תביעה על ניסיון ביטול עסקה טלפונית בכרטיס אשראי

התובעים צרפו לתביעתם מיסמך מיום 8.5.20 הממוען אל הנתבעת ולפיו ביקשה התובעת לבטל עסקה מתמשכת לאספקת שירותי תשתית אינטרנט וזאת מידית ולכל המאוחר בתוך שלושה ימים מיום משלוח ההודעה.

סעיף 14 ט(א)(1) לחוק מאפשר בין היתר, ביטול עסקה בעל פה באופן טלפוני ואף ביטול העסקה באמצעות פקס וזאת בהתאם לסעיף 14 ט(א)(4) לחוק.

היא העידה כי היתקשרה גם באפריל אך לא זכרה תאריך מדויק אבל העידה כי במשך תקופה של חודש וחצי ניסתה להתנתק וכך גם התובע ובכל פעם אמרו לה שמנהל יחזור אליהם ובכל פעם הם חיכו וכאשר היו חוזרים אליהם אלה היו נציגי שימור לקוחות שלא רשאים לטענתה לנתק מהשרות אלא רק לשמר את הלקוחות.

הנתבעת הציגה לתמיכה רשומה נוספת ממערכותיה ממנה עלה כי חיובי התובעת בעיסקה מתמשכת בכרטיס אשראי היו יוצאים מהנתבעת בהתאם ל"תאריך שליחה" בכל תשעה לחודש הקלנדרי (נ/1) ומחויבים באמצעי התשלום בהתאם לתאריך ערך" ביום ה-17 לכל חודש קלנדרי.

...

יחד עם זאת, אני סבורה כי לתובעת נגרם נזק לא ממוני מעצם הטרטור בין נציגים כפי שהעידה והעובדה שגם לאחר שבקשתה נרשמה אצל הנתבעת, זו לא פעלה בשקידה ראויה על מנת שלא לחייבה חיוב מלא ואף את החלק היחסי של התשלום אשר חייבה אותה, מצאה לנכון להשיב רק כעבור שלושה חודשים ולבצע באופן רטרואקטיבי גמר חשבון וזיכוי נוסף של ארבעה ימים.

סוף דבר התביעה של התובע 1 נדחית בהעדר יריבות וזאת ללא צו להוצאות.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 1,500 ₪ תוך 30 יום.

בית משפט השלום בירושלים תא"מ 65893-12-18 יונגרייס נ' רבני (ביוטי בי) תיק חצוני: בפני כבוד הרשם בכיר בנימין בן סימון תובע נחום צבי יונגרייס נתבע אוריאל רבני (ביוטי בי) פסק דין

הנתבע סרב לבטל את העסקה ונעשו מספר ניסיונות לתקן את השולחן על ידי נציג הנתבע.

אבי היה עם אמי שם. חלק מהעסקה בוצעה טלפונית בעיסקה של כרטיס אשראי וחלק במזומן.

הוראות הדין בהקשר לביטול עיסקאות, כאשר נימצאת אי התאמה בין המוצר הנידרש למוצר שסופק, מצויות בחוק המכר, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק המכר") וכן בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים - תרופות").

...

משכך אני מורה על ביטול העסקה.

בהתאם לעדויות הצדדים לרבות בהסתמך על עדות בת התובע אני קובע את עלות השולחן בסך של 5000 ₪.

הנתבע ישלם לתובע סך של 5,000 ₪ וכן סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט וזאת תוך 30 יום.

עניינה של התביעה הקטנה בהשבת כספים בגין ביטול עסקה טלפונית שביצע עטיה ביום 20.5.21 על סך כולל של 3,468 ₪ .

בימ"ש קמא מצא לכך ביטוי במגוון המסמכים שליוו את ההיתקשרות בעיסקה ואת ניסיונות הביטול כפי שצורפו ע"י הצדדים.

בתשובת עטיה לבקשת רשות העירעור מיום 28.1.22, חזר עטיה על גירסתו העובדתית והפנה להעתק קבלה, העתק מחיוב כרטיס האשראי והתכתבויות מייל.

כך למשל מייל מיום 25.5.20 בשעה 14:26 ובו מודים לתובע על ההצטרפות לתכנית אימון מוחי אטנגו וחתמו על המייל: "בברכה צוות התמיכה Attengo" .גם מייל שנחתם על ידי מחלקת שירות לקוחות (למשל ביום 21.5.20) נושא הן את שמה של סינטיפיק והן את שמה של אטנגו.

...

בית משפט קמא התייחס בפירוט לטענותיה של אטנגו בעניין (סעיף 9 לפסק הדין) והגיע למסקנה העובדתית ולפיה מבחינת התובע הוא התקשר גם עם אטנגו.

ערכאת ערעור תתערב בממצאים עובדתיים אליהם הגיעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ביותר ולא שוכנעתי כי עניינינו נכנס לגדר החריגים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל נדחית בקשת רשות הערעור.

ארבעת העיסקאות נעשו באישור טלפוני ומבלי שכרטיס האשראי הוצג והועבר במכשיר הסליקה, לא לפני שהמשיבה אימתה את פרטי מוסר כרטיס האשראי אל מול צלום דרכון שהוצג לה על ידי מי שהזדהה כעוזרו של אותו "סולטן מאבו דאבי" ושפרטי הלבוש נימסרו לידיו בחנות המשיבה.

עוד ראו : "לפי סעיף 9 (ב) לחוק מקום בו חויב לקוח בעיסקה כזו והודיע על ביטול, הרף הראייתי הנידרש הוא מופחת לעומת עסקה שבה הכרטיס היה נוכח (או אז הנטל הוא הלקוח)– ולו הוא מודיע כי לא ביצע את העסקה או שפרטי המסמך של העסקה הושלמו שלא בסכום שבו התחייב הלקוח, יושב לו סכום החיוב או ההפרש שבין סכום החיוב המוסכם על הלקוח לפי הודעתו לסכום הרשום במסמך, ובמצב דברים זה הוא אינו צריך להוכיח כיצד הגיע מספר כרטיס האשראי לבית העסק, ויש לזכותו, כאמור. התובע הכחיש את ביצוע העסקה וטען שלא מסר את פרטי כרטיס האשראי במסגרת עסקה עם אותו בית עסק. על כן, במצב דברים זה, מקום שמדובר בעיסקה במסמך חסר – יש לזכותו. זו ההגנה המיוחדת לה הוא זוכה עת מדובר בעיסקה במסמך חסר." (ת"ק (תביעות קטנות נת') 26113-01-20 טויטו נ' ישרכרט בע"מ, בעמ' 16 (נבו 27.1.2021)).

לאור זאת ראה בית המשפט קמא לקבוע, כי ניסיונה של המערערת לגלגל את האחריות לפתחו של המנפיק הזר ולהפנות אליו את החיצים, אינו ראוי לפי מהות החוק השואף להמנע ממצב בו הלקוח יטולטל בין נותן שירותי תשלום אחד לאחר.

...

סיכום: מן המקובץ לעיל, הערעור מתקבל בזה.

כפועל יוצא אני מורה כי קביעותיו של בית המשפט קמא מתבטלות בזאת.

המשיבה תשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בערעור בסך של 20,000 ₪.

בשלב זה, כך לפי התביעה, התובע סבר שהשתלשלות הדברים חשודה ולכן הוא פנה לנתבעת וניסה לברר אם בוצעו הוראות תשלום בכרטיס האשראי.

לאחר בירור נימסר לתובע שהנתבעת מנועה מבטל את הוראות התשלום מכיוון שכל העיסקאות נעשו כ"עיסקאות בטוחות" לאחר שנימסר הרכיב החיוני הנידרש לשם השלמתן שנימצא רק בידיו של התובע כמחזיק הכרטיס (הקוד שנשלח למכשיר הטלפון הנייד שלו).

לטענתה, הגבלת האחריות שבסעיף 24 לחוק נועדה לחול כאשר מדובר בעיסקה שביצע צד שלישי ולא כאשר מדובר בעיסקה שהלקוח-המשלם ביצע בעצמו, כפי שהיה במקרה זה. במקרה דנן, כך נטען, התובע ביצע את העיסקאות בעצמו: הוא זה שהזין את פרטי כרטיס האשראי והסיסמאות החד פעמיות שנשלחו אליו בקישור ששלח הרמאי ובכך הוא זה שהביא להשלמת הוראות התשלום שבגינן חויב.

הסיבה לכך שאיני נידרש להכריע בשאלות אלה היא שלטעמי, כפי שאסביר בהמשך, יש לקבל את התביעה על פי הסדר כשלון התמורה.

...

לכן, תיתכן מסקנה משפטית שבמקביל להסדר החקיקתי שבסעיף 17 לחוק שירותי תשלום יש להחיל גם את הוראות הדין הכללי (ראו בן-אוליאל וחיים, בעמ' 280) באופן שעשוי להפחית או לאיין את אחריותו של נותן שירותי התשלום בנסיבות שמצדיקות זאת.

בהנחה שיש מקום לבחון אשם של הלקוח בנסיבות של כישלון תמורה (וכאמור מדובר בסוגיה שמצריכה ליבון), אני סבור שעל מנת לגרוע מאחריותו של נותן שירותי התשלום אין די בכך שנותן שירותי התשלום יצביע על חוסר זהירות או מחדלים בהתנהלותו של הלקוח.

בהתאם, נדחית טענת הנתבעת שיש להפחית מאחריותה בגין אשמו של התובע.