תביעה שטרית: מחלוקת על תנאי נלווה לשיק

אין חולק כי השיק נימסר לתובע ע"י הנתבע, אך הצדדים חלוקים באשר לעסקה במסגרתה נמשך השיק, באשר לקיומו של תנאי הנילווה למסירת השיק, באשר למהותו של התנאי וכן האם היתקיים התנאי המצדיק פרעונו של השיק.

סעיפים 20(ג) ו- 29(א) לפקודת השיטריות [נוסח חדש] קובעים קיומן של חזקות המעבירות את נטל ההוכחה לכתפי מושך השטר מקום שנתגלעה מחלוקת, והלכה היא כי על הנתבע הנטל לשכנע את בית המשפט בנכונות גירסתו: "20. (ג) שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנימסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח הפוכו של דבר." "29.(א)כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך." ר' האמור בעיניין נטל ההוכחה בע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830: "בעניינינו כלל לא כפר המשיב במהלך הדיון, שמדובר בשטר שנימסר לו על- תנאי, כמבואר.

מהאמור עולה כי על פי פקודת השיטריות וההלכה הפסוקה נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, עושה השטר, אשר עליו להוכיח כי השיק נימסר לבטחון על פי התנאי שנטען על ידו (ובנגוד לגירסת התובע), וכי בפועל לא היתקיים התנאי המקים לתובע זכות להפרע מן השיק.

אפנה גם לאמור בספר "דיני שטרות", שלום לרנר, מהדורה שנייה, התשס"ז-2007, בעמ' 208-209: "האחיזה בשטר, כשלעצמה, היא תנאי מספיק לביסוס העילה השטרית. על אוחז השטר להזכיר בתביעה את עובדות אחיזתו, ואין לו צורך לציין את העסקה שבמסגרתה קיבל את השטר ואת פרטיה [מפנה לע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז 341]." וכן שם, בעמ' 222: "אם התובע והנתבע מעלים גרסאות שונות באשר לשטר נושא התביעה, וכל אחד טוען כי השטר נמשך במסגרת עסקה שונה, מוטל על הנתבע לשכנע את בית המשפט בנכונות גירסתו. אם בית המשפט מתקשה בקביעת הגרסה הנכונה, ידו של התובע תהא על העליונה [מפנה גם לע"א 45/76 קליין נ' מעגל, פ"ד לא(2) 183]." 7.

...

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בחומר הראיות הקיים, ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומי טענותיהם בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ולפיכך דין ההתנגדות להידחות, לאחר שהנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת גרסתו, ושעה שעסקינן בתביעה שטרית במסגרתה מוטל נטל ההוכחה עליו, כפי שיבואר להלן.

התובע נתן הסבר מניח את הדעת להתנהלות זו (עמ' 5 לפרוט' ש' 19-23), והעובדה שגורם אחר ביצע את ההעברה כמו גם ההתחשבנות של התובע עם החברה שבבעלותו אינן מעלות ואינן מורידות מהמסקנה המתקבלת.

מכל המקובץ – דין התביעה להתקבל, ולפיכך ההתנגדות נדחית.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות המשפט בסך 535 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.

נדונה תביעה, שטרית במקורה, של המשיבה, בגין שיק, שניתן על ידי המערערת, על סך 241,212 ₪ ומועד פרעונו 30.9.07, ולובנה היתנגדות המערערת לאכיפתו עליה, וכן, תביעה כספית נגדית של המערערת.

דברים אמורים בכך, שהתברר, לעת שמיעת הראיות בבימ"ש השלום, שהשיק, נשוא המחלוקת, נימסר לעירייה בחודש מרץ 2007, במסירה על תנאי, כחלק ממהלכי המערערת לקבל אישור אכלוס לפרוייקט שבנתה, וכי למסירה זו נילווה כתב התחייבות חתום בידי המערערת ומנהלה, האוצל על התכנות אכיפת השטר על המערערת, ומנגד – על גדרי ההיתנגדות האפשרית לביצועו (ראה עדות מר אבו דוגוש, פרוט' מיום 15.12.15, עמ' 33, ש. 15 ואילך).

...

בפן השיטרי - הוטעם, שאין לאפשר העלאת טענת הגנה, שלכאורה נוצרה עוד הרבה קודם למשיכת השטר.

הערעור נדחה ללא חיוב בהוצאות.

התובע הגיש כנגד הנתבע בקשה לבצוע שטר בלישכת ההוצאה לפועל בגין 9 שקים על סך של 2,000 ₪ כל אחד מהם אשר זמן פרעונם מיום 18.11.08 ועד 18.7.09.

אלינה היתה אזרחית זרה אשר נזקקה לאזרחות ישראלית ולכן פנו השניים למשרדו של התובע העוסק, בין השאר, במתן שירות מסוג זה. אין מחלוקת בין הצדדים כי השיקים אכן נימסרו במסגרת הבקשה והבצוע של מתן השרות הנ"ל. אלא שהנתבע טוען כי אלינה החלה לעבוד במשרדו של התובע וכי טענה באוזניו כי סכום שכר הטירחה בגין השרות שניתן לה – שולם על ידה באמצעות קזוז משכרה.

דיון והכרעה: השאלה העומדת לדיון כאן היא האם מדובר בשיקים לבטחון והאם היתקיים התנאי הנילווה לחיוב בפרעונם.

כבר מקדמת דנא קבעה פסיקת בית המשפט העליון כי שהוי במימוש זכות הנתונה לזוכה מעביר את נטל הראיה בטענת הפרעון אל התובע ובהמ' 22/72 עמוס נדב נ' לילי נדב , כו (1) 603 נקבע: "אכן יש ועצם השהיית ההוצאה-לפועל לזמן ארוך ללא הסבר לדבר עשויה להעביר על שכמו של הנושה את נטל הראיה שהחוב לא סולק (ראה הולסברי-סימונדס, כרך 8, ע' 211. סעיף 360)." אף בע"א 288/95 לחאם ואח' נ' אל זארובי ואח', פ"ד נד (2), 598 בעמ' 623 צוין: "פעולה לבצוע פסק-הדין יוצרת חזקה שלפיה עומד הזוכה על ביצוע פסק-הדין ואיננו מוותר על ההישג שהונחל לו בבית-המשפט (בר-אופיר בספרו הנ"ל [25], בעמ' 72) אולם לא לעולם תעמוד חזקה זו על כנה. זוכה שאינו משלים את פעולתו במשך שנים רבות, סותר חזקה זו ומפיץ ריח של ויתור על זכותו לפי פסק-הדין. במצב זה מתקיימים מחדש הטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות של פסק-דין, ויש צורך מחודש להגן על אינטרס ההסתמכות של הנתבע". אף כאשר עניין לנו בעילת תביעה שטרית, הרי דומה הדבר לפסק דין שניתן להגישו בהוצאה לפועל והזוכה נימנע מכך במשך שנים רבות – למעלה משבע שנים מאז כריתתה של עסקת היסוד בגינה ניתנו השיטריות.

...

כל האמור לעיל, תומך בגרסתו של הנתבע כי ההתחייבות לתשלום היתה מצדה של אלינה וכי השקים נמסרו רק כבטוחה.

" ניתן להסיק מכל האמור לעיל כי על התובע עתה לסתור את טענת הנתבע הן באשר לטענת פירעון החוב זה מכבר והן באשר לויתור על עילת התביעה.

אשר על כן הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

התובעת הגישה כנגד הנתבעת בקשה לבצוע שטר שהוא שיק על סך 9,128 ₪ משוך מחשבונה של הנתבעת לפקודת התובעת ומועד פרעונו ליום 23.7.17 (להלן: "השיק").

הפלוגתא נוגעת לתוכן התנאי הנילווה לפרעון השיק.

בע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' יוסף סופר, מה (1) 647 נקבע: "חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הביטחון' על-ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)'.

לצורך כך אף מסר מנהל הנתבעת שיק על סך מלוא סכום עלות התיקון לידי התובעת ולאחר מכן, לאחר ששילם חלק מעלות התיקון בסכום שקבל מחברת הבטוח, מסר לידי התובעת שיק בגין ההפרש הוא השיק שבמחלוקת.

כלומר התנאי המזכה בפרעון השטר הוא אי תשלום מלוא התמורה עבור התיקון על ידי בעלת הרכב שתוקן ולא העברת הכספים על ידי חברת הביטוח כגירסת מנהל הנתבעת.

...

מאחר והסכום הנוסף לא התקבל בסופו של דבר – הינו דוחה התביעה לפירעונו של השיק.

בשולי הדברים, התברר במהלך הדיון כי מנהל הנתבעת קיבל סך של 4,126 ₪ נוספים מאת חברת הבטוח שלא הועברו לתובעת, כך שאף על פי גרסתו התמלא התנאי באופן חלקי והנתבעת חבה לתובעת סכום זה ללא נגיעה להכרעה הנדרשת בהליך זה. סוף דבר הוא שהתביעה מתקבלת והתובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק הוצל"פ 502023-03-18 כסדרם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי ב"כ הנתבעת ובהעדר תשלום.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ שיצרפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל. ניתן היום, כ"ז שבט תשפ"א, 09 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

מבוא לפני תביעה בעילה שטרית, למימוש שיק מספר 1014856, זמן פרעון 20.3.19, על סך של 9,120 ₪, עליו חתומה הנתבעת, כמושכת (להלן: "השיק").

על כן, כך הטענה, התובעת עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 28 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השיטריות"), דהיינו היא אוחזת כשורה בשיק.

וכך נקבע לעניין זה, בפיסקה 14 לפסק הדין: "אכן, ייתכנו מקרים ובהם אין מחלוקת בין הצדדים שאכן ניתנה ההלוואה אלא שחלוקים הם על תנאיה. במקרה שכזה אכן יכול ולא יהיה בהיעדר מיסמך בכתב משום שלילת זכותו של המלווה להפרע. לכן ייתכן והמלווה יוכל להשלים את החסר בתצהירו, ובילבד שאכן אין חולק כי ניתנה אותה הלוואה שפירעונה מתבקש. אולם במקום ובו חלוקים בעלי הדין אם ניתנה כלל הלוואה על המלווה להציג את אותו מיסמך בכתב על מנת להפרע מהלווה..." (ההדגשה הוספה –נ' פ').

התובעת עמדה בנטל הראשוני הרובץ לפתחה, והוכיחה את ההלוואות ותנאיהן, עת צרפה לתצהיר עדותו הראשית של מר נבון את הסכמי ההלוואה שנחתמו בגין כל אחד מהשיקים של מר בוטז וכן את קבלות הניכיון הנילוות להם, בהן מפורטים סכומי ההלוואות, שעורי הריבית ומועדי החזר ההלוואות או הניכיון.

...

מקובלת עלי בהקשר זה טענת התובעת בסיכומיה, כי זיכוי בעד מסמך סחיר מהווה תמורה בעד ערך.

סוף דבר, אני קובעת בזה, כי הנתבעת חייבת בביצוע שיק מספר 1014856, זמן פירעון 20.3.19, על סך של 9,120 ₪.

אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק שמספרו 519822-04-19, החל מיום 20.4.23.