תביעה קטנה בגין נזק לרכב נדיר עקב פגיעת דלת

לפניי תביעה קטנה על סך 18,055 ש"ח בגין נזק שניגרם לרכבם של התובעים.

טענות התובעים: בבעלותם של התובעים רכב חדש מסוג BMW, אשר הנו נדיר, מיוחד ויקר ללבם של התובעים שכן הוא נרכש בנסיבות מרגשות.

כנקודת מוצא אציין, כי לא הוצג בפניי תעוד לאופן קרות הנזק ולא הוצגה בפניי כל ראיה הקושרת במישרין בין ניזקי התובע ורכבו של הנתבע: 12.1 התובע העיד, כי כאשר חנה את רכבו לא היו רכבים מצדדיו (פרוטוקול ע' 2, ש' 17-16); וכי לא ראה שהנוסעת ברכבו של הנתבע פתחה את הדלת ופגעה ברכב התובעים (פרוטוקול ע' 2, ש' 26-25).

...

לאחר שניתנה לצדדים שהות לטעון בענין (בכתב), ביום 20.12.2018 ניתנה החלטה, הקובעת, כך: "מאחר שרכבו של הנתבע נמכר, ולא ניתן לבצע שחזור של האירוע בשטח בתנאים המדמים את נסיבות האירוע הנטענות, איני רואה כל יתרון בבירור התביעה בסיועו של מומחה. זאת, ביתר שאת, כאשר המומחה ציין, כי אין ביכלתו לקבוע כי הנזק נגרם כתוצאה ממכוניתו של הנתבע או את מועד קרות האירוע. אם כך, לאור שינוי הנסיבות... ולאור הבהרת המומחה, כאשר נדרשתי שוב לנוסח הסכמת הצדדים בדיון, ולסיבות שהובילו למינויו של המומחה מלכתחילה, אני קובעת, כי התביעה תתברר בפני בית המשפט מבלי להידרש לסיועו של המומחה". בהתאם נקבע מועד נוסף לדיון, תוך שנקבע, כי "במסגרת הדיון הצדדים יציגו בפני בית המשפט את כל הראיות שיש בהן כדי לתמוך בטענותיהם". לאחר שהוגשו בקשות ותגובות שונות בענין המצאת מסמכים וזימון עדה (הנוסעת ברכבו של הנתבע), ביום 7.2.2019 הוריתי על זימונה של העדה וקבעתי, כי "לאור הסמיכות למועד הדיון התובע ימציא את הזימון לעדה". ביום 25.2.2019 התקיים דיון בתביעה במהלכו העידו הצדדים.

בנסיבות אלה, כאשר התובע מעיד, כי לא ראה את התרחשות הפגיעה; כי עמדתו של הנתבע כי לא ראה את רכבו של התובע כאשר חנה, וכי הנזק לא נגרם על ידיו הינה עקבית ועולה אף מההתכתבויות מזמן אמת; כאשר לא הובאה כל ראיה נוספת (כאמור, התובע ויתר על עדותה של הנוסעת ברכב הנתבע); כאשר מדובר במגרש חניה פתוח המשרת מספר עסקים וקיימת בו תחלופה של רכבים; וכאשר מכלול הנסיבות אינו מבסס מסקנה, כי קרוב לוודאי שהנזק נגרם כתוצאה מרכבו של הנתבע - איני סבורה שיש בפניי ראיות במידה הנדרשת על מנת להכריע שמאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובע באופן המוביל לקבלת עמדתו.

אם כך, בהסתמך על כל האמור אני קובעת, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח את תביעתו כנדרש.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 38610-09-15 כהן נ' קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן תובע אברהם אביאל כהן נתבעת קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ פסק דין

אין חולק כי אירעה פגיעה ברכב, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה – האם הרכב נפגע משער החניון, עת שחלף והשער ניסגר עליו, או האם התובע הוא זה "שהשתפשף" בקיר בכניסה לחניון, פגע בשער וגרם לנזקים.

למעלה מכך, התובע הציג תמונות של הרכב הניזוק, והפנה לתמונות ולכרטיס הרכב, ששם סומן כי הרכב ניפגע בדלת הימנית אחורית.

הבוחר שלא להביא את המסמכים הרלוואנטיים, לא רק שבעיני המתבונן האובייקטיבי עולה מסקנה שאין לו תימוכין לגירסתו, אלא אף חזקה עליו שהוא מודע לחובת נטל ההוכחה, וברור לו שרק במקרים נדירים יטה בית המשפט להאמין לגירסתו".

לאור האמור והמפורט לעיל העדפתי את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת, ועל כן הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שגבתה ממנו בגין הנזק ברכב, בסך של 1,998.90 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, והוצאות משפט וטירחה בסך של 1,000 ש"ח. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

...

התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה, באשר על פניה, מתחייבת ממנה הסקת המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קויימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

הבוחר שלא להביא את המסמכים הרלוונטיים, לא רק שבעיני המתבונן האובייקטיבי עולה מסקנה שאין לו תימוכין לגרסתו, אלא אף חזקה עליו שהוא מודע לחובת נטל ההוכחה, וברור לו שרק במקרים נדירים יטה בית המשפט להאמין לגרסתו".

לאור האמור והמפורט לעיל העדפתי את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת, ועל כן הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שגבתה ממנו בגין הנזק ברכב, בסך של 1,998.90 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, והוצאות משפט וטרחה בסך של 1,000 ש"ח. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו ביום 9.4.14 בארוע שבו היו מעורבים רכב התובע, מ.ר. 8700757 ורכב הנתבעת מ.ר. 6978259.

עוד כתבה הגב' משה כי לפי הנזק ברכב התובע "רואים שחזית הרכב עברה את הנפגע [דהיינו רכב הנתבעת – י.ג.] ולאחר מכן ניפתחה הדלת ופגעה בצידו הימיני". הגם שמדובר בהליך תביעות קטנות, שאינו כפוף לדיני הראיות ובכללם לכלל השולל עדות שמיעה (סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984), בהיעדר הגשת חוות דעת הפנימית של שמאי הבית מטעם מגדל, אינני רואה לנכון לייחס משקל כלשהוא לתכתובת שבין מגדל לבין סוכן הביטוח של התובע, אשר כללה גם פרשנות עובדתית של סוכן הביטוח ובקשה שלו לשקול שנית את החלטת מגדל שלא להכריע בטענות הצדדים.

אולם ככל נס, היסתברות קיומו נדירה למדי ובמאזן ההסתברויות במשפט האזרחי, קשה לייחס לו משקל כבד מספיק כדי לאזן את יתר השיקולים המכריעים את הכף לטובת גרסת התובע.

...

יובהר, כי אין מדובר בסימני שאלה בלתי פתירים, אולם במכלול תמונת הראיות, סימני שאלה אלה הוסיפו למסקנה כי גרסת התובע עדיפה.

יחד עם זאת, ככל שניתן ללמוד משהו מן הצילום, נראה כי הוא תומך במסקנה שדלת רכב התובעת היתה פתוחה אך במקצת בעת המכה, כאשר המרחק בינה ובין הרכב היה קטן יחסית.

סוף דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 8,861 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.

בכתב התביעה עתר המשיב לפצוי בסך של 6,500 ₪ (לרבות בגין עוגמת נפש), בטענה כי נגרם לו נזק עקב רשלנות המבקשת, מפעילת חניון ברחוב העצמאות בעיר חיפה (להלן: "החניון").

בין היתר, נטען כי המשיב החליט להלך בכביש המיועד ליציאת רכבים, בעוד שבצד המחסום (בכל נתיב) קיים מעבר נוח המיועד להולכי רגל.

תמצית טענות המבקשת בבקשת רשות העירעור המבקשת טוענת כי מדובר בעניינינו בשאלה עקרונית בנושא הנידון תדיר בין כתליו של בית המשפט לתביעות קטנות, "ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בימ"ש תקדים לתביעות דומות...". עוד נטען כי "פסק הדין בעניינינו הוא הקיצוני ביותר מבין פסקי הדין שהובאו לעיון המבקשת...", המטיל אחריות מוחלטת על מפעיל החניון, ובלא להטיל אשם תורם על הניזוק.

לטענתה, התקנת עינית הרגישה לזיהוי הולכי רגל תביא לפגיעה אנושה ביכולת המבקשת לגבות תשלום עבור שירותי החניה, ותאיין את פעילות החניונים.

המקרה שלפניי אינו נימנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים, המצדיקים מתן רשות ערעור.

חרף ניסיון המבקשת לשוות לבקשת רשות העירעור נופך עיקרוני על מנת שתהא הצדקה ליתן הרשות ולדון בעירעור, לא מצאתי כאמור כי המקרה דנן חורג מדלת אמות הצדדים להליך ומעורר שאלה ציבורית בעלת חשיבות מיוחדת.

...

בכתב הגנתה טענה המבקשת כי דין התביעה כנגדה להידחות.

חרף זאת, המשיך וקבע בית המשפט קמא כי בענייננו יש לקבל את התביעה "בהתאם לדיני החוזים", ובהתבססו על עדות המזכירה לפיה הנהלת החניון הסכימה לשאת בעלות המשקפיים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתיק שהתנהל לפני בית המשפט לתביעות קטנות ובפסק דינו של בית המשפט קמא, וכן נתתי דעתי לטענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיב.

סוף דבר השורה התחתונה היא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.

רקע וההליכים בבית משפט קמא המשיבים הגישו בבית המשפט קמא תביעה קטנה נגד המבקש, בה עתרו לפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו להם בתאונה מיום 26.10.2017, בה היו מעורבים רכב שהיה נהוג על ידי המבקש ורכב בבעלות המשיבים, אשר היה נהוג על ידי גב' שוורצמן וורוניקה.

בתביעה נטען, כי האחריות לתאונה הייתה של המבקש: עובר לתאונה עמד המבקש עם רכבו במפרץ של תחנת אוטובוס ובעת שרכב המשיבים התקרב למקום, הוא החל בנסיעה פתאומית שמאלה אל נתיב הנסיעה, בלא שאותת ובלא שבדק כי הכביש פנוי ורכבו פגע ברכב המשיבים.

טענת המבקש כי הוא ניכנס לכביש לאחר שנוכח כי הוא פנוי, איננה אמינה ואיננה סבירה בהיתחשב בכך שרכבו נפגע בדלת הקדמית שמאלית ולא מאחור.

זאת ועוד, המבקש חולק על קביעותיו של בית המשפט קמא בכל הנוגע למימצאי עובדה ומהימנות וכידוע, אין זו דרכה של ערכאת העירעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, ככל שאלה מעוגנים בחומר הראיות, והיא תעשה כן במשורה ובמקרים נדירים בלבד (ראו: ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, 2.2.2005).

...

פסיקה זו נעשתה תוך שבית המשפט קמא נתן אמון מלא במשיבה ובכוונותיה להיפרע רק על הנזק שנגרם לה. בהתחשב במכלול הנסיבות כפי שפורטו לעיל, סבורני כי גם אין להתערב בהוצאות שנפסקו לחובת המבקש, אף אם מדובר בהוצאות על הצד הגבוה, בשים לב לכך שמדובר בתביעה קטנה.

פסיקת הוצאות לדוגמא, מקום בו בית המשפט מגיע למסקנה כי הגנת הנתבע היתה מופרכת מיסודה, היא בגדר שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית.

על יסוד האמור לעיל, הערעור נדחה.