תביעה שטרית בגלל שיק למוטב בלבד ללא שם הנפרע

לפניי תביעה שהחלה כבקשה לבצוע שטר בהוצאה לפועל, בגין שלושה שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד, משוכים על שם הנתבע ובחתימתו, אשר הוגשו לפירעון ע"י התובע וחוללו עקב ביטולם ע"י הנתבע.

הנתבע טען, כי דומב שיכנעו למסור לידיו המחאות, במסגרת מספר הסכמי הלוואה / השקעה, כאשר הנתבע אמור היה לקבל עמלה / ריבית בגין השיקים שמסר, כמפורט בהסכמים שצורפו כנספחים לתצהירו.

הנתבע טען, כי השיקים, אשר נשאו סימון "למוטב בלבד", נימסרו לדומב, לבקשתו, כאשר שם הנפרע נותר פתוח, ודומב התחייב כי ישלים שם את שמו או את חותמת החברה בה השקיע לכאורה הנתבע.

שנית, טענת הנתבע כי השיקים יצאו מידיו ללא שם הנפרע, כמו גם צלום השיקים כאשר שם הנפרע ריק, היו ידועים לתובע כאשר הגיש ראיותיו.

...

בנסיבות אלו, ומשעדותו של הנתבע בעניין זה היתה מהימנה עליי, אני קובעת כי הוכח כשלון תמורה.

במצב דברים זה, אני סבורה כי אין לראות בעצם מסירת השיקים כתמורה.

סיכום    הנה כי כן, משהוכיח הנתבע כי היה כשלון תמורה מוחלט בעסקת היסוד, ומשקבעתי כי התובע אינו אוחז כשורה, הרי שדין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בית המשפט העליון קבע ברוב דיעות, כי שטר עליו נכתב בכתב יד "למוטב בלבד" – אינו עביר ואינו מקנה זכות תביעה למי שאינו המוטב (המשנה לנשיא (כתארו אז) א' ברק הגיע לתוצאה זהה, אולם זאת מאחר והשטר איבד מטהירותו ועל כן הבנק ממילא אינו אוחז כשורה).

המחאות ללא שם נפרע אשר לא חוללו הקבוצה השנייה של ההמחאות אינן כוללות שם נפרע.

עבירותן של ארבע מתוך חמשת ההמחאות הוגבלה על-ידי הכיתוב "למוטב בלבד". שם הנפרע הוא אחד הפרטים שעל שטר חליפין לכלול (סעיף 3(א) לפקודה).

למרות זאת, דין תביעת התובע ביחס להמחאות אלה להדחות, גם אם אקבל את טענתו כי לו השלים את שמו כנפרע על ההמחאות תוך זמן סביר היה עושה כן בגדר הרשאה שניתנה לו. משלא השלים התובע את החסר (שם הנפרע) על ההמחאות, שהוא פרט מהותי, תוך זמן סביר (ולמעשה עד היום), לא מדובר בשטר אכיף ודין התביעה להדחות.

...

משכך, דין תביעת התובע ביחס להמחאות שבקבוצה השנייה להידחות.

סופו של דבר אשר על כן, התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע 5,000 ₪ בגין המחאה מספר 11766.

טענות המבקשת בתצהיר הראשון מנהל המבקשת, מר אבישי ישראל (להלן: "אבישי"), הגיש תצהיר בשם המבקשת ובו נטען כי יש לדחות את התביעה השטרית מאחר שאין יריבות בין המבקשת לבין הבנק מנימוקים אלה: המבקשת והבנק הם צדדים רחוקים לשטר; מעולם לא היתקיים קשר בין המבקשת לבנק; מעולם לא היתקיים קשר כלשהוא בין המבקשת לבין הנפרעת בשיק - קלמנטינה; מעולם לא ביקשה המבקשת מהבנק כל שירות או כל תמורה בגין השיקים; מעולם לא סיפק הבנק למבקשת כל שירות או כל תמורה בגין השיקים; הבנק אינו מחזיק בשיקים לטובתו.

הפקדת השיקים על ידי הבנק מהוה ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבון המבקשת; המבקשת שבה וטוענת כי לא קיבלה כל תמורה בגין השיקים - לא מירוק בריא, לא מתפוז ולא מקלמנטינה (אותה אין היא כלל מכירה); עיון בשיקים מעלה, כי הבנק נטל אותם עת לא היו מלאים ושלמים במראה, ואלה נימסרו לו כמסמך שאינו שלם, משמע - מיסמך שחסר בו פרט חיוני, היות ושם המוטב (קלמנטינה) לא נרשם ע"י המושך עצמו, אלא, ככל הנראה, ע"י קלמנטינה ולפיכך הבנק אינו בגדר אוחז כשורה [על פי האמור בסעיף 3(א) לפקודת השיטריות]; על הבנק היה להעריך את הסיכונים בעסקת הניכיון ולבדוק את עסקת היסוד, את התמורות שניתנו בגין עסקת היסוד, את סכומי השיקים, מראה השיקים, עתידיות השיקים, כושר המושך, כושר הנפרע ועוד.

בשלב מסוים, איתמר ביקש שחלק מהשיקים החלופיים יהיו מהמבקשת וכמו כן דרש מאבישי שייתן לו שיקים סחירים (במקום שיקים למוטב בלבד שניתנו לו בהתחלה).

המבקשת מסכמת וטוענת, כי: מעולם לא היה כל קשר, עסקי או מסחרי, בינה ו/או בין סיילור לבין קלמנטינה; המבקשת אינה מכירה את קלמנטינה ומעולם לא נתקלה בה; איתמר הוסיף את שמה של קלמנטינה לשיקים מושא ההיתנגדות לאחר שנמסרו לידיו כששם הנפרע אינו רשום על גביהם, בידיעה מפורשת ובהתאם למוסכם, כי יציין בשם הנפרע את תפוז; איתמר הוסיף את שמה של קלמנטינה לשיקים מושא ההיתנגדות ללא רשותו של אבישי, ללא ידיעתו ובחוסר סמכות; מאחר ואיתמר הוסיף את שמה של קלמנטינה לשיקים מושא ההיתנגדות, הרי שהוא סיחר אותם לבנק אגב מעילה באמון שניתן לו ע"י אבישי.

...

טענות המבקשת בתצהיר הראשון מנהל המבקשת, מר אבישי ישראל (להלן: "אבישי"), הגיש תצהיר בשם המבקשת ובו נטען כי יש לדחות את התביעה השטרית מאחר שאין יריבות בין המבקשת לבין הבנק מנימוקים אלה: המבקשת והבנק הם צדדים רחוקים לשטר; מעולם לא התקיים קשר בין המבקשת לבנק; מעולם לא התקיים קשר כלשהו בין המבקשת לבין הנפרעת בשיק - קלמנטינה; מעולם לא ביקשה המבקשת מהבנק כל שירות או כל תמורה בגין השיקים; מעולם לא סיפק הבנק למבקשת כל שירות או כל תמורה בגין השיקים; הבנק אינו מחזיק בשיקים לטובתו.

לו היתה המבקשת מבססת את התנגדותה אך ורק על התצהיר הראשון, הרי שזו היתה נדחית, אלא שכאמור, ימים ספורים לפני הדיון בהתנגדות, המבקשת הגישה תצהיר משלים, אשר עיקריו פורטו לעיל והשאלה עליה יש להשיב היא, האם יש באמור בתצהיר המשלים כדי לשנות את פני הדברים עד כדי קבלת ההתנגדות, או שמא גם האמור בו אינו יכול לשנות את התמונה (המעורפלת) אותה ציירה המבקשת.

אקדים את המאוחר ואציין, כי לאחר התלבטות הגעתי למסקנה, כי מן הראוי לקבל את ההתנגדות, אך בכפוף להפקדת סך של 35,000 ₪ ולהלן הטעמים להחלטתי: מעבר לכך, שהתצהיר המשלים שונה מהותית מהתצהיר הראשון, הרי שגם הוא מעלה תהיות ושאלות רבות וגם הוא אינו מפורט דיו.

סיכומו של דבר: התרשמתי, כי הגנת המבקשת דחוקה ועל סף הגנת בדים.

עוד טען הנתבע כי חוסר תום ליבה של התובעת מתבטא בכך שזו קיבלה באמצעות מר פלאצ'י את כל ההמחאות למוטב בלבד, ללא שם הנפרע.

יצוין כי בדיון קדם המשפט ב"כ ציין כי התובעת אינה זכאית לפירעון השיקים משום שהיא מחזיקה ביהלומים, אך לא העלה טענת כישלון תמורה, בשונה מטענותיו הנוגעות לשני השיקים שמספרם 510 ו-511 (ראה עמוד 1, שורות 15-20 לפרוטוקול הדיון מיום 30.12.2018).

" כן טענה התובעת באמצעות מר פלאצ'י (סעיף 14 לסיכומים), כי בפני בית המשפט 4 שיקים, כאשר שני שיקים על סך 44,460 ₪ כ"א נימסרו לניכיון ביום 13.09.2016 במסגרת ניכיון של 5 שקים נפרדים בסכום זה, באופן הבא: "שקים אלו נימסרו כאשר שם הנפרע אינו מלא. הפרטים הושלמו על ידי התובעת לאחר שבדקה בניכיון הראשון של השקים של הנתבע אתו את מתן התמורה טלפונית והוא אישר זאת. הפסיקה קובעת כי התובענה אינה במעמד של לא מדובר באוחז כשורה אלא באוחזת זאת בהתאם לסעיף 37 לפקודה..." (ההדגשה במקור).

" עוד נקבע שם: "לית מאן דיפליג שהמערערת נטלה את המסמך כשחסר בו שם הנפרע, שהוא יסוד חיוני. המערערת נטלה לידיה מיסמך שאינו שטר, ובהשלמתה הפכה אותו לשטר. לבטח אין לומר שהמערערת נטלה לידיה שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, לפי כך – נכונה המסקנה שהיא אינה אוחזת כשורה..." התובעת נטלה מהנתבע את השיקים כשהם אינם שלמים, ואלו הושלמו בהמשך על ידי מר פלאצ'י. לטענת התובעת, היא נוטלת ביטחונות אך ורק מלקוחותיה, ולא מצדדים שלישיים.

...

מכאן, שהנתבע לא הרים את נטל ההוכחה באשר לטענת כישלון התמורה בעניין שני השיקים שמספרם 515 ו-516, ולכן דינה של טענה זו להידחות בנוגע לשני שיקים אלו.

" עוד נקבע שם: "לית מאן דיפליג שהמערערת נטלה את המסמך כשחסר בו שם הנפרע, שהוא יסוד חיוני. המערערת נטלה לידיה מסמך שאינו שטר, ובהשלמתה הפכה אותו לשטר. לבטח אין לומר שהמערערת נטלה לידיה שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, לפי כך – נכונה המסקנה שהיא אינה אוחזת כשורה..." התובעת נטלה מהנתבע את השיקים כשהם אינם שלמים, ואלו הושלמו בהמשך על ידי מר פלאצ'י. לטענת התובעת, היא נוטלת בטחונות אך ורק מלקוחותיה, ולא מצדדים שלישיים.

סוף דבר מקבל התביעה באופן חלקי כמפורט להלן: הנתבע חייב בגין שתי ההמחאות שמספרן 515, 516 - סך כולל של 49,700 ₪.

לעניין מערכת היחסים המשפטית בין התובעת לבין המוסך, יש להזכיר, כי "ניכיון שיקים הנו עסקת מכר בה הממכר הוא שיק (לרנר, בעמודים 369-370). משמעות הדבר היא, כי העוסק בניכיון שיקים רוכש שיק מאת בעליו. על פי רוב המכירה היא בתמורה לסכום הנקוב בשיק בנכוי סכום כלשהוא. הסכום שנוכה משקף את עלות הפרעון המוקדם של השיק ואת הסיכון של אי גבייתו מהמושך. משבוצע הניכיון, שוב אין בעל השיק יכול לחזור בו ולדרוש את תמורתו מזה ממנו רכש את השיק. מאידך, אם חולל השיק אין לקונה, הוא העוסק בניכיון שיקים, תביעה חוזית אלא עילה שטרית בלבד ... במידה וגבה הקונה את מלוא הסכום הנקוב ממושך השיק, יעמוד כל הסכום לזכותו. יוצא אפוא, כי כאשר העוסק בניכיון שיקים גובה את הסכום הנקוב בשיק הוא עושה זאת עבור עצמו ורשאי לעשות בכספים המתקבלים כרצונו. ...מהאמור לעיל עולה, כי הדין לא מאפשר לבצע ניכיון לשיקים המשורטטים למוטב בלבד...". (ראו: בג"ץ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר - הממונה על אגף שוק ההון, פסקה 6 (2010) (להלן: "עניין אביגדור").

עוד נקבע במסגרת ע"א (תל אביב-יפו) 2217-09 איזי טו ווד בע"מ נ' אור שי לביא בע"מ (14.08.2011) כי "אם מקום בו מושך מוסר שיק "למוטב בלבד" ללא שם נפרע עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה, על אחת כמה וכמה מקום בו מושך מוסר שיק ורושם בו נפרע שהוא צד רחוק.

...

עובדה זו מחדדת את המסקנה, כי על מנת שתוכל התובעת לגבור על טענות הגנה כנגד השטר, עליה לעמוד בדקדוק בתנאי החוק.

לעניין זה אפנה להלכה לפיה "...כלל הנקוט על ידי בית המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעלי דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". (ראו: ע"א 548/78 ‏ ‏פלונית נ' פלוני, פ''ד לה(1) 736 (1980)) בחינת עדותו של מר גיא מני והמסמכים שצורפו לתצהירו אינם יכולים להוביל למסקנה כי התובעת שלפניי, היא הגורם אשר נתן את תמורת השטר שבמחלוקת.

סוף דבר: נוכח המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.