תביעה עקב אלבום חתונה דיגיטלי פגום

בתאריך 17.5.12 נישאו התובעים בחתונה שאותה אמור היה הנתבע לתעד עבורם בשלבים ובאופנים שונים שיפורטו להלן, בהתאם להתחייבותו כלפיהם בכתב ובתמורה לתשלום סך כולל של 9,500 ש"ח: · תעוד האירוע במצלמת וידאו · תעוד האירוע במצלמת סטילס · אלבום דיגיטאלי מהודר ומעוצב על ידי גרפיקאית · אלבום כיסים מהודר בגודל 13x18 · 2 אלבומי הורים · הגדלת תמונות הזוג לגודל 60/90 (ללא מסגור) · הגדלת תמונה לכל צד הורים 30/45 (ללא מסגור) · סרט מקוצר ובאורך מלא + עריכה ממוחשבת · מצלמת רחף · צלום ההכנות בסלון כלות · הקלטת סאונד דיגיטאלי אלחוטי · מגנטים בעתירתם לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך 15,000 ₪, טוענים התובעים כי הוא הפר את התחייבותו (בעל פה) ללוותם בצלום הכנות הכלה החל מהשעה 12:00 שכן הגיע אל מקום התארגנותה במלון רק בשעה 14:30, שאירוע החתונה עצמו תועד בסופו של דבר על ידי אנשי צוות צלום בלתי מיומנים לאחר שהנתבע סיפר להם "סיפור הזוי" בדבר פטירת סבתו, שהתמונות הועברו לאישורם במייל לצורך הכנת האלבומים באיחור של כחודשיים, שהאלבומים עצמם "יצאו גרועים מאוד והתמונות בלתי מובנות, מטושטשות ומודבקות אחת לשניה", שתמונות המגנט הודפסו עם תאריך ושמות לא נכונים ושבנוסף לכל אלה, מציג הנתבע באתר הפייסבוק שלו ובחלון הראוה של עסקו את תמונותיהם מבלי שקבל את אישורם לכך.

טענת התובעים בדבר סיכום על הגעת הנתבע אל סלון הכלות בשעה 12:00 לא הוכחה ואישורם את העובדה שהנתבע אכן צילם את הכלה גם שם, מלמדת גם היא על כך שהם הפריזו מאוד בטענותיהם כלפיו גם בעיניין זה. אמנם ראוי היה שהנתבע יקפיד יותר בהדפסת הכיתובים על המגנטים ואולם התנצלותו על הטעות נשמעה לי כנה, מה עוד שהתובעים הציגו בפני 4 מגנטים שגויים בלבד והנתבע טען מצידו כי תיקן את הטעות, כפי שהיה מוכן לתקן גם את הפגמים באלבומים, אם אכן היו כאלה אירעו באשמתו, אלא שהתובעים ככל הנראה לא היו מעוניינים בכך.

להתרשמותי, בהחלטתם להגיש נגד הנתבע תביעה זו, היו התובעים נתונים להשפעת בני משפחותיהם, אשר לטענתם "צחקו עליהם כשראו את האלבומים" ולו היה הדבר תלוי בהם, הם לא היו עושים כן. התוצאה היא אם כן שאני מחליטה לדחות את התביעה ויחד עם זה מבהירה לנתבע כי חובתו למסור לתובעים את כל החומרים שטרם נימסרו להם ונמצאים, אם עדיין ישנם כאלה – כמו למשל התמונות המוגדלות שלדבריו נשארו ברשותו או אלבומים שטרם נימסרו להם או הושארו לתיקון.

...

בתאריך 17.5.12 נישאו התובעים בחתונה שאותה אמור היה הנתבע לתעד עבורם בשלבים ובאופנים שונים שיפורטו להלן, בהתאם להתחייבותו כלפיהם בכתב ובתמורה לתשלום סך כולל של 9,500 ש"ח: · תיעוד הארוע במצלמת וידאו · תיעוד הארוע במצלמת סטילס · אלבום דיגיטלי מהודר ומעוצב על ידי גרפיקאית · אלבום כיסים מהודר בגודל 13x18 · 2 אלבומי הורים · הגדלת תמונות הזוג לגודל 60/90 (ללא מסגור) · הגדלת תמונה לכל צד הורים 30/45 (ללא מסגור) · סרט מקוצר ובאורך מלא + עריכה ממוחשבת · מצלמת רחף · צילום ההכנות בסלון כלות · הקלטת סאונד דיגיטלי אלחוטי · מגנטים בעתירתם לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי בסך 15,000 ₪, טוענים התובעים כי הוא הפר את התחייבותו (בעל פה) ללוותם בצילום הכנות הכלה החל מהשעה 12:00 שכן הגיע אל מקום התארגנותה במלון רק בשעה 14:30, שארוע החתונה עצמו תועד בסופו של דבר על ידי אנשי צוות צילום בלתי מיומנים לאחר שהנתבע סיפר להם "סיפור הזוי" בדבר פטירת סבתו, שהתמונות הועברו לאישורם במייל לצורך הכנת האלבומים באיחור של כחודשיים, שהאלבומים עצמם "יצאו גרועים מאוד והתמונות בלתי מובנות, מטושטשות ומודבקות אחת לשניה", שתמונות המגנט הודפסו עם תאריך ושמות לא נכונים ושבנוסף לכל אלה, מציג הנתבע באתר הפייסבוק שלו ובחלון הראווה של עסקו את תמונותיהם מבלי שקיבל את אישורם לכך.

לאחר שעיינתי באלבום התמונות שהוצג בפני שוכנעתי כי מדובר בתמונות באיכות טובה ולא מצאתי בסיס כלשהו לתלונה בדבר אלבומים שהם "בלתי ניתנים לראיה". גם בטענה לפיה הם מסרו את התמונות והדיסקים שצולמו על ידי הנתבע לבעל מקצוע אחר באילת, שהכין עבורם אלבומים אחרים (בגדלים שונים לגמרי מאלה שהוכנו על ידי הנתבע – ר' בהשוואה בין החשבונית ת/1 להסכם עם הנתבע), אישרו התובעים כי מדובר בתמונות שאיכותן טובה.

להתרשמותי, בהחלטתם להגיש נגד הנתבע תביעה זו, היו התובעים נתונים להשפעת בני משפחותיהם, אשר לטענתם "צחקו עליהם כשראו את האלבומים" ולו היה הדבר תלוי בהם, הם לא היו עושים כן. התוצאה היא אם כן שאני מחליטה לדחות את התביעה ויחד עם זה מבהירה לנתבע כי חובתו למסור לתובעים את כל החומרים שטרם נמסרו להם ונמצאים, אם עדיין ישנם כאלה – כמו למשל התמונות המוגדלות שלדבריו נשארו ברשותו או אלבומים שטרם נמסרו להם או הושארו לתיקון.

בשל העובדה שעל פי הודאת הנתבע לקתה עבודתו בטעות מינורית של הדפסת כיתוב לא נכון על חלק מהמגנטים, אני מחליטה שלא לחייב את התובעים בתשלום הוצאות, במקרה זה. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

על פי המתואר בכתב התביעה, התובעים שכרו את שירותי הנתבעת לצרכי מתן שירותי צלום החתונה, בהסכם מיום 28.12.2012, במסגרתו סוכם כי כנגד תמורה בסך 9,000 ₪, יצולם יום חתונתם של התובעים בארבע מצלמות: מצלמת קולנוע DSLR, מצלמת וידאו HD, 2 מצלמות סטילס, כאשר בסיומו של הארוע יוענקו לתובעים אלבומים דיגיטאליים של הארוע, תמונות סטילס מוגדלות, תעוד מלא בתקליטור DVD, סרט בקובץ FULL HD, וכן תקליטור של כל התמונות באיכות פיתוח.

לגירסתה, לא נפל כל פגם בשירות אשר ניתן על פי ההסכם, הארוע צולם במלואו וסרט החתונה נימסר לתובעים, קליפ הפתיחה וקליפ הסיום לסרט נערכו על פי שקולי עריכה והשירים אשר נבחרו על ידי התובעים.

...

למסקנה כאמור הגעתי בהתבסס על השיקולים הבאים: העיד התובע, "מה שקרה זה ששילמנו מחיר מאוד יקר יקבלנו מוצר תקול, פגום. פנינו למאיר ורצינו לראות אם אפשר לתקן את זה או לפתור את זה ומאיר אמר שלא ניתן לתקן את זה. הוא אמר שחומרי הגלם שצולמו במצלמה פגומים כי הייתה תקלה במצלמה" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורה 11 ואילך).

לא מצאתי לנכון להתחשב באמירות אלה, כאשר עורכיהם לא התייצבו ואפילו זהותם לא הובררה במלואה, ודי היה בדברי הצדדים, אמינות התובעים בעיני, והצפייה בסרט, על מנת להגיע למסקנה דלעיל.

אמנם בתצהיר טען איגור כי הפורמט הדיגיטלי נוח יותר מבחינת שמירה תצוגה ושכפול, אך נראה כי הטענות בענין נולדו לאור הבהרת המומחה כי לא זו בלבד שהצילום בפילם אינו נופל מזה הדיגיטאלי אלא אף עולה עליו איכותית והדבר ניכר בצילום חתונת הזוג בקון.

המעיין בכתב התביעה מקבל הרושם הברור כי התובעים היו תחת הרושם שהצילום הדיגיטאלי איכותי יותר, ולמרות שנטען בקצרה כי סוכם על צלום דיגיטלי, הרי הטענות בדבר צלום במצלמת פילם נטענו על מנת להמחיש הפגיעה באיכות ביחס למצלמה דיגיטלית וחוסר המקצועיות של הצלמת; ומשהתברר כי לא בחוסר מקצועיות עסקינן אף לא בפורמט צלום נחות, נעשה "מקצה שיפורים" והדגש עבר על הסכמה שהופרה כביכול, לצילום סטילס דיגיטלי, הנוח יותר מבחינת אחסון, שכפול ותצוגה.

הצלמת המשיכה אפוא במלאכת הצלום של צלומי הנוף באמצעות מצלמת הפילם, לפי הנטען באופן לא מקצועי ולא איכותי (שוב – התברר שהטענות לגבי אי המקצועיות או פגם באיכות ששבות וחזורות על עצמן בין לגבי צילומי הצלמת ובין לגבי צילומי ארתור לגבי השלבים השונים אינן מבוססות, והן לא מקובלות עלי.

אלא שמינקין לא ביאר מהיכן הזכות לתבוע סך נוסף זה והיכן ומתי סוכם עם הזוג גורמן שישלמו עבורו, אם לא הזמינו אותו אלבום מעוצב.

...

אני מחייב את הנתבע 1 ולדימיר מינקין לשלם לתובעים 1-2 את הסכומים הבאים במצטבר, בתוך 30 יום: 5500 ₪ בגין עוגמת נפש: הסכום לאחר קיזוז שני שליש מיתרת התמורה שהמוסכמת שלא השתלמה למינקין.

12.1 אף כאן, לאור הקיזוז שנערך ומשקף יתרת התמורה לה זכאי מינקין בנסיבות, אני מחייב את הנתבע 1 להעביר בתוך 30 יום לתובעים 1-2 את סרטי הוידיאו כולם המתייחסים לארוע שלהם.

היות וטענת הקיזוז התקבלה לגבי שתי התביעות (באופן מלא או חלקי) מתייתר הדיון בתביעות שכנגד, והן נדחות, בלא צו להוצאות.

בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי צלם הוידאו לא הסכים לבצע צילומים ב"סיור" וכן כי בשלב כלשהוא "נטש ונעלם", דבר שגרם עיכובים ושיבושים ואף איחור לאולם, ובגין כך לא בוצעו צלומי מישפחה וצילומי "החתן מקבל את הכלה". בכתב התביעה נטען עוד, כי הדיסקים עם צלומי הוידאו שאותם קיבלה היו פגומים - חלק מארוע החינה צולם ללא קול והדיסק אינו תקין, כמו כן, ביקשה להסיר חלקים מצילומי הוידאו של החתונה.

הסעד הראשון המבוקש על ידי התובעת הוא "קבלת כלל החומרים המובטחים". בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי "החומרים המוגמרים (אלבומים דיגיטאליים, הגדלות והארד דיסק) מוכנים וממתינים לאיסוף באולפני ראשון". כאמור, התובעת סירבה לקחת עימה את האלבום שהוצג במועדי הדיון.

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה בגין ראש נזק זה. חלק גדול מכתב התביעה של התובעת הוקדש לטענות שלפיהן הצלם לא נכח בחלק מהזמן, איחר וגרם לעיכובים, דבר שגרם לכך שלא הספיקו לבצע חלק מהצילומים.

...

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה בגין ראש נזק זה. חלק גדול מכתב התביעה של התובעת הוקדש לטענות שלפיהן הצלם לא נכח בחלק מהזמן, איחר וגרם לעיכובים, דבר שגרם לכך שלא הספיקו לבצע חלק מהצילומים.

יתרה מכך, מעיון בתכתובות עולה כי התובעת ציינה שבחרה, בין היתר, 30 תמונות "משפחה הורים", וכן 60 תמונות של "סיור חוץ", וזאת בנוסף לתמונות "אולם עיצובים", תמונות "חופה טקסים" וכן תמונות "ריקודים". יתרה מכך, הפעם הראשונה שבה ציינה הנתבעת את סוגיית ה"היעלמות" של הצלם הייתה בהודעה מיום 2.5.2021 (שנתיים וחצי לאחר מועד האירוע), כשבשום שלב קודם לכן לא העלתה סוגיה זו. אשר על כן, אין בידי לקבוע כי אכן חסרה תכולה כלשהי בצילומי האירוע.

נוכח כל האמור, בצירוף העובדה שהתובעת חזרה וטענה כי הדיסקים שקיבלה פגומים (אף שהדבר לא הוכח לפניי), ולא קיבלה מענה לכך, ראיתי לפסוק לה פיצוי מסוים בגין עוגמת נפש, וזאת בסך כולל של 1,500 ש"ח. בנסיבות העניין, כאשר מרבית התביעה נדחתה, מסיבות אלה ואחרות, ובשים לב לזהות הצדדים ולטיב המחלוקת, לא ראיתי לפסוק הוצאות משפט למי מהצדדים.

לסיכום, התביעה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שעל הנתבעת להעמיד לרשות התובעת בתוך 60 ימים את מלוא החומרים והתוצרים שבידיה.

כמו כן, סוכם כי הנתבעת תפיק לתובעים אלבום דיגיטאלי בן 120 עמודים (להלן: "האלבום").

בכתב תביעתם התובעים טוענים כי, בסרט החינה ובסרט החתונה מופיעות "קפיצות" רבות וכן, היו חסרים קטעים שצולמו וככל הנראה הושמטו במסגרת העריכה.

כמו כן, לטענת הנתבעת, אלבום החתונה מוכן והאחרונה הודיעה לתובעים כי ניתן לקחת אותו.

המחלוקת שנותרה לפני, כאמור, נוגעת אך לסכום בו יפוצו התובעים בגין סרט החינה וסרט החתונה.

הסרטים האמורים אינם פגומים כליל, מדובר בתיקונים נקודתיים, אף לפי עדותו של התובע 2, "יש קפיצות, הפרעות, קטע שלא הוכנס (עמוד 1 לפרוטוקול מיום 13.10.2010 בשורה 19).

...

מצאתי שלא להיעתר לתביעה במלואה.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך של 400 ₪.