תביעה נגד תנובה בגין אי תשלום שווי קו חלוקה

זאת, מן הטעמים הבאים: לא נעשתה פניה אקטיבית לעובדים, מעבר למשלוח מכתבים; לא פורסמו הודעות בעיתונים; לא נערכה בדיקה של סך כל הסכומים שבהם מדובר; לא נעשה ניסיון לאתר עובדים ששינו מקום מגורים מאז שסיימו לעבוד בחברה; הסכומים ששולמו לעובדים בודדים הנם סכומים נמוכים, מרביתם כלל לא שולמו בגין מרכיב הפנסיה, אף שהובהר בתצהיר מנכ"ל המעסיקה כי לחלק מהעובדים לא בוצעו הפרשות לפנסיה.

המחוקק היה ער לכך שהטלת הנטל על העובד להוכיח את זכאותו האישית עשויה להיות כרוכה במאמץ דיוני, העלול להיות גבוה משוויה, ולכן הודגש על ידו בפתח של סעיף 20(א) כי זו צריכה להיות מופעלת בדרך "שלא יהיה בה כדי להכביד במידה העולה על הנידרש על חברי הקבוצה או על בעלי הדין". בעוד שסעיף 20(א)(2) מטיל את חובת ההוכחה על העובד הרי שסעיף 20(א)(1) מסתפק בכך ש"הוכחה זכאותו" של חבר הקבוצה לפצוי או סעד.

משכך, ומבלי להתיימר למצות את המקרים אשר ניתן יהא להזקק לה, ניתן לציין שני מאפיינים: ראשית, היתרשמות מקוצר ידה של שיטת פיצוי בדרך של מן הפרט אל הכלל, כשבענין תנובה הובאו דוגמאות לכך, ובהן "חברי הקבוצה אינם ניתנים לזיהוי ולאיתור; כאשר לא ניתן בנסיבות העניין להציג נתונים או מסמכים מספקים להוכחת הנזק האינדיבידואלי; כאשר הנזק שניגרם לכל אחד מחברי הקבוצה הוא מיזערי ויש להניח כי בשל כך לא תהא נכונות מצד חברי הקבוצה או רובם לשתף פעולה לצורך הוכחתו ברמה האינדיבידואלית; וכן כאשר לצורך בירור הנזק האינדיבידואלי שניגרם לכל אחד מחברי הקבוצה נידרשת השקעת משאבים יקרים וזמן שפוטי ניכר שאין להם הצדקה בנסיבות העניין (ראו סטיבן גולדשטיין "תביעת ייצוג  קבוצתית - על שום מה ולמה" משפטים ט (תשל"ט) 416, 430-431 .

משמע, ככל שהמעסיקה או עובד קונקריטי יבקשו לטעון טענה קונקרטית כנגד המסקנה העולה מדו"חות אלה (כגון שחודשי ההעסקה אינם מלאים ולכן לא מלאה תקופת האכשרה בת ששה החודשים) – עליהם הנטל לשכנע בכך, ולהתכבד ולהביא את טעמיהם הקונקרטיים לכך בפני הממונה.

במסגרת זו יבחנו החשיבות הציבורית של קידום אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו והפער בין הסעד הנתבע לסעד שנפסק (אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006" הפרקליט מט 131 (תשס"ז) וכן ענין תנובה, פיסקה 63).

...

ההסתדרות הצטרפה לטענות המעסיקה, והוסיפה וטענה כי נוכח התפתחות ההלכה בנוגע לניהול תובענות ייצוגיות בתחום השמירה – לרבות בהקשר לסעיף 10(3) לתוספת השנייה - דין התובענה הייצוגית להידחות.

אשר לגמול לתובע הייצוגי הרי שבכך לא מצאנו עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין קמא.

גם בענין גובה ההוצאות שנפסק לב"כ הקבוצה לא מצאנו עילה להתערב.

ההוצאות תופקדנה בחשבון נאמנות ייעודי שיפתח ב"כ החברה על שמו למטרה זו. (ה) סוף דבר הערעורים מתקבלים בחלקם, וזאת כמפורט להלן: תאומץ שיטת פיצוי אינדיבידואלית, שאינה פיצוי כולל, כשהסכום הכללי שהמעסיקה נדרשת, לעת הזו, להעמיד לשם ביצוע פסק הדין הינו 5,320,000 ש"ח. נחדד כי המדובר בסכום ראשוני, אשר ניתן להעלותו אם יעלה הצורך והיתרה שתיוותר ממנו תוחזר לידי המעסיקה.

בחלוף חדשים ובתום ניסיונות שלא צלחו להגיע להסכם, לרבות האפשרות למכירת קו החלוקה לצד ג', הוגשה תביעה זו לאכיפת תשלום מלוא התמורה שנקבעה ולפצוי על הנזקים שלפי הנטען נגרמו לתובעת.

שווי המלאי בעת העברת קו החלוקה לידיהם עומד, לפי תחשיבי הנתבעים, על סך של 39,000 ₪ בלבד, והנתבעים מודים שלא שילמו סכום זה נוכח המחלוקות מול התובעת.

לפי טענת הנתבעים, בכריתת ההסכם הציגה בפניהם התובעת מצג שלפיו פעילותה בקוו החלוקה כוללת פעילות מול 2 ספקים של תנובה.

בטענת התובעת לאי מסירת שיק הבטחון נוכח אי מסירת השיקים לתשלום מלוא התמורה שסוכמה יש היגיון, אלא שאין צורך להכריע בה לאחר שהובהר שאי מסירת שיק הבטחון לא הסבה לנתבעת נזק כלשהוא ואין היא יכולה לבסס טענה לנזק או לקזוז.

לפי ההסכם נמכר קו החלוקה לנתבעת וכנגד מכירתו זכאית הייתה התובעת לתמורה שנקבעה בהסכם.

...

טענות התובעת לנזקים נוספים – נדחות.

נוכח כל האמור אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 280,668 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

התביעה כלפי הנתבע – נדחית.

עוד טוענת הנתבעת בעיניין זה, כי הפסיקה אותה צירף התובע בעיניין "תנובה –מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ" אינה רלוואנטית, שכן מדובר במערכת הסכמית ספציפית בין תנובה למפיציה, שמחייבת את תנובה לרכוש את קו החלוקה מהמפיץ ומשכך אין להקיש מכך דבר לענייננו.

זכויות שהחוק אינו מקנה, וההסכם שבין הצדדים אינו מקנה, במיוחד יפים הדברים נוכח העובדה כי התובע כלל לא שילם לנתבעת בגין קו החלוקה, וכעת עותר לחייב אותה בגין הקטנת התמורה שקבל בגין מכירת קו החלוקה בעבורו כלל לא שילם לנתבעת.

ההסכם נשוא התובענה הוא ההסכם שנכרת עם התובע בספטמבר 2009, ולכן אין מדובר רק בשמה של החברה, אלא בהסכם הפצה שונה ואחר בתכלית, ורק מכוחו יש לאמוד את שוויו של הקו.

כאמור, הוא לא קנה את קו ההפצה, ולא שילם כל תמורה כנגד קבלת זכויות ההפצה בקוו מהנתבעת.

...

התביעה למתן חשבונות נדחית אף היא, וזאת מהסיבות שפורטו לעיל.

לעניין ההוצאות, בנסיבות העניין אמנם קבעתי כי הנתבעת אינה אחראית למכירת הקו על ידי התובע ולתובע אין זכות קניינית בקו החלוקה המקנה לו זכות למול חובת הנתבעת בעת מכירתו, אני סבורה כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב כאשר גרעה את סופר "דוש" עובר להפסקת ההתקשרות עם התובע.

לאור זאת הגם ואין בכך לטעמי כדי להוביל לפיצויו של התובע בהעדר כל זכות בדין, אני סבורה כי אין מקום לחייב את התובע בהוצאות בגין תביעה זו. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' גולדקורן) מיום 20.7.2020, שלפיו נתקבלה באופן חלקי תביעת המערערים נגד המשיב ונפסק לטובתם סך של 232,263 ₪ בלבד.

רקע המשיב היה בעל המניות והשליטה במערערת 2 (להלן: החברה), שעוסקת בשיווק והפצת מוצרי חלב ובעלת הזכויות ב"קו חלוקה" למוצרי חברת "תנובה". בחודש אוקטובר 2008 נכרת הסכם בין המערער 1 (להלן: המערער) לבין המשיב, לפיו מניות החברה לרבות הזכויות בקוו החלוקה יועברו למערער.

תביעת המערער מורכבת מארבעה ראשים: א) נטען כי עם קבלת ניהול החברה, התגלה למערער כי המשיב הסתיר ממנו כי החברה משכה 23 המחאות מעותדות לטובת תנובה, שזמן פירעונן בחודש אוקטובר 2008 בסכום כולל של 1,026,263.28 ₪; וכן נטען שהמשיב הסתיר דבר קיום חוב לחברת תנובה ע"ס 180,752 ₪; סכומים אלו מסתכמים ב 1,207,015 ₪ (להלן: חוב תנובה).

יתרה מכך, בכתב ההגנה אף ניתן למצוא אישור לגירסת המערער כי נוסף לסכום של 1,650,000 ₪ הוסכם על תשלום סכום נוסף של 583,000 ₪ שמבטא את שווי הזכויות והנכסים (סע' 14 לכתב ההגנה), כלומר גם המשיב עצמו מאשר כי בבסיס הסיכום עומד סכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט קמא ומתיישב יותר עם טענת המערער (לשלמות התמונה יצוין כי המשיב מציין כי סוכם להפחית מהתמורה את חוב תנובה מכאן שלטענתו הסכום שהמערער התחייב לשלם קטן יותר).

לאחר מכן עבר בית המשפט קמא לידון בשתי שאלות הקשורות במימצא זה, הראשונה – האם המשיב התחייב לשלם למערער סכום המשקף את חוב תנובה שהוסתר ממנו; והשנייה – הפצוי המגיע למערער בגין אי גילוי המידע למערער.

...

המסקנה אפוא כי יש לחייב את המשיב לשלם למערער את הסך של 1,207,015 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 23.11.2013 (מועד קבלת השליטה בחברה על ידי המערער) ועד היום ובסה"כ – 1,354,145 ₪.

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי.

חלף החיוב בפסק דינו של בית המשפט קמא, אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער 1 את הסך של 1,354,145 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 50,000 ש"ח (בשתי הערכאות) וכן הוצאות בסך 50,000 ₪ (בשתי הערכאות).

הוסכם, כי, ככל שהבורר ידחה את גירסתו של נתבע 2, לפיה משה רכש 1/20 חלקים מהמקרקעין מכספו של נתבע 2 ו/או בשליחותו ו/או בנאמנות עבורו (להלן: "גרסת נתבע 2") תיתקבל התביעה נגד שני הנתבעים, בחלוקה שווה ביניהם; ככל שהבורר לא ישלול את גרסת נתבע 2, תדחה התביעה נגד נתבע 2 ויינתן פסק דין נגד נתבע 1, לפיו עסקת העברת הזכויות במקרקעין ממשה אליו בטלה וחלקו של נתבע 1 במקרקעין (1/20 חלקים) יירשם כולו על שמה של התובעת.

נתבע 1 טוען כי יש לפטור אותו כליל מתשלום הוצאות וזאת מאחר שסמוך לתחילת ההליך ועוד לפני הגשת התביעה, הוא הסכים להעביר 25% מהזכויות בנכס לתובעת והסביר ש- 25% הנוספים נתון בויכוח בינו לבין נתבע 2 וכי בסופו של דבר הגיעו שני הנתבעים לידי הסכמה, שייתרה את הדיון בתיק, כך שלא היתקיים אף לא דיון אחד.

תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") מתוות קווים מנחים לפסיקת הוצאות ההליך ומתייחסות לתכלית ההוצאות ולאופן בו ייפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד. ראו תקנות 151 ו- 153, אשר רלבאנטיות לענייננו: "תכלית ההוצאות -

(ג) בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש".

לסקירה נרחבת של השיקולים השונים שעל בית המשפט לשקול ושל האיזון הראוי ביניהם, ראו החלטת כב' הרשם י' מרזל בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (30.06.2005) הרשם י' מרזל.

...

משלא עשה כן - בדין הוגשה התביעה ועל נתבע 1 לשאת בהוצאות שהיו סבירות ודרושות לשם כך. לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת כדלקמן: א. התביעה נגד נתבע 2 נדחית בזה, ללא צו להוצאות.

(2) אני מורה לנתבע 1 להתייצב בפני כל אדם שיידרש, ככל שיידרש, לרבות על ידי כונס הנכסים אשר ימונה בזה לשם העברת הזכויות, לחתום באופן מידי על כל המסמכים הדרושים לביצוע ההעברה ולשלם את כל התשלומים, מכל מין וסוג שהוא, אשר נדרשים לשם העברה הזכויות.

אני ממנה בזה את ב"כ התובעת, עוה"ד יונתן בר יהודה, מרח' פינס 11 ירושלים, ככונס נכסים לביצוע העברת הזכויות ורישומן על שם התובעת.