תביעה קטנה: אי הגעת חבילה שנשלחה בדואר

לפניי תביעה קטנה במסגרתה עתר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 22,368 ₪ בטענה כי התכולה שנמסרה למשלוח באמצעות הנתבעת אבדה, לא הגיעה ליעדה ואף לא הושבה לתובע.

התובע שלח בדואר EMS חבילה לארה"ב. אין מחלוקת בין הצדדים כי החבילה לא הגיעה לתעודתה וכי התובע פוצה על ידי הנתבעת בסך של 2,803.60 ₪, כאשר לטענת הנתבעת, סכום התמורה הנו ערך הפצוי הרשום על גבי תעודת המשלוח תחת הכותרת "ערך במט"ח למכס" בעוד שהתובע, טוען כי על הנתבעת לשלם את מלוא סכום הביטוח שנתבקש על ידי התובע, בסך של 25,000 ₪.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפני ובחנתי את הראיות עליהן מסתמך כל אחד מהצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

אינני מקבלת את טענת התובע לפיה, הצהרת ערך התכולה, קשורה למערכת היחסים בין התובע למכס בארה"ב בלבד, ואין זה מעניינה של הנתבעת.

לפניי תביעה קטנה במסגרתה עתר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 5,484 ₪ בטענה כי החבילה ששלח באמצעות שירותי הנתבעת לא הגיעה ליעדה.

(ג) חישוב הפיצויים יהיה כלהלן: (1) דבר דואר רשום - במקרה של גניבה או נזק חלקיים יהיה השולח זכאי לפצוי לפי הערך הממשי של הגניבה או הנזק, אך לא למעלה מהסכום הקבוע בסעיף קטן (א); אבד, נגנב או ניזוק דבר הדואר כולו, ישולם סכום הפצוי הקבוע בסעיף קטן (א) אלא אם כן ביקש התובע סכום הנמוך מהקבוע בו. (2) חבילה - במקרה של גניבה או נזק חלקיים יהיה השולח זכאי לפצוי בסכום שאינו עולה על הסכום הקבוע בסעיף קטן (א); חישוב הפיצויים בעד ערך תכולתה של חבילה שנגנבה או אבדה ייעשה לפי מחיר השוק בעד טובין מאותו סוג, כשוויים ב-SDR, במקום ובמועד שבהם נתקבלה החבילה למשלוח ובהיעדר מחיר שוק - לפי השווי הרגיל של הטובין שנוהגים לאמור את שוים על אותו בסיס; אבדה, נגנבה או נזוקה החבילה במלואה ישולם הסכום הקבוע בסעיף קטן (א).

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה, רק באשר לרכיב הנזק הישיר.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 481.5 ₪.

בסה"כ תשלם הנתבעת לידי התובע סך של 681.6 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

התובע טען כי אובדן המזוודה היתרחש במסגרת חופשה שרכש עבורו ועבור המשפחה לרומניה, המזוודה אבדה בשדה התעופה "קונסטנסה". התובע טען כי ביום 31.7.2017 רכש חבילת נופש משפחתית לרומניה מחברת כנפי משק (להלן "כנפי משק") לתקופה מיום 22.8.2017 עד 29.8.2017 וכי בטרם יציאתם לחופשה רכש מאת הנתבעת פוליסת ביטוח נסיעות וכן ביטוח כבודה וביטוח רפואי עבורו ועבור בני משפחתו –נספח 2-3.

הנתבעת טענה כי ביום 23.8.2017 התובע פתח תביעה אחת בלבד על שמו אצלה ודיווח על אי הגעת המזוודה והתובע התבקש להעביר מסמכים לנתבעת.

באשר לשכר טירחת עו"ד והוצאות משפטיות, הנתבעת טענה כי מדובר בתביעה קטנה שאינה דורשת ידע משפטי אשר דורש טפול עורך דין.

מעיון בפוליסה שהוצגה עולה כי סעיף זה קובע כי "במקרה של כבודה שהייתה בחזקת מוביל אוירי או יבשתי, תהא חובת המוטב להפנות את התביעה למוביל, והמבטח ישפה את המוטב רק בגין הנזק שמעל סכום הפצוי שישלם המוביל, ובכל מקרה עד לגבול אחריותו של המבטח על פי פרק זה ופוליסה זו". התובע טען כי שלח דרישת תשלום למוביל האוירי והציג עותק סומן ת/1 , צירף הודעת SMS לפיה דבר הדואר נימסר וכן, הציג אישור משלוח בדואר סומן ת/3 וכן, הפנה לנספח 12 לכתב התביעה המהוה מיסמך של כנפי משק , נציגת המוביל האוירי , ובו צוין כי לא הוגשה תביעה ולא היתקבל פיצוי.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ולהלן אנמק: זוהי תביעה לפיצוי בגין אובדן כבודה-מזוודה מכוח פוליסות ביטוח שצורפו לכתב התביעה שהתובע ואשתו, לפי כתב התביעה, רכשו מהנתבעת ערב יציאתם לחופשה המשפחתית.

אולם, גם לגופו של עניין, דין התביעה להידחות כמפורט להלן.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 35318-03-22 שונברג ואח' נ' חברת דואר ישראל בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט ערן טאוסיג תובעים 1. דוד שונברג 2. שולמית שונברג נתבעים חברת דואר ישראל בע"מ פסק-דין

הנתבעת נסמכת על התעוד שהציגו התובעים, וטוענת שהוא סותר את טענותיהם, שכן הוא מוכיח כי כלל ההודעות בנוגע להגעת החבילות נימסרו לתובע 1, וכך גם בנוגע לשתי הזמנות הספרים שביצע מאנגליה ולהזמנת הספר ושתי החבילות מארצות־הברית, ומצרפת את מסלול דברי הדואר שנשלחו מחו"ל. באשר לגובה הפצוי, נטען כי התובעים לא הביאו אסמכתות המבססות את זכאותם לפצוי בשווי כלשהוא, וכי מטרת הנזק הלא ממוני שצוין אינה אלא להאדיר את נפח הנזק המוכחש, בעוד שלא הוכח ראש נזק בגין עוגמת נפש.

לפי סעיף 5 להודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין-לאומי, תשמ"ט-1989 (להלן: "ההודעה"), זכות התביעה בעיניין דבר דואר נתונה לשולחת ולא לנמען, והשולחת לא המחתה את זכות התביעה בכתב לתובע, לפי סעיף 5(ב).

באותו מקרה נקבע כי "אי־מסירת חבילה והחזרתה לשולח, שנעשתה בשוגג, על פי היתרשמותו של בית המשפט, אינה מגיעה כדי רשלנות חמורה ומשכך אין זכאי התובע לפצוי העולה על הפצוי אותו זכאי לקבל על פי מידת אחריותו של בעל הרישיון." דברים אלה יפים גם לענייננו, לאור אמות המידה שנקבעו בפסיקה בנוגע לזיהויה של "רשלנות חמורה" בהתנהגות הנתבעת (ראו לדוגמה בעיניין רז לעיל, והאסמכתאות שם).

...

התוצאה: הנתבעת תשלם לתובעים את הוצאות המשלוח שהוציאה התובעת 2 בעבור החבילות ששלחה לתובע 1, בסך כולל של 847 ₪, בהתאם לשער הדולר במועד משלוח החבילות מארצות־הברית (1.9.2021).

כמו כן, בנסיבות העניין, ראיתי לנכון לפסוק כי הנתבעת תשלם את הוצאות המשפט של התובעים בסך של 400 ₪.

סך הכל תשלם התובעת סך של 1,247 ₪ תוך 30 יום.

בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא 19 פברואר 2024 ת"ק 62960-08-23 זיו נ' חברת דואר ישראל בע"מ בפני כב' הרשמת הבכירה רעות זיו תובע עפר זיו נתבעת חברת דואר ישראל בע"מ פסק דין

סעיף 80 לחוק הדואר קובע : "השולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים לפי סעיף 77 והוא רשאי להעביר את זכותו לאחר". סעיף 77 לחוק, אמנם עוסק באחריות לדבר דואר פנים, כך שאינו חל בעניינינו, אולם, סעיף 83 לחוק מפנה ל"הודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין-לאומי, תשמ"ט-1989". סעיף 13(א) להודעה, הנושא את הכותרת "זכות התביעה- בידי מי", קובע : "כל עוד לא נימסרה חבילה לנמען- השולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים ממינהל הדואר של ארץ המוצא או היעד בשל נזק, גניבה או אובדן של חבילה לפי סעיפים 11 ו- 12". במקרה דנן, בהנתן שהחבילה לא נימסרה לתובע, נכון למועד הגשת התביעה וכיוון שהתובע אינו שולח החבילה, הרי שהוא אינו זכאי לתבוע פיצויים.

(הדגשה שלי ר.ז) התביעה הנ"ל איננה בגין ערך החבילה המקורית, שהרי החבלה נימסרה לתובע לאחר שהוגשה התביעה, אלא בגין נזקים עקיפים שנגרמו לתובע עקב אי הגעת החבילה במועד.

...

סעיף 13.5 מונע תביעה של נזקים עקיפים ואף בגין זה דין התביעה להידחות.

עוד וכאמור לעיל, סבורני כי ככל שקיימות לתובע טענות, ואינני קובעת כי אכן קיימות לו טענות, הנתבעת אינה בעל הדין הרלוונטי לענייננו, אני מוצאת לקבל את טענת נציגת הנתבעת, כי היא פועלת בהתאם למערכות המכס, וכי אין באפשרותה לשחרר חבילה אשר מציינת כי היא מעוכבת בתשלום וכי אין היא אחראית לשידור שגוי, ככל שהיה כזה, במערכות המכס.

סיכומו של דבר התביעה נדחית.