תביעה על פיטורי עובד בשל הליך רפואי

התובע, אשר הנו גמלאי של הנתבעת 1 ואשר עבד בה מחודש 8/87 ועד לחודש 3/13, הגיש תביעה על סך 219,952 ₪ בגין אי תשלום שכר עבודה, וכפועל יוצא גם בגין ההפרשות הנילוות, לצורך ימי מחלה, ימי חופשה, פנסיה, פיצויים, קרן הישתלמות וכו', וכן עבור הפנסיה החודשית המשולמת לתובע מאז פרישתו.

מעדותו של העד עמית, אשר נתמכת במסמכים, עולה כי נושא פרישת התובע על רקע מצבו הרפואי עלה בחודש 1/12 בעוד שתוכנית ההתייעלות עלתה רק בחודש 9/12.

מכל האמור לעיל עולה, כי לא נפל פגם בפיטוריו של התובע, החלטת הנתבעת 2 בדין יסודה, וכפי שהובהר לעיל, בסמכות משרד הפנים שלא לאשר פיטורים במסגרת תוכניות הבראה של רשויות מקומיות בכלל ובנסיבות העניין בפרט, עת דובר בתובע שהליך פיטוריו על רקע רפואי החל עובר להחלת תכנית ההבראה.

...

מכל האמור לעיל עולה, כי לא נפל פגם בפיטוריו של התובע, החלטת הנתבעת 2 בדין יסודה, וכפי שהובהר לעיל, בסמכות משרד הפנים שלא לאשר פיטורים במסגרת תוכניות הבראה של רשויות מקומיות בכלל ובנסיבות העניין בפרט, עת דובר בתובע שהליך פיטוריו על רקע רפואי החל עובר להחלת תכנית ההבראה.

לאור קביעתנו, לפיה יש לדחות את תביעת התובע לעניין הכללתו בתוכנית הבראה, כמו בעניין השבתו לעבודה, הרי שכפועל יוצא יש לדחות את תביעותיו הכספיות הנובעות מטענותיו לעניין אחוזי גימלתו.

אחרית דבר דין התביעה להדחות במלואה.

אלה ציינה פגמים מקצועיים בעבודתו של שלומי, טענה כי לא נאסר על שלומי להישתתף בפגישות מחוץ למשרד, דחתה את טענותיו בעיניין אי הכפפת משרת רכז הגביה לשלומי, טענה כי אין קשר בין מצבו הרפואי והנפשי לארוע שציינו שקטליזטור, שכן הארוע נגע לאסף, ולא לשלומי.

הנתבעת תשלם לתובע סכום זה. הליך הפיטורים האם השימוע שנערך לתובע נערך על פי חוזר נש"מ מספר 1246-2009 – נוהל פיטורי אי התאמה? האם 13 עובדים התלוננו על התובע כפי שנכתב במכתב סיום יחסי העבודה מיום 25.5.16? האם המדינה טיפלה בנושא תלונותיו של התובע טרם עריכת השימוע? האם פיטורי התובע נערכו שלא כדין כמפורט בכתב התביעה או שמא נערכו כדין ובהתאם לנסיבות כטענת הנתבעת? האם נשקלו הערכות העובד וההמלצות שניתנו לתובע על ידי מנהלו הישיר ואחרים, טרם ההחלטה על פיטוריו? האם ניתנה לתובע אזהרה טרם עריכת השימוע? האם היתקיימה שיחת בירור טרם עריכת השימוע בין התובע לבין גב' גב' גד? האם התובע זכאי לפצוי בגין הליך פיטורים שלא כדין? התובע טען כי על פי חוזר נש"מ 1246-2009 (נספח 32 לתצהיר התובע) (להלן: החוזר) בעת פיטורי עובד בעל קביעות בעילת אי התאמה, נדרשים לנקוט בהיררכיית פעולות ברורה, אשר לא קוימה בעיניינו.

...

הנתבעת טענה כי אין ממש בטענות התובע, התובע פוטר על רקע התנהלות לקויה במישור האישי והמקצועי, לא נפל פגם בהליך הפיטורים שנערך לו ודין התביעה להידחות, תוך חיוב התובע בהוצאות.

הנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים, בגין העילות כדלקמן: פגיעה בהתארגנות והפרת חוק הסכמים קיבוציים, בסך של 25,000 ₪.

התביעה לביטול הפיטורים ושיבוץ התובע בשירות המדינה בתפקיד הדומה בדרגתו הכספית לתפקיד שמילא טרם הפיטורים, נדחית.

בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות התובע בסך 20,000 ₪.

לאחר שנשמעו עמדות הצדדים, ואף שהבקשה לא גובתה בתעוד רפואי והחלטות בית הדין בדבר המועד להגשת הסיכומים היו ברורות לחלוטין, בוטל ביום 21.10.20 פסק הדין והתובע חויב בהוצאות.

בסיום הליכי הפרוק שולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי הסכומים הבאים: שכר עבודה בסך 2,655 ₪.

זכויות התובע בגין תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה פצויי פיטורים אין חולק כי התובע התפטר מעבודתו.

במסגרת הליך הפרוק שילם המוסד לביטוח לאומי לתובע 75,959 ₪ עבור פצויי פיטורים (נספח 7 לכתב התביעה).

...

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בכתב עם תחילת עבודתו בסך 5,000 ₪.

התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרש פיצויי פיטורים בסך 32,795 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.17.

חרף אישור אגף הגימלאות בנציבות שירות המדינה לפרישת התובע על רקע רפואי, גורמים בנתבעת עשו כל שלאל ידם על מנת לגרום להישארותו של התובע במערכת, כך שלא יאבד את מקום עבודתו, ולבסוף נמצאה אפשרות לשבץ את התובע בחצי משרה בתפקיד אחר.

הסעיף אומר כך: "(2) עובד אשר נקבע לגביו כי הוא פסול לשירות או מלמלא את תפקידו מטעמים בריאותיים, תיפסק עבודתו לאלתר. ממועד הפסקת עבודתו במשרד ועד לסיום הליכי הפיטורים או העברתו למישרה אחרת ישהה העובד בחופשת מחלה צבורה, ואם אין לו חופשת מחלה צבורה, ישהה העובד בחופשת מחלה ללא משכורת.

בכל הנוגע לרכיב התביעה בדבר פיצוי על היתנהלות חסרת תום לב של הנתבעת, בכל הנוגע לאופן בו הודיעו לתובע על שינוי הקף משרתו, הרי שכפי שפורט שוכנענו כי הנתבעת פעלה כדין ובהתאם להוראות התקשי"ר. עם זאת שוכנענו כי הנתבעת היתה אמורה ליידע ולשתף את ועד העובדים עובר להחלטתה בכל הנוגע להפחתת הקף משרתו של התובע אולם לא עשתה כן. עיון בכתב התביעה של התובע מעלה כי היא תובע בגין רכיב זה נזק שאינו ממוני בסך של 50,000 ₪.

...

ביום 22.6.08 הוציא התובע מכתב לגב' שולה בן חיים כמצוטט: "...הנני מאשר בזאת קבלת הצעתך להמשך העסקה במסגרת חדר הצילום בשנה"ל הבאה ב- 50% משרה. 2. שוב אבקש, להזכיר את הפגיעה החמורה בשכר ובתנאים הנלווים לרבות זכויות פנסיה, שעה שבלית ברירה ונוכח מצבי הכלכלי והמשפחתי כפי שפורט במכתבי הנני נאלץ בזאת להיעתר להצעה. 3. כן אבקש להזכיר את מצבי הרפואי שטרם הגיע לכדי הכרעה מקצועית סופית, לרבות ניתוח צפוי בהמשך 4. אבקשך לנסות בכל דרך ובהקדם ליצר השלמת שכר והתנאים הנלווים כפי שנעשה בעת הצורך במקרים אחרים ובפרט שעה שקיימת פגיעה ונכות ממקום העבודה..." (ר' נספח 23 לכתב ההגנה).

נוכח מכלול הפגמים שפורטו לעיל, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי מכוח סעיף 14 לחוק השיוויון.

מנגד אנו לוקחים בחשבון את העובדה כי שוכנענו כי הנתבעת כן עשתה ניסיונות למצוא לתובע עבודות חלופיות כפי שפורט לעיל, ומנגד אנו לוקחים בחשבון את תקופת עבודתו הממושכת של התובע, לאחר ששקלנו את מכלול הדברים מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת חוק השוויון בסך של 25,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כמפורט וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין : לפצות את התובע בגין הנזק הלא ממוני אותו תבע בפיצוי על סך של 15,000 ₪.

הצדדים הגיעו להסכמה ולפיה "תעמוד נכותו של התובע על שיעור של 5%" (הודעה מיום 23.11.21) וזוהי הנכות שתובא בחשבון לצורך הערכת הפצוי לו זכאי התובע בגין נזקיו.

כך, בשים לב לשעור הנכות הרפואית המוסכמת ולכך שהתובע פוטר לאחר התאונה והיה עליו לתור אחר מקום עבודה חדש בגילו המתקדם, באין כל ראיות לטענת הנתבעת כאילו הציעה לתובע לשוב לעבודה אצלה בתנאים בהם עבד עובר לפגיעתו (ובשים לב לכך שהטענה עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של עד הנתבעת), בהיתחשב בכך ששכרו של התובע היום (ומאז חודש ינואר 2020) גבוה (משמעותית) משכרו עובר לתאונה, ובשים לב לעובדה שהתובע עבד בשני מקומות עבודה קודם להשתלבותו במקום העבודה הנוכחי אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי נוסף בראש נזק זה בסך של 12,000.

בהקשר זה יואר כי התובע לא הגיש ראיות שיבססו סטייה מן ההלכה הפסוקה אך טענותיו בהקשר זה הגיוניות; עובדה היא כי התובע התאמץ להישתלב בעבודה, גם אם קשה יותר, גם אם בהקף גדול יותר (לטענתו) וגם לאחר שניפגע בתאונה נשוא התביעה ולמרות מצבו הרפואי הכולל.

עם זאת, צודקת הנתבעת כי מאז חודש יוני 2018 אין תעוד רפואי המלמד על טיפולים להם נזקק התובע או על קשיים בהם ניתקל בשל פגיעתו ואין גם ראיות על הוצאות שנגרמו לו. בראש נזק זה אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 15,000 ₪ המגלם עזרה בהקף משמעותי – לה נזקק התובע נוכח פגיעתו - בשבועות שלאחר התאונה ובהיקפים פוחתים בחודשים שלאחר מכן וכן פיצוי בגין הוצאות שנגרמו לתובע עבור נסיעה לטיפולים רפואיים והשתתפות ברכישת תרופות ומשככי כאבים (התאונה היא תאונת עבודה והתובע זכאי להחזר הוצאות מן המל"ל) ובהיתחשב בכך שמלבד עדות הבת, לא הוגשו ראיות לתמיכה בטענה.

במכלול הנסיבות, בהיתחשב בפגיעתו של התובע, בשיעור הנכות המוסכמת, בתקופת ההחלמה לה נידרש, בהליכים הרפואיים תוצאות הפגיעה ובכך שעל פי עדותו קיימת השפעה ממשית של התאונה על איכות חייו אך הראיות שהובאו בהקשר זה דלות, אני מוצאת לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה בסך של 35,000 ש"ח. נכויים התובע קיבל דמי פגיעה בסך של 15,573 ₪ (בצרוף ריבית והפרשי הצמדה: 18,688 ₪) וגימלאות נכות מעבודה בסך כולל של 39,144 ₪ (ובערכם היום: 45,850 ₪) כעולה מראיות הנתבעת.

...

לטענת התובע, "הבחין כי הסכין לא חותכת כמו שצריך את המוצר, צעק לעובד השני (שולח המוצר) שהיה חדש בעבודה, שיחדול לשלוח המוצרים מכיוון שנתקע נייר אריזה בסכין...", אלא שהעובד השני, "כפי שהסתבר לאחר המקרה, היה עם אזניות, לא שמע את התובע, לכן שלח את המוצר. ברגע שהמוצר הנשלח התקרב לסכין, העינית הפעילה את הסכינים וה'מוצר' שנחתך, היו אצבעות ידיו של התובע". הנתבעת טוענת כי התובע, בהיותו עובד ותיק, עבר הדרכות רבות וידע כי "חל איסור על הכנסת ידיים למכשור פעיל, יש להזעיק עובד אחזקה בכל מקרה ותקלה ויש לכבות מכשיר טרם טיפול". לטענת הנתבעת, ככל שהתובע פעל כפי שפירט בכתב התביעה הרי שפעל בניגוד להנחיות, מה גם שהתובע ידע כי בכל מקרה של תקלה במכונה "היה עליו ללחוץ על לחצן החירום להשבתת המכונה כולה". בשל אלה, כך הנתבעת, דין התביעה להידחות.

כאמור, לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, מצאתי לקבל את התביעה אך לייחס לתובע אשם תורם.

התוצאה היא כי לא ניתן לסמוך לא על העדות ולא על התחקיר.

סיכום הנזקים הפסדי השתכרות - 70,600 ₪ פנסיה וזכויות סוציאליות - 8,825 ₪ עזרה והוצאות - 15,000 ₪ כאב וסבל - 35,000 ₪ ------------- סה"כ 129,425 ₪ - אשם תורם (10%) 12,943 ₪ (הפחתה) - תגמולי מל"ל 64,538 ₪ (הפחתה) ---------- סה"כ 51,944 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 51,944 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,155 ₪.