום: לאור מסקנותיי, הרי שעל התובעות לקיים את מלוא הסכם ההלוואה על כלל תנאיו, ובכלל זאת תשלום ריבית ממועד קבלת הכספים, במשך שנה על פי הריבית שנקבעה לתקופה זו, ולאחר שנה על פי הריבית הנהוגה החריגה שנקבעה בהסכם כאשר ריבית זו חלה עד להחזרת הכספים לנתבעים לאחר שאלה הופקדו בקופת בית המשפט ושוחררו לנתבעים, כך שסכום זה יעמוד על סך של 68,835 ₪.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, לפיה התביעה הראשית נדחית כולה והתביעה הנגדית נדחית ברובה המכריע, למעט רכיב הריבית על ההלוואה, ישלמו התובעות לנתבעים סכום של 10,000 ₪ בגין שכ"ט והוצאות.

עסקינן בתובענה אשר הוגשה ביום ה- 29/1/18 בסדר דין מקוצר, בה עתר התובע, אזרח מדינת ישראל, אשר עובד לפרנסתו כשכיר, לבית המשפט בגין הלוואה חוץ בנקאית אשר לטענתו העמיד לטובת הנתבעת, ואשר לטענתו , במסגרת הסכם ההלוואה, ביקשה לשעבד לטובת התובע את זכויותיה בנכס מקרקעין הידוע כגוש 561, חלקה 293, בגן יבנה, וחתמה על הודעת מישכון לטובתו.

הנתבעת במקביל לכתב הגנה הגישה תביעה שכנגד למתן פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם ההלוואה מושא התביעה העיקרית נחתם תוך ניצול מצבה הנפשי, תחת עושק וכפייה והוא חוזה למראית עין, שכן לא קיבלה אף "לא אגורה שחוקה אחת". הנתבע/ התובע שכנגד הכחיש את טענות התובעת שכנגד וטען לתקפות ההסכם והעברת התמורה לנתבעת כמפורט בהסכם.

אין חולק כי עד למועד הגשת התביעה שכנגד ובקשת הרשות להיתגונן, לא שלחה הנתבעת לתובע כל הודעה על ביטול חוזה עקב הפרה, הטעה, עושק, כפייה או בשל היותו חוזה למראית עין.

...

כמו כן אני קובעת כי התובע הוכיח כי הועברו לנתבעת ולבן זוגה דאז כספים מטעמו, לצד זאת התובע לא הוכיח כי הועברו לה לנתבעת מלוא הכספים המצויינים בהסכם ההלוואה, ובנסיבות אלו בהן העו"ד לא היה עד לסכום אשר הועבר לה ובנסיבות בהן הנתבעת כופרת בכך שהועברו אליה כספים ובנסיבות בהן חוזה ההלוואה קבע העברת כספים בצקים ולא במוזמן ידנית ללא תיעוד ורישום, ובנסיבות בהן קיימים פערים לא מבוטלים בעדויות הצדדים, כפי שתיארתי לעיל, ובפרט בעדות התובע, הרי שאין באפשרותו של בית המשפט לקבוע כי התובע הוכיח העברתם של 400,000 ₪ לנתבעת.

בנסיבות אלו והיות והוכח בפני כי הועברו בכל זאת כספים מסוימים לנתבעת, קובעת אני כי התובע הצליח להרים הנטל להעברת הסך הקרוב לסכום שנמשך מהבנק ערב ההסכם בלבד- ובשים לב לסכום הצקים העומד על סך של 230,000 ₪, אני קובעת כי הסכום שהתובע הוכיח בפניי כי הועבר לנתבעת עומד על סך של 230,000 ₪ בלבד.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת באופן חלקי את התביעה העיקרית, דוחה את התביעה שכנגד ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 230,000 ₪ כשהוא נושא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

משהנתבעים הפרו את ההסכמים ומאחר שהתעורר חשש כי ההלוואות לא יושבו - בבחינת הפרה צפויה, הוגשה התביעה.

חשדם של התובעים התגבש כאשר התובע מצא מכתב מאת ב"כ ליפשיץ, המלמד על הפרת הסכם הרכישה (ת/23), וכמו כן התברר, כי חרף היתחייבותם בחוזה ההלוואה (לפיה כל שיעבוד או השכרת הנכס בפתח תקוה אשר שימש כבטוחה, יעשה על דעתם של התובעים) התקשרו הנתבעים בהסכם שכירות עם חברת פוטוליין (ת/24).

מכל מקום העיקולים בוטלו בהסכמה, כחודשיים לאחר הטלתם, למעט עיקול על נכס חברת יזמות הרכבת שממילא רשומה עליו הערת אזהרה לטובת הנתבעים שכנגד, מכח חוזה ההלוואה.

...

500,000 ₪ הועברו מכח הסכם אחד (הנתבעים עומדים על כך שסכום זה לא הועבר במלואו –סעיף 35 ואילך לסיכומיהם) ו – 2,000,000 ₪ הועברו מכח הסכם נוסף, כאשר בלב הסכסוך השאלה - האם התובעים זכאים להשבת הסכומים שכן מדובר בהלוואות או שמא, כטענת הנתבעים, מדובר בהשקעות בעסקי הנתבעים לשם הפקת רווחים, תוך נטילת סיכונים, ומכאן שיש לדחות את התביעה.

דין התביעה שכנגד להידחות.

אף עו"ד דנינו העיד כי התובע שכנגד אישר לו כי קיבל מהנתבעים שכנגד סך 500,000 ₪ במסגרת שותפות בוסתן ואף בכך יש לתמוך במסקנה שהתמורה שולמה במלואה.

התביעה שכנגד נדחית.

לטענת המבקשת 1, בקשה לביטול שעבודים, לרבות הערת אזהרה, מישכון או משכנתא אשר שועבדו כבטוחה להבטחת החזר כספי הלוואה ואשר נרשמו על נכס מקרקעין, משמעותה ביטול זכויות קנייניות במקרקעין, שדינה להתברר בבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה עסקינן בתביעה אשר הגיש בנה של המשיבה בשמה, למתן סעד הצהרתי המורה כי, המשיבה משוחררת מכל ערבות או שעבוד של דירתה כלפי המבקשות להבטחת הלוואות שניטלו אצלם על ידי בתה של המשיבה ועל ידי מוסא אלרמילי (להלן: "הלווים"), וכן כי הערות האזהרה שנרשמו בגין הסכמי ההלוואה אצל נתבעת 3 והשעבודים שנרשמו אצל נתבעת 4 – בטלים.

הסעד כפי שהוגדר על ידי המשיבה בכותרת התביעה הנו: "תביעה לביטול שעבודים שהוטלו על דירת התובעת". בשלב הראשון, אבחן את טענת המבקשות להיעדר סמכות עניינית; סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט קובע כך: "תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השמוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט קובע כך: "כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום; בתביעה שכנגד אזרחית מוסמך לידון בית משפט מחוזי אף אם אותו עניין או אותה תביעה הם בסמכותו של בית משפט שלום, ואם התביעה שכנגד היא באותו הנושא או נובעת מאותן נסיבות – אף אם העניין או התביעה הם בסמכות המחלקה הכלכלית לפי סעיף 42ה..." מסעיפים אלה עולה כי בית המשפט המחוזי מוסמך לידון בתביעות במקרקעין שאינן נוגעות לחזקה, חלוקה או שימוש במקרקעין, זאת מכוח סמכותו השיורית.

...

באשר לבקשת המבקשת 1 להעברת הדיון התביעה לבית המשפט המוסמך במחוז חיפה, נוכח הסכמת הצדדים על תניית סמכות שיפוט ייחודית בהסכם ההלוואה – כאמור, ביום 12.7.23 ניתנה החלטה בעניין זה, ואף ניתנה התייחסותי בעניין הבקשה לעיון חוזר שהוגשה במסגרת החלטתי מיום 18.7.23.

לסיכום; אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל אני מורה על מחיקת התביעה בהעדר יריבות.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.