בתמונה שהציג בעיניין זה (ת/2), ניתן להבחין בקיומה של תיקרה מונמכת, היינו - מדובר בתמונה שצולמה רק לאחר השכרת המושכר ובצוע הנמכת התיקרה בו.
יחד עם זאת, הנתבע איננו חולק על כך שלשם התאמת המושכר לייעודו כמכון פיזיותראפיה, הוא ביצע במושכר שינויים פנימיים ובפרט הסיר את המחיצה הבנויה מפרופיל אלומיניום וזכוכית שהייתה מותקנת במושכר קודם לכן וכן דלת וכן הסיר קירות פנימיים (עמ' 12 שורות 15-20 לפרוטוקול).
בסעיף 9(ג) להסכם השכירות נקבע, כי אם השוכר לא יעמוד בהתחייבותו להחזיר את המושכר במצב טוב ותקין כפי שקבלו לידיו, "יהא המשכיר רשאי לתקן כל פגם כנ"ל בעצמו ולהפרע מן השוכר בגין כל ההוצאות שהוציא בנדון וזאת לאחר שנתן לשוכר הודעה על קיום הפגם ועל עלות תקונו ובטרם תקונו ובטרם תיקן כל פגם בכוחות עצמו".
התובע לא הגיש כל ראיה לביסוס טענתו ולפיה הוא פנה אל הנתבע אנספור פעמים על מנת שידאג לתקן את הנזקים במושכר (סעיף 7 לתצהירו).
התובע אמנם אישר כי הוא הסכים לבצע את הנמכת התיקרה על חשבונו, אך לא נסתרה טענתו כי הוא ביצע עבודה זו ואין בחשבוניות שהציג הנתבע, כדי להעיד על ביצוע עבודה זו על ידו, שכן מדובר בתשלומים כדלקמן: 370 ₪ עבור פלטה, קרניז ומרק (נספח א' לתביעה שכנגד), 1,050 ₪ עבור ארון (נספח ב' לתביעה שכנגד) ו- 3,000 ₪ עבור חומרי ביניין - מלט, צבע, טיט, סלקון, גבס וכו'( נספח ב' לתביעה שכנגד.
משנשאל הנתבע על כך בעדותו בבית המשפט, הוא לא סיפק כל הסבר או פירוט, אלא טען: "איזה מסמכים? לא הלכתי תבעתי אותו, הוא תבע אותי, אני לא התחלתי את הדרך הזאת, אני רציתי לסיים בדרך יושר" (עמוד 15 שורות 23-31, עמוד 16 שורות 1-2 לפרוטוקול).
...
זאת ועוד, התובע אישר בעדותו כי הנתבע הפנה אליו שוכרת פוטנציאלית, ש"רצתה את המקום", אך בסופו של דבר היא לא שכרה אותו מן הטעם ש "... בסוף היא רצתה לקנות, אחר כך לא, היא לא הייתה רצינית וזה לא התאים לי בכלל, סתם דיבורים" (עמוד 9 שורות 3-5 לפרוטוקול).
זאת ועוד, הנתבע אישר בעדותו כי בסיכומו של דבר, כל התשלומים ששילם עבור דמי השכירות, בין אם ישירות לתובע או במסגרת תיק ההוצאה לפועל, מסתכמים בדיוק בסכום שהיה עליו לשלם עבור כל אותה שנת שכירות - 30,000 ₪ (עמ' 15 שורות 6-9, 18-19 לפרוטוקול).
התביעה שכנגד נדחית, ללא צו להוצאות.