הערה: מתעוררת שאלה אם פוליסות החסכון בהן עסקינן, שהן כאמור נעדרות כל מרכיב ריסק, הן בגדר חוזה ביטוח, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". כך, בהנתן שהתשלום לבעל הפוליסה נעשה על פי דרישתו, וללא שנידרש כי יתקיים "מקרה ביטוח". עם זאת, הצדדים כלל לא התייחסו לסוגיה זו, ואף אנו מצאנו שלא להרחיב בה. מכל מקום, אין חולק כי השרות בו עסקינן ניתן על ידי חברות ביטוח, ולפיכך חל לגביו חוק הפיקוח על הביטוח.
בעניינינו, חברות הביטוח נותנות שירותי ניהול השקעות לחוסכים.
נבהיר: כפי שצוין לעיל, אין חולק כי מעמדן של חברות הביטוח ביחס לכספי החוסכים הוא כשל נאמן, וממילא שירותי ניהול ההשקעות שהן מספקות ניתנים במסגרת מערכת יחסים זו, ולא במסגרת יחסי מזמין-קבלן עצמאי, יחסי שותפות, יחסי עובד-מעביד או כל מערכת יחסים משפטית אחרת; בנוסף, אין טענה במסגרת בקשות האישור שלפנינו כי ההשקעות שביצעו חברות הביטוח, ואשר בגינן נגבו הוצאות ניהול ההשקעות, חרגו מגדר התנאים שנקבעו להשקעת הכספים, או שבביצוען הופרה אחת מחובות הנאמן (כגון שמדובר בהשקעות שנעשו ללא שקידה ראויה, בנגוד לחובת הזהירות המוטלת על הנאמן (וראו סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות) או בנגוד לחובת הנאמנות של הנאמן (ראו סעיף 10(א) לחוק הנאמנות)), ומכאן שעלינו להניח, לצורך הדיון בבקשת רשות ערעור זו, כי מדובר בפעולות השקעה שחברות הביטוח ביצעו כדין; ולבסוף, התשלום אותו מבקשות חברות הביטוח לקבל הוא בגין הוצאות שאין חולק כי שולמו על ידן לצדדים שלישיים, ותביעתן מוגבלת להחזר הסכומים ששולמו, ואינה מגיעה לכדי דרישת שכר נוסף בעבורן.
קיומה של הסדרה חוזית – פרשנות לשון פוליסות החסכון
נקודת המוצא היא כי דרך המלך להסדרת מערכת היחסים בין חברת הביטוח ובין החוסך היא באמצעות הוראות ההסכם, בעניינינו פוליסת החסכון, המגדירות ותוחמות את זכויות וחובות הצדדים לחוזה.
...
הערה: מתעוררת שאלה אם פוליסות החיסכון בהן עסקינן, שהן כאמור נעדרות כל מרכיב ריסק, הן בגדר חוזה ביטוח, כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". כך, בהינתן שהתשלום לבעל הפוליסה נעשה על פי דרישתו, וללא שנדרש כי יתקיים "מקרה ביטוח". עם זאת, הצדדים כלל לא התייחסו לסוגיה זו, ואף אנו מצאנו שלא להרחיב בה. מכל מקום, אין חולק כי השירות בו עסקינן ניתן על ידי חברות ביטוח, ולפיכך חל לגביו חוק הפיקוח על הביטוח.
אף אין בעובדה שהוראות הדין השונות – ובכללן תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (הוצאות ישירות בשל ביצוע עסקאות), התשס"ח-2008 – מתירות למבטחת לגבות הוצאות ישירות, כדי להביא למסקנה כי היא רשאית לגבותן.
די. איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 21 (18.11.2020); וראו בהקשר זה גם את הערתו של חברי בפסקה 74 לחוות דעתו, המקובלת עליי).
סיכומו של דבר, מסכים אני כאמור עם התוצאה אליה הגיע חברי לפיה דין הערעור להתקבל.
