לפניי תביעה קטנה על סך 4,500 ₪ אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת לאור סרובה לשלם לו שוויו של שעון שבוטח על ידה בביטוח נסיעות לחו"ל לאחר שלטענתו השעון נגנב ממזוודה אשר הופקדה בבטן המטוס בו טס התובע ולא הגיעה ליעדה אלא כעבור מספר ימים.
במסגרת השיחה נישאל התובע שאלות שונות על ידי נציג הנתבעת בשם ניב אשר בשלב מסוים מסכם עבורו את האמור בפוליסה כך: "הפוליסה תבטח אותך מה 14 לפברואר עד השלישי למרץ לתאילנד על הוצאות רפואיות עד 1,250,000 דולר אין הישתתפות עצמית. על חילוץ והצלה אתה מבוטח על 200,000 דולר. על ביטול וקיצור נסיעה בגין כל ארוע עד 3,500 דולר. על כבודה אובדן או גניבה של 4,450 דולר ותאונות אישיות עד 15,000 דולר....". בהמשך השיחה מסכמים הצדדים מחיר ותנאי התשלום והתובע מוסר פרטי כרטיס אשראי לנציג הנתבעת ובסיכום השיחה אומר נציג הנתבעת לתובע כי הוא שולח לו למייל את מיפרט הפוליסה בצרוף אישור באנגלית וקובץ מוצפן ומספר הפוליסה.
...
לאור המקובץ, אני סבורה כי התובע לא הפר את התנאי הקבוע בפוליסה ואין לייחס לו ידיעת התנאי והחובה למלא אחריו ומשכך, יש לאירוע הנטען בכתב התביעה כיסוי ביטוחי.
כמו כן, אני סבורה כי גם שורת ההיגיון והצדק מחייבת לדחות טענת הנתבעת שכן קבלת טענת המבטחת בהקשר זה תביא לכך שהמבטחת גבתה פרמיה ללא כל סיכון כלכלי מצידה, דבר העומד בסתירה למהות הרעיון הביטוחי.
משכך, תישא הנתבעת התשלום בסך 750 ₪ עבור שעון היד וכן בהוצאות משפט על סך 550 ₪ נוספים, ובסך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך כולל של 1,300 ₪ לתשלום תוך 30 יום.
