רקע
בפני תביעה כספית על סך 3,700 ש"ח, שעניינה הפרה נטענת של התחייבות סוכנות נסיעות לגבי טיב מלון ששהייה בו נכללה בחבילת נופש שרכש ממנה התובע.
אקדים ואומר, כי סוגיית הגשת הודעת צד שלישי על ידי תאגיד, בבית המשפט לתביעות קטנות, אינה נקיה מספקות, ומאחר שבכתב ההגנה שהגישה מתייחסת הספקית לתביעה, בלבד, ואינה טוענת כלל נגד הסוכנות, או מכחישה את אחריותה-שלה לנזק, ככל שניגרם נזק (הנזק עצמו מוכחש, כמובן), אני רואה את הספקית כמי שצורפה, למעשה, כנתבעת נוספת לתיק, ולא כצד שלישי על פי הודעת צד שלישי.
בנוסף, מונה כתב התביעה סדרת מחדלים או טענות, שגרמו לעגמת נפש כדלקמן: בשל ליקוי בשובר (voucher) שנימסר לתובע, בו נרשם שם המלון בלבד, ולא פרטי ההיתקשרות עמו, וכן בשל העובדה שבאתר האנטרנט של ספקית החבילה הקישור שבשם המלון הוביל לאתר אינטרנט של מלון אחר באותו שם, המצוי באי לסבוס, נותק הקשר עם הבנות עד לשעות הערב של יום הנסיעה.
...
מצד שני, לא שוכנעתי כי למעט עצם האכזבה משהיה במלון פחות נוח, נגרמה לבנות או לתובע עגמת נפש רבה כל כך, המצדיקה פסיקת פיצוי בשיעור הנתבע; למעשה, עגמת הנפש שנגרמה לבנות אף אינה בת פיצוי במישרין, מקום בו התובע הוא אביהן ולא הן. לכל היותר, עגמת הנפש שנגרמה לתובע היא קלה, מעצם האכזבה (החלקית) של בנותיו, ומהיום הראשון של החופשה, בו היה שרוי בדאגה והתרוצצות מיותרים.
העדר הפרטים על השובר, לבדו, אינו גורם יחיד וישיר לדאגה זו.
מטעם זה, אני סבור שיש לפסוק פיצוי סמלי בלבד עבור עגמת הנפש שנגרמה, ובצירוף האגרה ששולמה מעמיד את סך הסכום הנפסק בזה על 1,360 ש"ח.
התוצאה
התוצאה היא, שאני מקבל את התביעה נגד הספקית, חלקית, ודוחה את התביעה נגד הסוכנות.
הספקית, קווי חופשה בע"מ, תשלם לתובע סך של 1,360 ש"ח.
התובע ישלם לסוכנות, איילה נסיעות ותיירות בע"מ, את הוצאות הדיון בסך של 180 ש"ח.
לא מצאתי לנכון להורות, בנסיבות, כי הספקית תשפה את התובע בגין הסכום אותו חייבתי את התובע לשלם לסוכנות.