בתאריך 1.12.17 רכשו התובע ובת זוגו מהנתבעת חדר שינה הכולל מיטה, ארון, ושתי שידות ושולחן איפור במחיר של 14,500 ₪.סכום זה לא כלל הובלה פירוק והרכבה שבגינם חויב התובע בסכום נוסף.
"
גרסת הנתבעת:
"הלקוחות ביקשו חדר שינה קיבלו את חדר שינה במלואו, במיטה יש פס קישוט בראש מיטה לטענתם הפס קישוט הגיע באפור בהיר יותר, לפי הבנתי שדברתי במפעל זה הצבע, צבע לא דוהה לא יודע עם מי הם דיברו, מה שאמרו להם שאין בעיה ניקח את הפס מעל ראש המיטה נצבע אותו באפור כהה יותר לבקשתם והם יקבלו. באותה שיחה שידה אחת לא נכנסה להם הסכמנו לקחת חזרה את השידה לקצר אותה והם ישלמו 500 ₪ הסכימו לשלם הכל בסדר. לקחנו את המוצרים, התחננו אליהם כעבור 3 שבועות לספק, הם היו נחרצים בדעתם לא לקבל, הם רצו להגיע למעמד הזה, אם יש לו שיחות מוקלטות נשמח לשמוע. תשמיע את השיחה שדיברת עם רועי, משה ועוד פעם רועי ועוד פעם משה שהגיעו למצב שאמרו להם תקבלו את הדברים. זה לא אשתך זה אתה אשתך הסכימה לקבל אתה לא. נספק לכם את המוצרים בשמחה. אני מבקש לשמוע את השיחה. הם טוענים שהגוון שהגיע הוא לא הגוון ואני טוען שזה בדיוק אותו גוון."
לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו לי, דין התביעה להיתקבל בחלקה.
באשר לחלקים שתוקנו, בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך ליתן צו עשה, אך לאור הדברים שנשמעו בפני, מצד הנתבעת, ונכונותה לספק את החלקים, אינני רואה כי תתעורר בעיה כלשהיא באספקת חלקי הריהוט שתוקנו לתובע.
...
ואז התברר שחלק בארון היה שבור, אך תוקן בסופו של דבר.
בהינתן שהסעד המבוקש בכתב התביעה היה החזרת המוצרים שתוקנו וכן פיצוי בגין עגמת נפש, אני סבור שאין להיעתר לסעד המבוקש של ביטול עסקה.
בנסיבות שהוצגו בפני אני סבור, כי הוכח שלתובע נגרמה עוגמת נפש בגין רכישת הריהוט ועל כן אני מורה לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 2,000 ₪ וזאת תוך 10 ימים.
