תביעה קטנה להחזר כספי בגין ביטול עסקת טיפולים קוסמטיים

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 25920-12-16 גרבי נ' רונית רפאל מדע היופי בע"מ לפני כבוד השופטת רונית אופיר התובעים: הילה גרבי הנתבעים: רונית רפאל מדע היופי בע"מ פסק דין

לפני תביעה בסך 9,000 ש"ח לפצוי והשבת כספים ששילמה התובעת לנתבעת בגין טפולי קוסמטיקה והסרת שיער שהתבצעו אצל הנתבעת.

מכל מקום לא נידרשתי לקבוע בכך מסמרות, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי באותו מועד הוסבר לתובעת, ברחל בתך הקטנה, אודות תחולת תכנית הטיפולים הכוללת חמישה טיפולים בלבד, וכי הועמדה בפניה הבחירה אם לבטל את העסקה ולקבל את כספה בחזרה (ללא ניכוי בגין הטיפול הראשון שכבר בוצע) או להמשיך במתוה חדש (עמ' 5 לפרוטוקול שו' 18- 27).

סעיף 3(ד) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 קובע כי: "ביטל הצרכן עסקה מתמשכת כהגדרתה בסעיף 13ג לחוק, שהוחל בנתינתה, ישלם הצרכן את התמורה היחסית בעבור השמוש שעשה בשירות". כפי שהוכח בפני, התמורה בגין כל אחד מהטיפולים שבוצעו נקבעה במפורש על גבי טפסי ההסכמה לטיפולים עליהם חתמה התובעת (נ/1- נ/4).

בין היתר, צוין בטפסי ההסכמה לטיפולים כי "לאחר תחילת הטיפולים, לא אוכל לקבל החזר כספי במידה ואפסיק את הטיפול מכל סיבה שהיא" (נ/1 סעיף יא', נ/2 סעיף ג', נ/3 סעיף ח', נ/4 סעיף ז').

...

כך, ביום 26.11.2015 נכרתה בין הצדדים עסקה חדשה, במסגרתה הוצע לתובעת לבצע תכנית טיפולים בת 5 טיפולים, ועוד שני טיפולים במתנה תמורת סכום של 16,000 ש"ח, אשר שוכנעתי כי התובעת הבינה היטב את תנאיה ומחירה והסכימה לה. הן התובעת והן הנתבעת העידו כי כאשר הגיעה התובעת לביצוע הטיפול השני, ביום 26.11.2015, הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לתחולת חבילת הטיפולים.

לא שוכנעתי כי הנתבעת הטעתה את התובעת.

נוכח כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין, יועמדו הוצאות המשפט שתשלם התובעת לנתבעת על סך של 250 ש"ח. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 55378-12-16 הוכבאום נ' פרדייז קוסמטיקס בע"מ לפני כבוד השופטת דלית ורד התובעת: פאני הוכבאום הנתבעת: פרדייז קוסמטיקס בע"מ פסק דין

רקע : תביעה לביטול עסקה שנערכה בין הצדדים ביום 10.10.16 לרכישת מוצרי קוסמטיקה, וכפועל יוצא מכך השבת מלוא התמורה ששולמה על ידי התובעת בסך 3,500 ₪.

משלא נענו פניותיה הטלפוניות של התובעת, שלח מר הוכבאום ביום 22.10.16 הודעה בכתב בה הודיע לנתבעת כי התובעת מבקשת לבטל את העסקה ולקבל החזר כספי, אך הנתבעת היתעלמה גם מפניה זו. לנוכח כך פנתה התובעת בתאריך 23.10.16 למועצה הישראלית לצרכנות בתלונה כנגד הנתבעת, ובהמשך לכך ביום 27.10.16 פנתה המועצה הישראלית לצרכנות לנתבעת, אך הנתבעת לא השיבה לפניה זו. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובעת היא לקוחתה החל משנת 2008 ,ובאוגוסט 2012 רכשה ממנה מוצרי קוסמטיקה בסכום של 3,500 שקלים.

לכבוד ראש השנה פנתה הנתבעת לתובעת בהצעה לקבל טפול פנים מפנק על ידי סדרת מוצרי קוסמטיקה חדשה ללא תשלום, כשבתום הטיפול תהיה התובעת זכאית לקבל %50 הנחה על כל המוצרים.

...

סוף דבר: לפי הוראת סעיף 14.

לא למותר לצין כי התובעת טענה שהמוצרים נותרו באריזתם המקורית ולא נעשה בהם כל שימוש, ואף הביאה אותם לדיון לצורך הוכחת טענה זו. אני סבורה כי בשיחת הטלפון שנערכה בין קתרין לבין התובעת, זאת בטרם חלפו 14 ימים מיום קשירת העסקה, הודיעה התובעת על רצונה בביטול העסקה.

אשר כן על כן, אני מורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 3500 שקלים.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 13564-03-15 כהן ואח' נ' מעבדות אייקוניקס בע"מ ואח' בפני כב' הרשמת הבכירה סיגל אלבו תובעות 1.שמחה כהן 2.מיכל ליננברג נתבעים 1.מעבדות אייקוניקס בע"מ 2.רוני גולדשטיין 3.שרונה בוסמן פסק דין

זוהי תביעה לביטול עיסקאות בשל עושק.

במכתב מיום 22.1.15 סירבה הנתבעת לדרישה והתנתה החזר כספי תמורת השבת מוצרים.

התובעות טוענות כי מעשי הנתבעים מהוים עושק של התובעת, המקנה לתובעת זכות לבטל את החוזה ולקבל את כספה חזרה.

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הנה חברה העוסקת בפתוח מוצרי קוסמטיקה משנת 2002, והחל משנת 2009, התחייבה לכללי ארגון אמון הציבור, הדוגל במכירה הוגנת וכיבוד זכויות הצרכנים.

במסמך רפואי נוסף מיום 2.12.14 נאמר כי התובעת נימצאת בטיפול פסיכיאטרי מזה מספר שנים בשל דכאון וחרדה, וכי בחצי השנה האחרונה חלה היתדרדרות קוגניטיבית וכן היתדרדרות במצבה הגופני של התובעת.

...

לפיכך, ולנוכח הסכמת הנתבעת לזכות את התובעת בסכום המוצרים שיושבו לידיה, ומשהתברר כי שווי המוצרים שברשות התובעת הינו בסכום של 5,670 ₪, אני מורה לנתבעת 1 לשלם לתובעת 1 סכום זה, וזאת כנגד השבת 19 המוצרים שברשותה.

לאור האמור, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך של 5,670 ₪, וכנגד התשלום תשיב התובעת את המוצרים לידי הנתבעת.

אשר לתביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3, הרי שיש לדחות את התביעה נגדם, שכן לא נטענה ולא הוכחה עילת להרמת מסך, ואלה פעלו כאורגנים של הנתבעת 1.

הטיפול הוא קוסמטי ולכן לא חל על טפול זה זכות ביטול לפי תקנות הגנת הצרכן.

הנתבעת טענה כי תובעת אינה זכאית לביטול עסקה.

הנציגה אישרה, כי הייתה פניה ביום 12.2.20 ועדיין לא בוצע החזר.

דברי נציג הנתבעת בדיון: "טפול בבקשה לוקח יום 30ל 60 יום תלוי בבקשה עצמה. בתקופה הזאת יצאנו לפגרת קורונה לתקופה ארוכות וזה היה בפרקים וכן חזרנו לא חזרנו. היה מאוד קשה. מירב מנהלת לקוחות התפטרה כי לא הסכימה לעבוד כך. אנחנו כרשת עדיין ניסינו לשמור על קשר מה שיכולנו עם מעט הלקוחות. הרשת מאוד מאוד ותיקה. לאחר השיחות אינה שולחת ביטול אינטרנטי. ידענו שמבחינתו זיכינו ושלחנו את הדברים. לא קיבלנו פרטים לנו מיפרט הדיווחים." דברי בת התובעת בדיון: "ברשתות החברתיות יש אנספור תלונות ולא רק בתוכנית של סיוון. עצם העובדה שהרשות להגנת הצרכן החליטה לפתוח בחקירה וחקרה גם את המנהל זה רק מראה שזה נעשה בשיטתיות זה לא בתום לב. המקום שלכם שאתם גם מרשים לעצמכם לקחת כסף וכעבור שנתיים רק לאחר הגשת תביעה אתם כלל לא מחזירים את הכסף ולאחר שאתם מחזירים ללא ריבית והצמדה. כל בקשה שנעשתה פעמיים על ידי עוה"ד, הגעה שלי פיזית לסניף שיחה שלי מוקלטת עם אינה המנהלת ורק לאחר מכן גם לא לשלם את הכסף ולהגיד שיש טעות במחשב. זה מוגזם." בעניינינו עולה כי הנתבעת עיכבה אצלה כספים של התובעת משך תקופה ארוכה של כשנה לערך וזאת לאחר שהנתבעת הבטיחה לתובעת כי תשיב את כספה מיד לאחר ביצוע העסקה.

נראה, כי במסגרת השיקולים הרלוואנטיים לפסיקת הוצאות בבית משפט לתביעות קטנות ניתן להביא בחשבון גם את הצורך להפוך תביעות ראויות לכדאיות מבחינה כלכלית, מקום בו סכום הנזק הנו נמוך יחסית (השוו, רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי, [פורסם בנבו] פסקה 10 (4.8.2014) ("עניין חזני"), ואת מידת החומרה שבהתנהלותו של הנתבע.

...

במסגרת פסק הדין נאמר כדלקמן: "המסקנה לפיה לא ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה מקום בו לא התמלאה דרישת הכתב הקבועה בסעיף 31א(ב) לחוק הגנת הצרכן אין פירושה כי להתנהלותו של העוסק לא יהיה כלל משקל. כך, למשל, גם מקום בו לא ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה, ניתן להביא בחשבון את הנסיבות הקשורות לחומרת ההתנהלות כשיקול מסוים בגדר פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (השוו, רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ [פורסם בנבו] (5.7.2006); עניין ברונשטיין סוויסה, פסקאות 14-13). אכן, תכליתו של פיצוי בגין נזק לא ממוני אינה הענשת המפר אלא פיצוי הנפגע (ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, 41 (1981)), אולם בנסיבות המתאימות, ובמיוחד כאשר מדובר בעסקה צרכנית בין צדדים שיש ביניהם פערי כוחות משמעותיים, ניתן לתת משקל גם לשיקולי הרתעה (ראו הדיון בת"ק 4605-07-14 סיגאוי נ' איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 87-85 (18.3.2015), וההפניות שם)). כלי נוסף בו ניתן להביא לידי ביטוי את הפגם שבהתנהלות העוסק הינו במסגרת פסיקת הוצאות משפט.

" הנה כי כן בהשראת ת"ק (ראשון לציון) 54963-01-16 רונן לוי נ' 012 סמייל טלקום בע"מ, במקרה דנן אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בשיעור כולל של 3,000 ₪ אשר כולל את הנזק הכספי הרב שנגרם לה עקב עסקת התשלומים במסגרת כרטיס אשראי לרבות ריבית והצמדה הנגבים על ידי חברת האשראי, וכן בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה עקב עסקה זו, וכן בגין אובדן זמנה עקב ניהול המערכה כנגד הנתבעת במטרה להשבת כספה.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 2,000 ₪ הוצאות משפט וזאת עקב ההוצאות שהצטרכה הנתבעת להוציא בגין התביעה לרבות סיוע משפטי מצד עורכת דין וזאת בהינתן האמור בעניין רע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ. הסכום בסך של 5,000 ש"ח ישולם לתובעת תוך 20 יום.

בפני תביעה קטנה שעניינה בקשת התובעת לקבל החזר כספי בעקבות ביטול עסקה שעניינה טיפולים קוסמטיים.

...

שמעתי בשיחת הטלפון את הבטחת הנתבעת, כי תשיב לתובעת את כספה מכיסה בתשלומים, אך בפועל התובעת לא ראתה שקל מכספה עד עצם היום זה. אני מקבלת את גירסת התובעת, כי למעט הצהרת בריאות לא חתמה התובעת על דבר וחצי דבר.

אינני מקבלת טענה זו, בירור עם הנתבעת העלה במהלך עדותה, כי היעוץ ניתן שעה שהגיעה התובעת לממש את הקופון שרכשה, על מנת ליישם את הטיפולים המגיעים לה ממילא על-פי הקופון, באותו מועד גם חתמה התובעת על הצהרת הבריאות, שאם לא כן אסור היה לנתבעת להתחיל לטפל בה. התובעת אף לא הוכיחה מה עלות יעוץ, היא זרקה לחלל האויר את עלותו של היעוץ, לא הציגה מחירון ולא הציגה דבר וחצי דבר לתמוך בטענה.

סוף דבר התובעת הודיעה כדין לנתבעת יומיים לאחר קשירת העסקה על ביטול העסקה, הנתבעת הייתה חייבת לכבד את רצונה של התובעת ולבטל את העסקה, כאשר הודעה זו באה טרם חלפו 14 יום מיום קשירת העסקה, במיוחד כך כאשר טרם החלו הטיפולים.