תביעה נגד b144 בגין הפרת חוזה

בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, במסגרתה מבוקש לאכוף על המשיבים לציית לפסק הדין המאשר הסכם פשרה שנכרת בינם לבין המבקשים, וכן לחייב המשיבים במתן דין וחשבון למבקשים ביחס להכנסות שנתקבלו אצלם כתוצאה מהפרת פסק דין זה. הבקשה מוגשת בעקבות פסק דין שניתן ביום 22.4.2015 המאשר הסכם פשרה בתובענה (להלן: "התובענה העיקרית") שהגישו המבקש 1, מר יצחק ברנשטיין, והמבקשת 2, הגב' אורלי ברנשטיין (להלן ביחד: "ברנשטיין" או "המבקשים") כנגד המשיב 1, מר מקסים קוברין (להלן: "קוברין" או "המשיב 1") והמשיבה 2, מקס מצברים בע"מ, שהיא חברה בבעלות קוברין (להלן: "חברת מקס", וביחד עם קוברין: "המשיבים").

כך, בנוסף לקנס, נתבקשו על-ידם קבלתו של פיצוי מוסכם בגין הפרה נטענת של הסכם הזיכיון וכן מתן דין וחשבון מטעם המשיבים אודות הכנסותיהם.

יחד עם זאת, בעניינינו צירף קוברין לבקשת הדחייה מכתב אשר שלחה בזק לכתובת עסקו בכפר סבא (להלן: "מכתב בזק"), ובו נכתב כי: "בהמשך לפנייתכם לחברת בזק, הריני להודיעכם כי לפי בקשתכם הוסר השרות B144 בתאריך 26.08.2014......" מכאן, שעוד במהלך שנת 2014, ביצעו המשיבים פנייה אקטיבית מצידם לבזק בבקשה להסרת שירות הפירסום באופן שאמור היה, לפחות על פני הדברים, למנוע הפרת פסק הדין בעצם השמוש בשם איציק מצברים באתר בזק.

...

רף הראיות הנדרש להוכחת הפרתו של פסק דין ולהטלת סנקציות לפי פקודת הביזיון איננו אחיד אלא משתנה בהתאם לטיב ההפרה ולנסיבותיה (פרשת פלונית, בפס' כ"ד), כאשר בשונה משני המקרים שתוארו לעיל, אני סבור כי המקרה השלישי עומד ברף הדרוש להוכחת הפרתו של פסק הדין.

על כן, בשים לב לתכליתו המניעתית-אכיפתית של הליך ביזיון בית משפט, הצופה פני עתיד, ולאופייה המתמשך של ההפרה במקרה השלישי, המוסיפה להתרחש כל עוד לא מבוצעת הסרה אקטיבית של השם "איציק מצברים" מעמוד הפייסבוק, סבורני כי האיזון הראוי הינו בהטלת קנס על תנאי, אשר יצפה פני הפרות עתידיות של פסק הדין באמצעות פרסום זה. סיכומם של דברים, לאחר בחינת נסיבות ההפרות הנטענות בענייננו, לא מצאתי כי יש בפרסומים המוצגים בגדרי אתר האינטרנט של בזק ובתוצאת חיפוש ממומנת בגוגל כדי לעמוד ברף הדרוש להוכחת קיומה של הפרת פסק הדין מצד המשיבים ביחס לשימוש בשם "איציק מצברים" בפרסומיהם.

עם זאת, עמוד הפייסבוק אשר מציג תחת השם "איציק מצברים" את כתובת עסקם של המשיבים, את מס' הטלפון אשר שויך להם בעבר וכן את תמונתו של קוברין – מהווה הפרה של פסק הדין בעצם השימוש בשם זה וקשירת עסקם של המשיבים לבית העסק "איציק מצברים". סוף דבר אשר על כן, בקשת המבקשים לפי סעיף 6 לפקודת בזיון מתקבלת בחלקה, ביחס לפרסום עמוד הפייסבוק הנושא את השם "איציק מצברים" בלבד - ובהתאם, הנני קובע כי יוטל על המשיבים קנס על תנאי בסך 1,000 ₪, בגין כל יום בו ימשיכו לפרסם את עמוד הפייסבוק תחת השם "איציק מצברים", וזאת החל מתום 10 ימים מהמצאת החלטה זו לצדדים.

בעיניינו, מעיון בתצהיריהם של המבקשים עולים פרטים ועובדות אשר לא בא להם כל זכר במסגרת הבקשה לאישור, וממילא אין בהם תשתית עובדתית כלשהיא כדי לבסס את עילת תביעתם האישית כנגד המשיבה.

הקבוצה הוגדרה בבקשה לאישור כך: "כל לקוחות ו/או מנויי בזק תיקשורת בע"מ אשר נרשמו והצטרפו לחבילות שירות B144 לעסקים באנטרנט לסוגיהן, ואשר חויבו על ידה בסכומים עודפים כאשר גבו מהם סכום חודשי קבוע בסכום המקסימלי אותו התחייבו לשלם במסגרת מסלול החבילה ללא כל חישוב מדויק כמה פניות ו/או חשיפות קליקים בפועל בוצעו לכרטיס העסק בחודש ושרק עליהם היה עליהם לשלם". על פני הדברים נראה שהמבקשים עצמם אינם נכללים בקבוצה אותה הם מתיימרים לייצג - שכן מעיון בחשבוניות אשר נשלחו מטעם המשיבה למבקשים (נספחים ג' ו-ה' לבקשה לאישור) עולה כי המבקשים לא חויבו בסכום חודשי מאקסימאלי אלא בסכומים שונים כל חודש, בהתאם לפירוט המופיע בחשבונית.

עילות התביעה המבקשים טוענים שהבקשה לאישור כוללת הפרות של חוקים שונים, בהם איסור הטעה לפי הוראות סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); הטעה לפי הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת תנאי רישיון משרד היתקשרות; והתעשרות שלא כדין בנגוד להוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

...

כבר בתחילת הדברים אציין שדינה של הבקשה לתיקון להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לתיקון, ואני מחייב את המבקשים לשאת בהוצאות המשיבה בסך של 6,000 ₪.

עילות התביעה המונחות בבסיס בקשת האישור הן הפרת חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973; הטעה לפי סעיף 15 לאותו חוק; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979.

בהמשך בהתאם להחלטה מיום 1.2.21 תיקנו הצדדים פעם נוספת את הגדרת הקבוצה, המועד לפרעון ההמחאות ואופן איתור חברי הקבוצה כדלקמן: הגדרת חברי הקבוצה: "כל לקוחות בזק בשבע השנים שקדמו למועד הגשת בקשת אישור זו ועד לחודש אוקטובר 2017, אשר התקשרו עם בזק בשירות פירסום B144, ביקשו לבטל את השרות עד 6.5 חודשים ממועד ההיתקשרות וחויבו על ידי בזק בקנס יציאה". סעיף 1.4.2 להסדר הפשרה תוקן כלהלן: "לגבי חברי קבוצה הזכאים לפצוי לפי הסדר הפשרה שאינם לקוחות המשיבה או שבידי המשיבה אין אמצעי תשלום תקף שלהם, המשיבה תפעל לאיתור אותם חברי קבוצה ותשלח לכתובתם, ככל שהיא מצויה במאגרי המשיבה, הודעה על זכאותם לפצוי בהתאם להסדר הפשרה אליה תצורף המחאה, שזמן פירעונה לא יפחת מ-4 חודשים, בהתאם לסכום לו זכאי כל חבר קבוצה בהתאם להוראות הסדר הפשרה. בתום תקופת פירעון ההמחאות כאמור לעיל, תיבחן המשיבה אילו חברי קבוצה לא פרעו את ההמחאה שנשלחה אליהם (להלן: 'חברי קבוצה שלא פרעו את ההמחאות'). ביחס לחברי קבוצה שלא פרעו את ההמחאות, המשיבה תפעל לאיתור כתובתם העדכנית ופרטי ההיתקשרות עימם באמצעות חברת המידע העיסקי BDI או באמצעות רשם החברות. בהתאם למידע שיתקבל, המשיבה תחזור ותשלח אליהם את ההמחאות וככל שלא ייפרעו המחאות אלה עד תום תקופת פירעונן, המשיבה תפעל ליצירת קשר עם חברי קבוצה אלה על מנת לוודא את כתובתם לצורך משלוח נוסף של ההמחאה". סעיף 1.5 להסדר הפשרה תוקן כלהלן: "ככל שלאחר הפעולות המפורטות בסעיף 1.4.2 להסדר הפשרה לאיתור חברי הקבוצה לשם קבלת ההחזר הכספי, יוותרו חברי קבוצה הזכאים לפצוי שלא פרעו את ההמחאות – בין אם משום שלא עלה בידי המשיבה לאתרם ובין משום שההמחאה שנשלחה אליהם לא ניפרעה מכל סיבה שהיא – תגיש המשיבה לבית המשפט רשימה של חברי הקבוצה הזכאים לפצוי שלא פרעו את ההמחאות. באישור בית המשפט, או לאחר מתן הוראות נוספות בעיניין זה – תיתרום המשיבה את סך ההחזר הכספי לו היו זכאים חברי קבוצה אלו לקרן תובענות ייצוגיות כסעד מכוח סעיף 20(א)(3)-(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות". אישור הסכם הפשרה המתוקן התובענה עומדת לכאורה בתנאים שנקבעו בסעיפים 3, 4 ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות.

לאחר שהבאתי בחשבון את השיקולים המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, אני מעמידה את הגמול למבקשים על שיעור של 4% מסכום הפצוי לקבוצה, בתוספת מע"מ (כנגד חשבונית).

...

סכום ההשבה לא יפחת מ-1.6 מיליון ש"ח. אני סבורה כי יש בפיצוי כדי להרתיע את המשיבה מהישנות מקרים שכאלה.

מינוי בודק – בנסיבות העניין שלפניי אני סבורה כי אין צורך במינוי בודק.

אין בידי לקבל כי הגמול ושכר הטרחה ייגזרו מתוך 175 אחוזים משווי הפיצוי הכולל לקבוצה.

" כתב התביעה ממשיך ומתאר את השתלשלות האירועים כפי גרסת התובעת: "24. באמצע שנת 2005 דרשה לפתע צ'רי מוי-קארס שתזרים את חלקה הכספי במיזם (כאמור לעיל, 200 מיליון $) באופן מיידי, וזאת על אף שבמועד זה טרם הגיע המועד להזרמת הכספים על פי מיסמך הכוונות, באשר טרם יוסד המיזם המשותף. וי-קארס סברה שהתנהלותה זו של צ'רי מהוה הפרה של ההסכמים ביניהן, אולם הסכימה לשתף עמה פעולה בעיניין זה שכן לא רצתה לסכן את ההשקעה שכבר השקיעה בפתוח המיזם המשותף ואת המשך שתוף הפעולה עם צ'רי." דא עקא, שוי-קארס הייתה חסרת כל יכולת כלכלית לשאת בחלקה הכספי ב"מיזם".

וזאת נוכח ההפרות המתמשכות של וי קארס, וכישלונה של האחרונה לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו, בנוגע להזרמת הכספים.

" אם כן, התובעת ישבה בחיבוק ידיים כימעט שנתיים ימים; זאת עד שהגיחה פיתאום ביום 20.7.2008 בתביעה משפטית, בין היתר, כנגד החברה [שהוגשה תחילה לביהמ"ש במישיגן, ארה"ב, כפי שעוד יפורט], ובה העלתה התובעת טענות שונות ומשונות, שנכבשו במשך כל אותה תקופה, וממילא שמעולם לא נזכרו ע"י התובעת קודם לכן, במסגרת התכתובות הרבות שהוחלפו בין הצדדים עד נובמבר 2006.

...

צ'רי אף הודיעה ביום 9.8.2006 לתובעת – למר בריקלין: "…Chery is soliciting other party as partner for it's North America Program." (מוצג 54 למוצגי הנתבעת) אני דוחה את טענת התובעת - מפי מר בריקלין ומר הימלפרב – על פיה מר שטיינווסר ומר ניר גלעד חתמו על הסכם סודיות.

התובעת היא זו שחד צדדית, חזרה בה ממתווה זה לאחר שנתנה את הסכמתה לו. די בכל אלו כדי המסקנה, שחוות הדעת של פרופ' ביגר, אינה יכולה לעמוד ולשמש בסיס לקביעת חישוב או הפסד כספי כלשהו, בהיותה מבוססת על הנחות היסוד שגויות לחלוטין - אותן הציגה בפניו התובעת.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

עם זאת, בהתחשב בכך שהתובעת פתחה צוהר בפני הנתבעת לשוק הרכב היצרני הסיני ולקשר עם חברת צ'רי, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות וכי כל אחד מן הצדדים יישא בהוצאותיו.

כללי ההליך מושא פסק דין זה ראשיתו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישו המבקשים כנגד המשיבה, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: "הבקשה לאישור"), בטענה שהיא פועלת שלא כדין תוך שהיא מטעה ומציגה מצגי שוא בפני לקוחותיה המבקשים להצטרף לחבילת פירסום של 144B לעסקים, ובכך, כך נטען, מפרה את ההסכם עימם ומתעשרת על חשבונם שלא כדין.

הקבוצה הוגדרה בבקשה לאישור ככוללת את "כל לקוחות ו/או מינויי בזק תיקשורת בע"מ אשר נרשמו והצטרפו לשירות B144 לעסקים באנטרנט לסוגיהן, ואשר חויבו על ידה בסכומים עודפים כאשר גבו מהם סכום חודשי קבוע בסכום המקסימלי אותו התחייבו לשלם במסגרת מסלול החבילה ללא כל חישוב מדויק כמה פניות ו/או חשיפות קליקים בפועל בוצעו לכרטיס העסק בחודש ושרק עליהם היה עליהם לשלם". מנגד, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה לאישור בשל אי-הפרת ההסכם, העידר הטעייה, אי צירוף תצהירים התומכים בעובדות הנטענות בבקשה לאישור וכן כי בעבר היתקיים הליך בעיניין דומה, ממנו הסתלקו המבקשים (שם) לאחר שהשתכנעו שהחיובים היו כדין, על כן, אין המשיבה צריכה להדרש לסוגייה זו בשנית.

...

אם כן - לא מצאתי כי בוצעה הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים, כלפי המבקשים בעניין זה. כפי שניתן לראות בבקשה לאישור ובפרוטוקולים של ההליך, המבקשים לא הצליחו להניח כל תשתית עובדתית בסיסית להתקיימותם של תנאי העילה, וטענה זו נדחית.

אין מנוס אלא לומר, ובמידה רבה של צער, שההתנהלות הדיונית הייתה פסולה שאינה עולה בקנה אחד עם הדרישות להתנהלות מול בית המשפט.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת האישור נדחית.