מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר יוני קרייצר ומר אבי חן. מתצהירו של מר אבי חן המשמש כמנהל המחלקה הטכנית של מחלקת הצוברים של חברת פז גז, עולה כי הוא פנה למר מיכאל כהן, נציג חברת גז יגל, אליה נקשר הנתבע בחוזה חדש תחת החוזה עם פז גז, אשר ציין בפניו כי הצובר של התובעת לא נמצא ברשותם והציע לתת לתובעת צובר חלופי או לשלם לה את שווי הצובר.
במהלך חודש מרץ 2014 , לאחר שחלפו כ-12 שנה במהלכן צרך הנתבע כ-36.8 טון גז בלבד, הודיעה התובעת לנתבע כי בכוונתה להפיק חוזה חדש תוך שהיא משנה את עלויות הגז והנתבע נידרש לחתום על חוזה זה. הנתבע נימנע מלחתום על החוזה החדש ופנה בחוזה היתקשרות עם חברת גז יגל, חברה אחרת לאספקת גז.
האם הפר הנתבע את חוזה ההיתקשרות בעצם פנייתו לחברה אחרת? במידה שהמענה לכך הוא חיובי, יש לידון בשאלה האם חב הוא במלוא תשלום הפצוי "המוסכם" על הרכיבים שהוצגו, לתובעת.
תניה כזו מעמידה את צורך הגז ב"הסדר כובל" במשמעותו המילולית, שכן, לו עליו להמשיך לשלם עבור צריכת הגז או לשלם קנס משמעותי על מנת לחבור לחברה אחרת – שכן, "הפצוי (2500 דולר-א"מ) לא קשור להשבת הציוד" (עמ' 4, שורה 15) – וזאת כאשר אין הבחנה אם התנתק לאחר שנה או לאחר 12 שנה, או בכמות הצריכה, הרי שיש בדבר לסכל את שיחרורו מהחוזה בין אם הטעם מוצדק ובין אם לאו.
אכן, ככלל, סרובו של ספק לכלול בתנאי ההיתקשרות זכות חרטה שאינה מוקנית בדין לא תהווה תניה מקפחת, אולם חוזה ההיתקשרות של התובעת לא רק מגביל משמעותית את זכות החרטה, אלא בעבור עסקים קטנים שלא ניתן לעמוד על הקף האספקה, וההתקשרות היא לתקופה משמעותית, לא מן הנמנע כי בנסיבות מסוימות תניה כזו גורפת דוגמאת סעיף 11 לחוזה תהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד וזאת בשים לב לסעיף 4 (5) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 ולפסיקה של בתי המשפט ובית המשפט לחוזים אחידים.
אכן, התובעת מדגישה בסיכומיה כי עילת התביעה אינה בשל מעברו של הנתבע לחברה אחרת ואין היא כובלת אותו לשירותיה, אולם בפועל, באמצעות תנאים מגבילים בסבירותם, יש בכך להוביל לכבילה לשירות, במבחן התוצאה, כאשר הלקוח יודע "איך להכנס לעסקה" ולא יודע "איך לצאת ממנה", בשים לב לכשל הקוגניטיבי הטמון בעת ההיקשרות בכניסה אל הלא נודע מבחינת הקף צורכיהם וטיבם, כך בעניינינו עת הנתבע העמיד מאפיה ולאחר 12 שנה לא הגיע למחצית מהכמות לה התחייב שלכאורה הייתה אמורה לספק עבור סדר גודל של 7 שנים לערך, פחות או יותר.
...
כאמור, בסופו של יום התוצאה היא זהה להכרעה, ואין משמעות לעלייה או להפחתה עת בחוזה עצמו דובר על עצם "שינוי" מחיר הגז – אולם כחלק מטענותיו בדבר סיום חוזה הוא טען בגנותה של התובעת ביחס לשירות שקיבל, וכי התובעת "היא זו שחדלה מלספק גז לנתבע" (ס"ק 36 ו-40 לכתב ההגנה) – טענות שחזר מהן – "אף פעם לא היה לי מצב שבו לא קיבלתי גז, וקיבלתי יחס מצוין מפז גז ולא הייתה לי שום סיבה לעזוב אותם" (עמ' 12, שורות 27-28), ולבסוף הודה כי הטעם העיקרי לעזיבתו הוא כי "תקופת החוזים הסתיימה מן העולם" (עמ' 12, שורה 32), כי לא רוצה לחתום על חוזים "זה מה שאני מחפש לתקופה הזו" (שם), "אני לא מוכן לחתום על חוזים, מה רע בחוזה הקודם" (עמ' 12, שורה 4), "עצם העניין שהיה לחתום על חוזה חדש קומם אותי מאוד...הסתיימה התקופה שחוזים קובלים אין דבר כזה" (עמ' 14, שורות 10-12).
סוף דבר.
התביעה מתקבלת בחלקה בכל הנוגע לאובדן הצובר.
