תביעה שטרית בגין שיק חתום עם קרוס

בפניי תביעה כספית בעילה שטרית בגין 5 שיקים עוקבים (מס' 233 עד 237), על סך 9,530 ₪ (כ"א) שזמן פרעונם הנקוב 27.8.13 (כולם לאותו תאריך).

כל אחד מהשיקים כולל שרטוט מודפס (קרוס).

אציין בזיקה לכך כי התובע לא הגיש בקשה לצרף את מאלק כנתבע נוסף לתביעה, לאחר העברת התביעה לפסים של תביעה רגילה, למרות שבניגוד לנטען, קמה לו עילת תביעה חוזית בגין הפרת עסקת ניכיון השיקים הנטענת (מאלק אינו חתום על גב השיקים כמסב לכן אינו יכול להיתבע בעילה שטרית).

...

סיכום לאור כל האמור לעיל: אני מחליט למחוק את התביעה נגד הנתבע מס' 1.

אני מחליט לדחות את התביעה נגד הנתבעת מס' 2.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט בסך 2,500 ₪.

כללי תביעה שטרית בגין המחאה בסך 160,000 ₪, זמן פרעון 25.11.10 (להלן: ההמחאה).

על ההמחאה משורטט קרוס.

הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) חתומה בגב ההמחאה תחת המילים "אני ערבה אישית". ההמחאה הייתה אחת משלושה שיקים (להלן: השיקים).

...

הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי נגד אייל, סעדון ומואב, אך בסופו של דבר נאלצה למחוק את ההודעה מאחר שלא הצליחה לאתר אותם.

אם כן, אני מקבלת את עדותה של הנתבעת, וקובעת כי בהמחאה נפלו הפגמים הקנייניים שהנתבעת טענה להם.

דיון אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה אחיזה כשורה.

סיכום מאחר שהנתבעת הוכיחה פגמים קנייניים בהמחאה, ומאחר שהתובעת לא הוכיחה אחיזה כשורה, התביעה נדחית.

לפני תביעה שטרית עפ"י שיק על סך 186,505 ₪, משוך על שם "שמאור שירותי רכב" ולפקודת "פ"ת חלפים צפון". רקע: התובע, לטענתו, הנו הבעלים של עסק למכירת חלפים לרכבים בשם "פ"ת חלפים צפון" להלן – העסק).

נוכח השיקים שחזרו, ולאחר שלא הומצאו שיקים אישיים, נעשה שימוש בשיק הבטחון נשוא ההליך, לאחר שהתובע מילא את סכום החוב.

האחת, האם התובע הוא בבחינת "אוחז" כהגדרתו בפקודת השיטריות בשים לב לכך שהמדובר בשיק לא סחיר עליו משורטט קרוס עם ציון הכיתוב "למוטב בלבד", כאשר המוטב הוא "פ"ת חלפים צפון". השניה, ובמידה והתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, האם היתממש התנאי לחבות השטרית עפ"י שיק הבטחון בשים לב לטענה כי השותפות פורקה ביום 31.07.08.

לביסוס טענתו כי השותפות הייתה קיימת במועד חילול השיק (מרץ 2010), מפנה התובע להעתקים של שני שקים אשר הוגשו באמצעות נציגת בנק מזרחי טפחות, המשוכים על ידי "שמאור שירותי רכב" לפקודת העסק, האחד על סך 10,000 ₪ ז.פ. 1.11.08 והשני על סך 6,471 ₪ ז.פ. 25.11.08, החתומים על ידי זאב והנתבע יחד.

...

סבורני כי לעניין זה יש ללמוד מהוראת סעיף 48(א) לפקודת השותפויות (נוסח חדש), התשל"ה - 1975, הקובעת לעניין חבותו של שותף יוצא לחובות שנוצרו לאחר פרישתו, כדלקמן: "הנושא ונותן עם שותפות לאחר שחל שינוי בהרכבה, רשאי – כל עוד לא נודע לו השינוי – לראות את כל השותפים לכאורה של השותפות הישנה כאילו הם עדיין שותפים בה". בהתאם לסעיף זה, הנקודה המכרעת הינה האם נודע לנושה על השינוי שחל בהרכב השותפות, אם לאו.

העובדה כי רק זאב נדרש וחתם על כתב הערבות, תומכת במסקנה כי הוא אשר נתפס "כבעל דברו" של התובע באותה עת, ובטענת הנתבע וזאב כי הם הודיעו לעסק כי הנתבע יצא מהשותפות וכי זאב נותר בעליו היחיד של המוסך.

סיכומם של דברים: לנוכח כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

שלושת השיקים חתומים ע"י הנתבע, וכוללים את הסימול "קרוס" עם הכיתוב "למוטב בלבד" במודפס.

לפי המלומד לרנר בספרו דיני שטרות מהדורה שנייה עמ' 178, כתיבת מילים אלה על שיק נוטלת את טהירותו ומותירה את עבירותו, ואילו לפי סעיף 7(א) לפקודת השיטריות, "שטר שיש בו מילים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים לו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר". עיון בשיקים נשוא התביעה מעלה כי על פני כל אחד מהם מודפס הסימון קרוס (שני קווים אלכסונים) ובתוכם הכיתוב "למוטב בלבד", וכן המילים "שלמו ל.." (נמחקה המילה "לפקודת". בנוסף בגב כל שיק ישנה חתימה וחותמת של התובעת בלבד (ללא חותמת וחתימת מורשה החתימה מטעם אדם פרויקטים כחתימת היסב).

סוף דבר מכל האמור לעיל נחה דעתי לקבל את התביעה במלואה, והנני פוסק כי התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ במלואם לגביית מלוא החוב בגין השיקים נשוא הדיון.

...

כאמור, גרסת הנתבע בביהמ"ש כי עשה כן "מטוב ליבו" איני מקבל.

סוף דבר מכל האמור לעיל נחה דעתי לקבל את התביעה במלואה, והנני פוסק כי התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ במלואם לגביית מלוא החוב בגין השיקים נשוא הדיון.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת החזר אגרות משפט בהליך האזרחי, וכן שכ"ט בסך 6,500 ₪.

היא סימנה, בראש כל צ'ק, סימון בקוו כפול ("קרוס"), מתוך מחשבה כי כך לא יהיו הצ'קים סחירים; אך הותירה את שם-הנפרע ריק.

חמישית, אין לחיֵיב את המבקשת בסכומם של אותם צ'קים משום שהמשיבה, בנגוד לחובתה שבדין, לא דיווחה מעולם לרשויות-המס על עִסקה, החבה דיווח.

הסיפא להוראתה הנוספת של הפקודה, זו שבסעיף 19(ב), קובע לאמור: "... אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כַּשׁוּרה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעַל לכל דבר, והוא יכול לֶאֱכוֹף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה". אומר תחילה כי הוספתו של סימון של שני קווים גרידא על כל אחד מהצ'קים לא נטלה מאלה את סחרותם, כלומר את זכותו של האוחז – בן-זוגה של המבקשת ובהמשך אחיו – למסור אותם לאחֵר.

בפרשת גויסקי הידועה כתב כבוד השופט יואל זוסמן דברים, שכוחם לא ניטל מהם אף לאחר פסק-הדין ברע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם באתר הרשות השופטת, 24.11.2015): "על-פי סעיף 28(ב) לפקודת השיטריות, פגומה זכות הקנין של מְסַחֶר 'כשהוא מְסַחֶר את השטר אגב מעילה באמון'. כל טענה[,] העשויה לשמש הגנה למי שחתום על שטר כלפי האדם שנטל את המסמך ממנו, פוגמת את זכות הקנין של נוטל השטר[,] שאם נוטל השטר מְסַחֶר את המסמך לאדם אחר ומשתיק בדרך זו את טענת ההגנה האמורה, הסיחור יכול שיעלה כדי מעילה באמון. הרעיון המונח ביסוד הילכות המסמכים הסחירים הוא, כי החוב שחב אדם נהפך לחפץ, כביכול, שעקב כך יוכל הנושה להעבירו מיד ליד כדרך שחפץ ממש עובר מיד ליד. במקביל לכך הופכת טענת ההגנה מפני תביעת-החוב פגם בזכות הקנין; כל עוד לא הגיע המסמך לידי אוחז כשורה, זכותו של נעבר אינה טובה מזכות המְסַחֶר שנפגמה" (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 596, 598 (1962).

...

שלישית, איני מקבל את הטענה כי אין לראות בצ'קים הללו "שטרות". הסעיף הראשון לפקודה מגדיר "שטר": "שטר חליפין, לרבות שֶק". הסעיף השלישי קובע מהו שטר-חליפין: "3. שטר-חליפין מהו

הבקשה להרשאתה של התגוננות מתקבלת, אפוא, אך ורק בענינה של שאלת האחיזה כשורה לפי סעיף 28 לפקודת השטרות, על מרכיביה המובאים לעיל.

יתר הטענות – נדחות ולא ניתנת בענינן רשות להתגונן.