תביעה קטנה להחזר תשלומים בגין ביטול עסקת פרקט

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 5/8/20 ולפיו התקבלה ברובה תביעת המשיבים נגד המבקשת והיא חויבה לשלם להם סך 21,527 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ וזאת כנגד השבת מכלול הארונות שספקה למשיבים.

גם מכתב התראה שנשלח על ידי עו"ד לא עזר ולפיכך הוגשה התביעה במסגרתה מבוקשת השבה ובטול עסקה וכן פיצוים בגין כל ההתנהלות, החזר הוצאות ועוד.

כיוון שליקויים נטענים בפרקט טרם תוקנו ולא ניתן לדעת מה סכום התיקון, העריך בית משפט את הנזק בסך 400 ₪ (בעוד הסכום הנתבע עמד על 900 ₪).

...

בגין נזק לא ממוני (אובדן זמן, עוגמת נפש וכו') קבע בית משפט פיצוי בדרך של אומדנא בסך 4,000 ₪ וכן נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעים חלק קטן מתוך הסכום ששילמו התובעים לעו"ד: סך 1,500 ₪ מתוך 7,000 ₪ ששולם.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבים וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) הלכה היא כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור (רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (פורסם בנבו) (18.3.2015)). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת..." (רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח, פסקה 4 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (20.5.15)).

לסיכום: 1) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

השיק הנו לתאריך פרעון 24.8.20 והוא הופקד ביום 24.8.20 וסורב ביום 25.8.20 מסיבת "נתקבלה הוראת ביטול". השיק נמשך ע"י הנתבעת 2 על בנק הפועלים לטובת התובע.

כוונת מוסר שטר כזה היא שהשטר ייפרע רק אם החוב הקיים לא ישולם בדרך אחרת (בדוגמת ההלוואה – אם הלווה לא יעמוד בתשלומי החזר ההלוואה המוסכמים).

על בסיס הלכה אחרונה זו (רע"א 611/02) נפסק כי יש לאפשר לנתבע בתביעה שטרית לטעון ולהוכיח כי תנאי למימוש שטר בטחון (שסכומו מוסכם ומולא בהרשאה) הוא קיומו של נזק/חוב בפועל וכי הנזק/החוב בפועל קטן יותר (או לא קיים כלל) מסכום השטר הנקוב, כאשר בחינת הדברים תיעשה עפ"י תנאיי ומטרות עסקת היסוד שבמסגרתה נימסר השטר "על פי אומד דעת הצדדים ובהתאם לכללי פרשנות חוזיים". נפסק גם כי אם התובע נימנע מחשיפת ראיות חשובות לגבי בירור שאלת גובה הנזק/החוב בפועל, הדבר יפעל לטובת הנתבע בשל כך שנמנעה ממנו היכולת להוכיח שהנזק/החוב נמוך יותר כאמור [ע"א (מחוזי חי) 3876/06 רמקו בע"מ נ' שטרית (פורסם בנבו, 17.1.08)].

בסעיף 3.7 מגדיל המומחה לומר "בביקורי נוכחתי לראות ולבדוק כי קטע צנור הביוב העובר מתחת לריצוף בחדר השינה התבקע וכתוצאה מכך מי הביוב זרמו למצע החול מתחת לריצוף, מעל הריצוף בחדר השינה המחופה פרקט". אך, למרבה המבוכה, התברר כי עד זה כלל לא ביקר בתוך הדירה וממילא לא ראה ולא יכול היה לראות את מה שהוא כותב בחוות דעתו, ומצופה מעד מומחה לבצע בדיקה וביקור כאלו בעצמו ולהתרשם ממראה עיניו שלו, כאשר אם הייתה מניעה זמנית לבקר בדירהף ניתן היה לבקר בה בזמן סמוך.

...

אני קובע כי אין לקבל את ממצאי ואת מסקנות העד המומחה מטעם התובע, מאחר שהתברר כי עד זה ביצע עבודת שמאות בלתי מקצועית מספיק ואף כתב בחוות דעתו דברים שהתבררו בחקירתו כבלתי מדויקים מספיק.

אודה על האמת, עדותה של הנתבעת 1 בעניין זה לא הייתה נקייה מספק (כך למשל הנתבעת 1 כתבה בסעיף 14 לתצהירה כי בעיית האינסטלציה הראשונית הייתה בצנרת מכונת הכביסה, ואילו בעדותה במשפט אמרה שהבעיה הראשונית הייתה בזרימת המים באסלה – שורה 6 בעמ' 65 לפרוטוקול), אבל בסופו של יום, וגם נוכח המחדל הראייתי הבוטה הנ"ל של התובע (אי-העדת האינסטלטור מטעם התובע), מצאתי לקבל את עדות ועמדת הנתבעות הנ"ל. אני מקבל את טענת הקיזוז שהעלו הנתבעות לגבי אותו חלק מחוב ועד הבית, שקוזז בגין החוב הנגדי של עלות התיקון ע"י האינסטלטור מטעם הנתבעות.

סיכום התביעות נדחות.

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 31156-12-20 ארם ואח' נ' עוז קרמיקה מודיעין בע"מ תיק חצוני: לפניי כבוד הרשמת הבכירה דליה אסטרייכר התובעים 1. דרור ארם 2. יוכבד ארם הנתבעת עוז קרמיקה מודיעין בע"מ פסק דין

לפניי תביעה לביטול רכישת פרקט שהוטעו לחשוב התובעים, לטענתם, כי מקור ייצורו ארופאי בעוד למעשה הוא יוצר בסין וכן להחזר לו טונים התובעים כי מגיע להם, בגין מוצרים שרכשו, לא מימשו והובטח להם ע"י הנתבעת כי יזוכו עליהם.

התובעים שילמו עבור הפרקט סך של 17,704 ₪, כשהיה ברור לצדדים שבניית ביתם של התובעים רק בתחילת דרכו ולפיכך מועד האספקה יהיה בין שנה לשנתיים לאחר הרכישה.

כבר בפתח הדברים יצויין כי חרף המפורט ונטען בכתב התביעה המנוסח בקפידה כמו גם ההתייחסות שבכתב ההגנה הפתיעו התובעים ושינו חזית עילת תביעתם כאשר טענו לראשונה כי במקור ביקשו לבטל את עסקת הפרט לא כי התחרטו אלא נוכח טענת הטעייה שבאה לידי ביטוי בכך שנאמר להם כי הפרקט שרכשו ארופאי ושבפועל התברר כי הוא תוצרת סין.

...

מכל מקום, גם הייתי מקבלת את טענת התובעים כי העילה היחידה, לבקשת הביטול מקורה בגילוי כי ארץ מוצאו של הפרקט בסין הרי ששוכנעתי שטענה זו הועלתה לראשונה כשנה וחצי לאחר שביצוע ההזמנה ולא הוכח ולו בבדל של ראיה כי הנתבעת, באופן כלשהו, הטעתה את התובעת בעת ביצוע ההזמנה.

אני דוחה את טענת התובעים כי אפילו ספק הפרקט הסכים לבטל את העסקה.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי נושא מוצאו של הפרקט לא עלה במסגרת ביצוע ההזמנה ועל כן בנסיבות בהן הודעת הביטול הגיעה כשנה וחצי לאחר הרכישה, כאשר הפרקט מוכן לאספקה וממתין במחסני הנתבעת מבלי שיש עילה מוצדקת בחוק לביטול העסקה, הרי שאינני מוצאת לחייב את הנתבעת בביטול העסקה ובהשבה.

כתב התביעה השוכרת הגישה ביום 13.2.20 כתב תביעה בו ביקשה לחייב המשכירה לשלם לה פיצוי והחזר הוצאות בסך של 95,000 ₪.

עוד טענה, שהדירה הושכרה עם תכולה שכללה ריהוט ישן שבור וחלקי והייתה במצב מלוכלך, מזעזע ומוזנח עם ריהוט ישן בפנים שהיה צורך לפרק אפילו ארון קיר רקוב שהותקן בו. עוד טענה, שהשקיעה בדירה השקעות רבות כולל צביעה, פרקט תיקונים ושיפוצים שיאפשרו מגורים בדירה שכבר אז הייתה במצב רעוע ומוזנח ויתרונה היחיד היה המיקום שהתאים לה. עוד טענה, שלאחר שהסתיימה תקופת השכירות המוארכת בחוזה, הוא הוארך ונחתמו נספחים נוספים שהאחרון בהם נחתם ביום 10.8.18.

רק אז- במה שהתגלה בדיעבד- כחוסר תום לב, החלה המשכירה ובני משפחתה להתנהל אל מול אמה, לצורך בניית עסקה במסגרתה השפוץ יבוצע על ידי אמה ועל חשבונה, כפוף להפחתת שכה"ד באופן משמעותי.

עוד טענה, שהמשכירה הגישה כנגדה תביעה קטנה על שכה"ד שלא שולם, אף שבחרה כליל להיתעלם ממכתבי ההתראה.

השוכרת ביקשה מביהמ"ש להפחית שכר הדירה במשך שנה בסך של 2,800 ₪ לחודש ולבטל החיוב לחלוטין לגבי שלושת החודשים האחרונים.

...

ביהמ"ש קובע כי מארג הראיות מוביל למסקנה שלשוכרת היה ידוע היטב מצבה של הדירה שתאם את גובה דמי השכירות הנמוך ביחס למקומה בתל אביב והאפשרות לצמצם גובה שכר הדירה עוד יותר, עקב הסכמת המשכירה לכך שהשוכרת תשכיר הדירה לשוכר משנה.

לכן, המסקנה, היא שבהעדר תשובה מסודרת של המשכירה ותיקון של הפגמים העיקריים עליהם הלינה השוכרת, דהיינו הרטיבות והתפוררות התקרה, השוכרת הייתה רשאית לסיים את ההסכם ולבקש פיצוי בגין הפרת ההסכם.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב את השוכרת לשלם למשכירה הסך של 4,700 ₪, סכום אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא 20 דצמבר 2023 ת"ק 42651-06-23 דיין נ' לב טוב ואח' בפני כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר תובעת הדס דיין נתבעים 1.יאיר לב טוב 2.חן חיה (יוזפוביץ) לב טוב פסק דין

שנית, הם מפנים לסדרת פסקי דין שניתנו בתיקים אחרים בהם תבעו אותם לקוחות שבקשו לבטל קורסים (ת"ק 77550-01-23, ת"ק 9853-04-22, ת"ק 8729-09-23) ובהם נדחתה התביעה; אלא שאין בכך דבר המסייע לנתבעים: מדובר בתביעות שנדחו בהסכמה, ולא בפסקי-דין מנומקים, כך שנימוקי הדחייה אינם מופיעים בפרוטוקול או בפסק-הדין, וממילא במקרים השונים מהותית מזה שלפנינו, שכן שם נחתמו הסכמים בכתב, החלה הישתתפות בקורס, ו/או היתה היתקשרות בנוכחות משותפת, כך שאין מדובר בעיסקאות מכר מרחוק.

משכך, יהיו הנתבעים זכאים להחזר אגרה זו. הפועל היוצא הוא, שאני מקבל את התביעה, חלקית, ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 1,368 ₪, בתוספת הוצאותיה (כולל האגרה והדיון) בסך 600 ₪, ובסך-הכל: 1,968 ₪.

...

עוללות בשולי הדברים אתייחס בקצרה לטענות שהעלו הנתבעים: ראשית, הנתבעים מבקשים להיסמך על הוראות תקנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010, שם (ביחד עם פרט 9 בתוספת לתקנות אלה, הדן בין היתר בקורסים) נקבע שניתן לבטל עסקה "14 ימים שאינם ימי מנוחה לפחות קודם למועד תחילת השירות" – אולם תקנות אלה נדחות מפני הוראות סעיף 14ג לחוק, בשל נחיתותן הנורמטיבית (תקנה לעומת חוק), וממילא ברור כי הן מתייחסות לעסקה הנקשרת בנוכחות משותפת של הצדדים, ולא בעסקת מכר מרחוק.

עם זאת, מאחר שהתובעת אכן נרשמה ביודעה שמדיניות הנתבעים היא שלא תוכל לבטל את ההרשמה (כלומר: באותו שלב היתה דעתה להירשם תוך ויתור על זכות הביטול), אני סבור שלא נכון יהיה לפסוק לה פיצוי נוסף, בשל נזקים כלליים, אלא רק את סכום ההשבה עצמו.

משכך, יהיו הנתבעים זכאים להחזר אגרה זו. הפועל היוצא הוא, שאני מקבל את התביעה, חלקית, ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 1,368 ₪, בתוספת הוצאותיה (כולל האגרה והדיון) בסך 600 ₪, ובסך-הכל: 1,968 ₪.

בנוסף, אני מורה על השבת האגרה ששולמה בעד התביעה שכנגד, כאמור, וזו תוחזר לנתבעים ע"י הגזברות.