בכתב ההגנה תואר בהרחבה דין ודברים שהתנהל בין הצדדים עובר להגשת התביעה, במהלכו חזרו התובעים וטענו כי נפל פגם בפרקט וכי ג'ורדי הודה בכך, ואילו מנהל הנתבעת דחה את טענותיהם, הבהיר כי הבעיה אינה בפרקט אלא בתחזוקה לקויה, העלה אפשרות כי בחירת התובעים בפרקט מסוג זה ובגוון זה הייתה שגויה ושב והציע, לפנים משורת הדין, להוסיף שכבת הגנה לפרקט, אך התובעים דחו הצעה זו ועמדו על קבלת פיצוי כספי.
אין לי מידע על אופן ומהלך היתקשרות הצדדים בכל הקשור עם נושא "תאום הציפיות" והאם התובעים היו מודעים ו/או האם הוסברו להם היתרונות והחסרונות של פרקט עץ פישבון אלון טבעי בציפוי שמן, ועל ההבדל בין שמן ללכה, בכלל זה גם מידת התאמתו בציפוי שטחים עמוסי פעילות ותנועה כמו מטבח, חדר אורחים ומהלכי המדריגות, בבית חי פעיל ותוסס של 5 נפשות עם ילדים ואני מניח שעניין זה יתברר במהלך הדיון המשפטי.
מעבר לכך אציין, כי גם קביעת המומחה מטעם התובעים כאילו נפל פגם בייצור המוצר, לא הייתה נחרצת, והמומחה אף לא ידע לקבוע בבירור מהו סוג הפגם שנפל ("לדעתי המקצועית מדובר בפרקט שכנראה נפל בו כשל בתהליך הייצור ויתכן אף כי מדובר בהחסרת השימון לפני העיבודים האחרונים של שריפת השכבה העליונה ואחריה המריחה, צביעה ושמנים. כתוצאה מכשל זה נוצרו כתמים בצבעים שונים וקיימת ירידת צבע מהצביעה העליונה שכנראה כתוצאה מאי אחידות בשימון").
בעניינינו, בכל הנוגע לטענת אי ההתאמה, טענו התובעים בכתב התביעה, כי "בטרם נרכש הפרקט, ביררה התובעת 2 עם מנהל הנתבעת את מידת התאמת הפרקט לבית עם ילדים קטנים וכן התקנת הפרקט באיזור המטבח. מנהל הנתבעת אישר לתובעת 2 כי אין כל בעיה ומדובר בפרקט ברמה גבוהה. בנסיבות אלו ניתן לקבוע כי קיימת אי התאמה במוצר, כמשמעה בסעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח – 1968".
הינה כי כן, אי ההתאמה שלגביה נטען בכתב התביעה היא אי התאמת הפרקט לשימוש בבית עם ילדים ובאיזור המטבח.
...
למצער, ניתן לומר, כי משעה שהפרקט אותו ביקשו התובעים לרכוש – ועל כך אין כל חולק – הוא בגוון לבן / בהיר – הרי שפרקט שלאחר שימוש לצרכים אשר עבורם נרכש הופך, תוך זמן לא ארוך, לכהה ביותר – אינו מתאים לשימוש זה.
לשון אחר, בהינתן כי מנהל הנתבעת ידע כי התובעים הם זוג צעיר והורים לילדים קטנים, וכי בדעתם להתקין את הפרקט גם במטבח ביתם (עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 18-24), היה עליו להעמידם באופן ברור על המשמעויות של בחירה זו. זאת, בייחוד בהינתן כי התובעים ביקשו לרכוש פרקט מולבן (שם, בשורות 11-17), כאשר מנהל הנתבעת ידע, או היה עליו לדעת, כי בתוך זמן מה של שימוש בפרקט, בחלל המטבח ובבית עם ילדים - יאבד הפרקט באופן משמעותי מצבעו זה.
השינוי המשמעותי והנרחב שעבר הפרקט בתוך פרק זמן לא ארוך מיום שהחלו לעשות בו שימוש, אשר אין חולק כי הוא לכל הפחות אחד משימושיו הרגילים הסבירים, מלמד כשלעצמו על כך שאין הפרקט מתאים לשימוש זה. עמד על כך גם המומחה מטעם בית המשפט, בציינו: " אני הגעתי למסקנה הזו.. פעם אחת, זה באמת חוסר התאמה לאזור כמו מטבח, ופעם שנייה – זה המוצר" (עמ' 51 לפרוטוקול ש' 6-7).
אשר על כן אני קובעת, כי הנתבעת הפרה את חיוביה כלפי התובעים בכך שסיפקה להם מוצר שאין בו את התכונות הדרושות לשימושו הרגיל ולמטרה שלשמה נרכש ממנה.
לא מצאתי בסיס לטעה כי נדרש דיור חלוף ולשיעור הסכום שנתבע בגין רכיב זה.
סוף דבר
אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 99,504 ₪.
