לפניי תביעה כספית על סך 30,000 ₪ שעניינה בקשה לפצוי בשל משלוח דברי פירסומת לתובע, בנגוד להוראות סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושרותי), התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התיקשורת").
(1) הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פירסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב);
(2) המפרסם נתן לנמען היזדמנות להודיע לו כי הוא מסרב לקבל דברי פירסומת כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן;
(3) דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות האמורים בפיסקה (1).
כשם ששלח התובע מכתב התראה, ובו דרש סכום מקסימלי של 1,000 ₪ לכל הודעה מהנתבעת, יכול היה להיתקשר או לשלוח מכתב דומה בבקשה להפסיק את שליחת ההודעות, ואז ייתכן כי היה בידיו מיסמך מהימן שניתן יהיה ללמוד ממנו על רצונו דבר הפסקת שליחת ההודעות.
...
לטענת הנתבעת- דין התביעה להידחות שעה שבחודש 3/13 נרשם התובע לרשימת התפוצה, תוך הסכמה לקבלת דואר פרסומי, ובכל זאת משקיבל את מבוקשו לכתובת המייל שהשאיר טוען כעת כי המדובר בספאם.
מקובלת עליי במלואה טענת הנתבעת במעמד ולפיה "אם בן אדם מוטרד כמו שאתה תובע הוא לא אוגר מאגר, הוא באופן מידי לוחץ על הסרה ולא "אוסף" שנים איימילים.
בעניין זה אציין כי מקובלת עליי גרסת נציגת הנתבעת (בעמוד 3, שורה 9-15), אשר גם היא שוחחה עם התובע בטלפון, ולפיה המדובר בבדיקה ראשונית של הנציגה אשר מתקשרת ללקוח ששלח מכתב התראה על מנת לקבל פרטים נוספים, וכי לאחר מכן הועבר הטיפול לאיש מחשבים שבדק את רישומו של התובע עם השרת הקודם ומצא כי אכן נרשם התובע למאגרי החברה.
טענה זו מקוממת נוכח העובדה שהתובע הגיש תביעת ספאם בחודש 8/15, ומאז עוד כ-15 תביעות שעניינן חוק התקשורת, כאשר 9 מתוכן בטרם ניהל תכתובת המייל האמורה, ומכאן שאין ממש בטענתו זו, ויש בכך בכדי לשלול את גרסתו לעניין זה.
סוף דבר;
לאור האמור לעיל, מצאתי כי הנתבעת עומדת בהוראות חוק התקשורת ואין המדובר בהפרה של הדין בנסיבות העניין, ומכאן שדין התביעה לפניי להידחות במלואה, וכך הנני מורה.
