תביעה קטנה בגין נשיכת כלב

שלישית, בחינת סכומי הפיצויים שנפסקים במסגרת תביעות אזרחיות לפיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמים בשל נשיכת כלב, מעלה פערים גדולים בין מקרים שבהם נדונה תביעה ללא הוכחה ממשית של הקף הנזק לבין מקרים שבהם נפסק פיצוי לאחר ניהול תביעת נזיקין, על כל המשתמע מכך, לרבות הגשת חוות דיעה רפואיות ובחינה מקיפה של הראיות.

באותם מקרים שבהם סכום הפצוי נפסק בעיקר על יסוד הערכה (בעיקר במסגרת תביעות קטנות), בדרך כלל סכום הפצוי נמוך מסך כ-10,000 ₪ ואף פחות מסכום זה (ראו בין השאר, סקירה של סכומי הפיצויים בת"א (שלום ירושלים) 15643/06 סופר נ' בן-אליהו (20.12.2009), כבוד השופטת ע' זינגר, פסקות 48-46 (להלן – עניין סופר).

...

בפניי תביעה לפיצויים בעקבות נשיכת כלב.

לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע הוצאות משפט, ראשית, משום שאלו לא הוכחו בראיות; שנית, שכן ככלל אין זה נהוג לפסוק שכר טירחת עורך דין בתביעה המוגשת לבית המשפט לתביעות קטנות, שכן אין יצוג משפטי בבית משפט זה, ואם מבקש בעל דין לשכור לעצמו יצוג, עליו לשאת בעלויות הכרוכות בכך (ובעניינינו, ספק אם היו כרוכות בכך עלויות, בשים לב לכך שאחיו של התובע הנו עורך דין).

...

המסקנה המתבקשת היא, כי הנתבעים נושאים באחריות מלאה לנזק שגרמה כלבתם לתובע.

הנזק לאחר שעיינתי בתיעוד הרפואי ובתמונות שהציג התובע, אני סבורה כי אין מדובר בנזק חמור או משמעותי.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,500 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 40987-06-18 הורביץ נ' מגירוב תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר תובע שפיר הורביץ נתבע רומן מגירוב פסק דין

לפני תביעה לפצוי בגין נשיכת כלב.

...

התובע הכחש כי קילל את הגב' מגירוב וטען כי לאחר הארוע היא הגיעה לבית אמו המתגוררת בסמוך לביתה, בקשה ממנה סליחה על מה שקרה לו וגם בקשה את סליחתה של הגב' ברוך על כי הותקפה על ידי הכלב גם כן. לשמע דברים אלה טענה הגב' מגירוב כי היא לא מכירה את הגב' ברוך בכלל ואילו הגב' ברוך השיבה לה: "את כן ניגשת אלי. לא בקשת סליחה אבל שאלת למה אני עושה רעש אם לא רואים שום דבר. הפציעה שלי היתה מתחת לבגדים". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והעדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ואלה הם נימוקי: התובע אכן טען כי הכלב שתקף אותו היה כהה, תיאר אותו כ"כלב זאב" ואישר כי הוא אינו מזהה אותו בתצלום כלבו של הנתבע (נ/1).

אשר לגובה הנזק – לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע – סימן נשיכה שטחי באמה הימנית, ובהעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לתובע מלבד טענתו בדבר הכאבים, הזריקה אותה היה עליו לקבל, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הארוע והמסמך המאשר קיומה של דרישת תשלום בסך של 397 ₪ למד"א, החלטתי להעמיד את גובה הפיצוי שישולם לו על ידי הנתבע על סך של 3,000 ₪.

סוך דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

לפני תביעה לפצוי בגין נשיכת כלב.

ואולם, לאחר ששמעתי מפי הנתבעת כי לה עצמה "אין שום קשר עם הכלב הזה" ונוכחתי לדעת כי הנתבע עצמו לא היה בבית באותה עת, שוכנעתי כי האפשרות שהכלב הצליח להשתחרר מן המקום שאליו הוא קשור בדרך כלל, בנסיבות שלא ניתן לדעת מה הן, סבירה יותר מן האפשרות של טעות בזיהוי מצד התובע במקרה זה. אשר לגובה הנזק - לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע - סימן נשיכה שטחי ברגלו הימנית, ובהיעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לו מלבד טענותיו בדבר הכאב, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הארוע, הטירחה וההוצאה הכספית בגין מכתב ההתראה שלא נענה על ידי הנתבעים (להבדיל משכר הטירחה ששולם לצורך הכנת התביעה – רכיב שאין פוסקין בגינו פיצוי בבית המשפט לתביעות קטנות), סברתי כי סכום תביעתו מוגזם ולכן החלטתי להעמידו על סך של 4,000 ₪.

...

גם הנתבעת עמדה על כך שמדובר בטעות זיהוי, הבהירה כי מדובר בכלב שלמעשה שייך לנתבע ומטופל רק על ידו, ואמרה: "... הכלב קשור למקלט האחורי. הוא מגיע עד לחצר אבל קשה מאוד לראות אותו מהכביש. הוא בסך הכל כלב קטן... השאלה שנשאלת כמה וכמה פעמים, יש לו שרשרת, חבל שלא יכולתי להביא אותה ולהראות אותה לבית המשפט. זו שרשרת מאוד חזקה ומשהו לא מתחבר בהגיון... ליד הבית שלנו יש בית ספר חדש יחסית ושם יש כלב משוטט שממש דומה לכלב שלנו. גם במסדר זיהוי היו כלבים דומים לכלב שלנו...". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ונדרשתי לראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ואולם, לאחר ששמעתי מפי הנתבעת כי לה עצמה "אין שום קשר עם הכלב הזה" ונוכחתי לדעת כי הנתבע עצמו לא היה בבית באותה עת, שוכנעתי כי האפשרות שהכלב הצליח להשתחרר מן המקום שאליו הוא קשור בדרך כלל, בנסיבות שלא ניתן לדעת מה הן, סבירה יותר מן האפשרות של טעות בזיהוי מצד התובע במקרה זה. אשר לגובה הנזק - לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע - סימן נשיכה שטחי ברגלו הימנית, ובהעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לו מלבד טענותיו בדבר הכאב, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות האירוע, הטרחה וההוצאה הכספית בגין מכתב ההתראה שלא נענה על ידי הנתבעים (להבדיל משכר הטרחה ששולם לצורך הכנת התביעה – רכיב שאין פוסקין בגינו פיצוי בבית המשפט לתביעות קטנות), סברתי כי סכום תביעתו מוגזם ולכן החלטתי להעמידו על סך של 4,000 ₪.

סוף דבר, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

בפני תביעה כספית לתשלום פיצויים בסך 31,355 ₪, בגין נזק גוף לתובעת ולכלבה עקב נשיכת כלב הנתבעת.

יצויין כי גרסת הנתבעת לפיה אפשר שכלב התובעת הוא שגרם לפציעתה של התובעת, נטענה בעלמא ואינה מתיישבת עם הגיון הדברים, גזעם וגודלם של הכלבים, ובפרט אינה עולה בקנה אחד עם המימצאים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, בפרט המסמך הרפואי מהמרפאה הווטרינארית – ד"ר מירב גולדשטיין מיום האירוע לפיו ניראו "פצעי נשיכה מרובים, קרע באפרכסת אוזן שמאל של העור והסחוס, חתך בעור באזור העורף, 2 חתכים בעור באזור הצואר צד שמאל, 3 חורים קטנים באזור הגרון" (הדגשה שלי – מ.כ.).

...

למעלה מן הצורך אוסיף, כי במקרה דנן, לא שוכנעתי כי התנהגות התובעת היתה לא סבירה בנסיבות העניין, ודווקא העובדה שכלבת הנתבעת הצליחה להגיע אל התובעת וכלבה, למרות שהתובעת ביקשה לחצות את הכביש ולהתרחק מהן, מלמד כי הנתבעת כאמור אף הפרה חובה חקוקה – היא הוראת תקנה 5 לתקנות.

סוף דבר לאחר שנתתי את דעתי לכלל הטענות, ובכללן נסיבות הארוע, נזקי גוף התובעת והוצאות רפואיות התובעת וכן הוצאות רפואיות בגין הצורך בטיפול רפואי בכלבה, כמו גם עגמת הנפש שחוותה אף בהתייחס לפציעת כלבה, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה.

לסיכום, אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 2,081 ₪ בגין הוצאות רפואיות, וכן סך של 4,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת, הכל בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ₪ ובסה"כ 6,581 ₪.