הטיפול הוא קוסמטי ולכן לא חל על טפול זה זכות ביטול לפי תקנות הגנת הצרכן.
הנתבעת טענה כי תובעת אינה זכאית לביטול עסקה.
הנציגה אישרה, כי הייתה פניה ביום 12.2.20 ועדיין לא בוצע החזר.
דברי נציג הנתבעת בדיון:
"טפול בבקשה לוקח יום 30ל 60 יום תלוי בבקשה עצמה. בתקופה הזאת יצאנו לפגרת קורונה לתקופה ארוכות וזה היה בפרקים וכן חזרנו לא חזרנו. היה מאוד קשה. מירב מנהלת לקוחות התפטרה כי לא הסכימה לעבוד כך. אנחנו כרשת עדיין ניסינו לשמור על קשר מה שיכולנו עם מעט הלקוחות. הרשת מאוד מאוד ותיקה. לאחר השיחות אינה שולחת ביטול אינטרנטי. ידענו שמבחינתו זיכינו ושלחנו את הדברים. לא קיבלנו פרטים לנו מיפרט הדיווחים."
דברי בת התובעת בדיון:
"ברשתות החברתיות יש אנספור תלונות ולא רק בתוכנית של סיוון. עצם העובדה שהרשות להגנת הצרכן החליטה לפתוח בחקירה וחקרה גם את המנהל זה רק מראה שזה נעשה בשיטתיות זה לא בתום לב. המקום שלכם שאתם גם מרשים לעצמכם לקחת כסף וכעבור שנתיים רק לאחר הגשת תביעה אתם כלל לא מחזירים את הכסף ולאחר שאתם מחזירים ללא ריבית והצמדה. כל בקשה שנעשתה פעמיים על ידי עוה"ד, הגעה שלי פיזית לסניף שיחה שלי מוקלטת עם אינה המנהלת ורק לאחר מכן גם לא לשלם את הכסף ולהגיד שיש טעות במחשב. זה מוגזם."
בעניינינו עולה כי הנתבעת עיכבה אצלה כספים של התובעת משך תקופה ארוכה של כשנה לערך וזאת לאחר שהנתבעת הבטיחה לתובעת כי תשיב את כספה מיד לאחר ביצוע העסקה.
נראה, כי במסגרת השיקולים הרלוואנטיים לפסיקת הוצאות בבית משפט לתביעות קטנות ניתן להביא בחשבון גם את הצורך להפוך תביעות ראויות לכדאיות מבחינה כלכלית, מקום בו סכום הנזק הנו נמוך יחסית (השוו, רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי, [פורסם בנבו] פסקה 10 (4.8.2014) ("עניין חזני"), ואת מידת החומרה שבהתנהלותו של הנתבע.
...
במסגרת פסק הדין נאמר כדלקמן:
"המסקנה לפיה לא ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה מקום בו לא התמלאה דרישת הכתב הקבועה בסעיף 31א(ב) לחוק הגנת הצרכן אין פירושה כי להתנהלותו של העוסק לא יהיה כלל משקל. כך, למשל, גם מקום בו לא ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה, ניתן להביא בחשבון את הנסיבות הקשורות לחומרת ההתנהלות כשיקול מסוים בגדר פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (השוו, רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ [פורסם בנבו] (5.7.2006); עניין ברונשטיין סוויסה, פסקאות 14-13). אכן, תכליתו של פיצוי בגין נזק לא ממוני אינה הענשת המפר אלא פיצוי הנפגע (ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, 41 (1981)), אולם בנסיבות המתאימות, ובמיוחד כאשר מדובר בעסקה צרכנית בין צדדים שיש ביניהם פערי כוחות משמעותיים, ניתן לתת משקל גם לשיקולי הרתעה (ראו הדיון בת"ק 4605-07-14 סיגאוי נ' איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 87-85 (18.3.2015), וההפניות שם)). כלי נוסף בו ניתן להביא לידי ביטוי את הפגם שבהתנהלות העוסק הינו במסגרת פסיקת הוצאות משפט.
"
הנה כי כן בהשראת ת"ק (ראשון לציון) 54963-01-16 רונן לוי נ' 012 סמייל טלקום בע"מ, במקרה דנן אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בשיעור כולל של 3,000 ₪ אשר כולל את הנזק הכספי הרב שנגרם לה עקב עסקת התשלומים במסגרת כרטיס אשראי לרבות ריבית והצמדה הנגבים על ידי חברת האשראי, וכן בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה עקב עסקה זו, וכן בגין אובדן זמנה עקב ניהול המערכה כנגד הנתבעת במטרה להשבת כספה.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 2,000 ₪ הוצאות משפט וזאת עקב ההוצאות שהצטרכה הנתבעת להוציא בגין התביעה לרבות סיוע משפטי מצד עורכת דין וזאת בהינתן האמור בעניין רע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ.
הסכום בסך של 5,000 ש"ח ישולם לתובעת תוך 20 יום.