תביעה נגד שופרסל על הצגת מחיר שונה על שלט

התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית ביום 2.10.2017 הגיש המבקש, מר מאיר מאור, תובענה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה, שופרסל בע"מ. בבקשת האישור נטען כי המשיבה מספקת ללקוחותיה שירותי משיכת מזומנים באמצעות הקופות בסניפיה כנגד חיוב כרטיס אשראי שלהם, אולם אינה מיידעת את הלקוחות על חיובם בעמלת משיכה בגין השרות ועל גובהה של העמלה [להלן – עמלת המשיכה].

בתשובתה טענה כי בנגוד לטענות המבקש, היא מיידעת את לקוחותיה אודות קיומה של עמלת המשיכה ושיעורה, הן לפני קבלת השרות, באמצעות שלוט מתאים ומסך המופנה לעיני הלקוחות, והן בתום קבלת השרות, על ידי חשבונית בה מצוין סכום עמלת המשיכה (4.5 ₪ עבור מחזיקי כרטיס אשראי של המשיבה ו-5.5 ₪ עבור מחזיקי יתר כרטיסי האשראי) וכן הכיתוב הבא: "ידוע לי כי אחוייב על ידי שופרסל בע"מ בעמלה, שתפורט בנפרד (כולל מע"מ) שתתווסף לסכום המשיכה". המשיבה הוסיפה כי אין כל הוראת דין המחייבת הצגת מחיר של שירותי משיכת המזומנים, וכי הוראת סעיף 17ב לחוק הגנת הצרכן עליה ביסס המבקש את בקשת האישור אינה נוגעת לענייננו, שכן היא חלה על הצגת מחירי טובין ולא על שירותים.

לבסוף טענה המשיבה כי התובענה אינה מתאימה להתברר בדרך של תובענה ייצוגית, בין היתר נוכח השונות הרבה הקיימת בין חברי הקבוצה, המחייבת עריכת בירורים פרטניים.

...

התוצאה היא שאני מאשרת את הסדר הפשרה, כפי שתוקן בדיון מיום 31.3.2019, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על מינויו של עו"ד צבי לשם כמפקח על יישום הסדר הפשרה [להלן – המפקח].

אני מורה על פרסום הודעה על פסק הדין.

בפניי תביעה לפסיקת פיצויים לדוגמה בהתאם לסעיף 31א(א)(5) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, בשל אי-התאמה בין מחירו של מצרך כפי שזה הוצג על גבי שלט בחנות לבין מחירו בקופה.

הקופאית הראשית אף הטיחה בפני התובע, לגירסתו, כי הוא לא שם לב להתאמת הברקוד המופיע על השלט לזה שעל גבי מברשות השיניים, וכן כי יתכן שמדובר במבצע למחזיקי כרטיס אשראי של שופרסל בלבד.

תקנה 4 לתקנות אלו חוזרת במובן מה על העיקרון הקבוע בסעיף 17ב(ד) לחוק הגנת הצרכן בשינוי ניסוחי קל, ולפיה אם קיים פער בין המחירים השונים הצרכן ישלם את הנמוך מבין השניים – המחיר בקופה או המחיר שעל גבי השלט.

על-פי הוראה זו, "לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב, לרבות באמצעות תיקשורת אלקטרונית...". על-פי פשוטה של הוראה זו, על מנת להגיש תביעה לפיצויים לדוגמה, על אותה בקשה שעל הצרכן להפנות לעוסק לתיקון ההפרה – שכאמור, על העוסק לסרב לה על מנת להקים את הסמכות לפסוק פיצויים לדוגמה – להעשות בכתב.

...

כפי שפורט לעיל, אין מקום להיעתר לסעד זה. מכאן, כי דין התביעה להידחות.

יתכן שבמקרים שונים כאשר תביעה לפיצויים לדוגמה נדחית, אולם מתברר שהנתבע אכן פעל שלא כדין, אין מקום לעשות צו להוצאות על מנת לעודד הגשת תביעות מסוג זה. עם זאת, בענייננו, התובע הוא עורך-דין, והכיר את הוראות החוק, לרבות סעיף 31א(ב) לחוק על דרישת הכתב שבו.

אשר על כן, התביעה נדחית.

תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפירסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א-1991 המסדירות את עדיפות המחיר הנמוך קובעות כי "היתה אי התאמה בין המחיר המוצג על התווית, השלט או המצרך, ובין המחיר בקופת העסק, ישלם הצרכן את המחיר הנמוך מביניהם, ובילבד שהצרכן קנה את המצרך בכמויות סבירות לצורך שימוש עצמי". החובה המוטלת על העוסק בהתאם לחוק הגנת הצרכן הנה חובה קוגניטיבית הכוללת את החובה להציג ולסמן נכונה את מוצריהם ומחירם בהתאם לחוקים ולתקנות על מנת להבטיח גילוי נאות לצרכן ולאפשר לו את צריכת המוצרים בהתאם לרצונו וכיסו.

כמו כן, מכיר המחוקק בזכות הצרכן לקבל, "פיצויים לדוגמא" בהתאם להוראות סעיף 31א(א)(5) לחוק ולפיה "נקשרה עסקה בין עוסק לצרכן והעוסק הפר, בקשר לאותה עסקה, הוראה מההוראות המפורטות להלן, רשאי בית המשפט לפסוק, בשל אותה הפרה, פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה- פיצויים לדוגמא), בסכום שלא יעלה על 10,000 שקלים חדשים, כאשר חלופה (5) לאותו סעיף חלה על מקרה שבו "ביקש צרכן מעוסק כי יחויב במחיר שהוצג על הטובין, לפי סעיף 17ב(ד), אף אם מחירם בקופה גבוה יותר - והעוסק לא פעל בהתאם לכך". הוראת סעיף 31א(ב) לחוק, מתנה את זכות הצרכן לקבלת פיצוי במשלוח בקשה בכתב לעוסק וקובע, כי "לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמא לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב, לרבות באמצעות תיקשורת אלקטרונית" (ראו והשוו: ת"ק 26361-03-13 פתחי נ' שופרסל בע"מ (22.2.14)).

בפסיקה נימצאו מקרים אחרים שעסקו באותה הפרה שבה עוסק פסק דין זה. כך למשל, בת"ק (י-ם) עמוס כהן נ' שופרסל בע"מ (25.1.09) בו נדון מקרה שהצרכן רכש שום, כאשר לא היה על השלט ליד המחיר תוספת כיתוב לק"ג (במקום חבילה) בעוד שביתר דוכני הירקות שלא נמכרו באריזה היה כיתוב בו נקוב המחיר בלבד.

...

כאמור, סעיף 31א לחוק מאפשר מתן פיצוי בסכום של עד 10,000 ₪ בגין הפרה של החוק, ובסכום של עד 50,000 ₪ במקרה בו מצא בית המשפט כי "ההפרה היא הפרה חוזרת או הפרה נמשכת או שהיא נעשתה בנסיבות מחמירות, כהגדרתן בסעיף 23א(ב)" (ראו סעיפים 31א(א) ו- 31א(ג)(1) לחוק הגנת הצרכן).

לפיכך, דין טענה זו להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 6,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪.

מונחת בפניי בקשה מוסכמת להסתלקותו של המבקש, מר שרון פינקלשטיין (להלן: "המבקש") מבקשתו לאישור תובענה ייצוגית כנגד שופרסל בע"מ (להלן: "המשיבה"), בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") ותקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע 2010 (להלן: "התקנות").

באשר לחברי הקבוצה הרי שבמסגרת בקשת האישור בית המשפט התבקש להגדיר את הקבוצה כ:"כל לקוחות המשיבה שרכשו מוצרי פירות וירקות ארוזים מראש שמחירם (לאחר שקילה) לא צוין על גבי האריזה". לטענת המבקש עילות התביעה הן: סעיף17ב לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") אשר קובע את החובה בדבר הצגת מחיר כולל על גבי טובין.

סעיף 17ו לחוק הגנת הצרכן מקנה סמכות לשר לקבוע "כללים לפירסום או להצגה באופן שונה של מחרי נכס או שירות או סוגי נכסים או שירותים". תקנה 1(א) לתקנות פירסום מחירים, מאפשרת שלא להציג את המחיר הכולל, אלא בין היתר את המחיר ליחידת משקל, ולא לסמנו על גבי המוצר עצמו, אלא בשלט צמוד אליו או בתווית על המדף שמתחתיו.

...

לעניין זה ר' אף דבריה של כב' סגנית הנשיא השופטת ס' רסלר–זכאי בפס"ד אריאל כהגדרתו לעיל: "...זאת ועוד, איני מקבלת את טיעון ב"כ המבקשת, המפורט בבקשה להבהרה לעניין פטור מאגרה לפירוש שיש לתת ל"טעם מיוחד" בנסיבות, לפיו בעת שהוגשה בקשת הסתלקות מוסכמת, "בית המשפט לא נדרש להקצות זמן שיפוטי ולכל פעולה שהיא בתיק והתיק הסתיים 'עוד לפני שהתחיל'" (סעיף 13 לבקשה), כי "ביהמ"ש לא נדרש להשקיע כל משאב בתיק ..." (סעיף 14 לבקשה).

לעניין בקשת הצדדים כי המשיבה תשפה את המבקש בגין תשלום המחצית הראשונה של האגרה, וכאמור תישא בחלקה השני של האגרה, הרי שבשים לב לעובדה שאכן בשלב ראשוני זה עולה כי קיימת עילה תביעה לכאורה, ובשים לב להתחייבות המשיבה במסגרת הסדר ההסתלקות, הריני לאשר את בקשת הצדדים לעניין זה. סוף דבר ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת.

תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה נדחית.

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 10394-05-17 וגנר נ' שופרסל בע"מ תיק חצוני: התובע אמיל וגנר ת.ז. 014120463 הנתבעת שופרסל בע"מ ח.צ. 520022732 פסק דין

לאחר שהנתבעת סרבה לאפשר לו לרכוש את בקבוק ה"מאלטי" במחיר שלטענתו הוצג על ידה כמחירו וגם דחתה את דרישתו המאוחרת יותר בכתב לתשלום פיצוי בסך 3,000 ₪, פנה התובע אל בית המשפט בתביעה זו, בה הוא טוען כי הוטעה על ידי הנתבעת אשר הפרה את חובתה לסימון מחירי המוצרים הנמכרים על ידה.

הנתבעת טוענת להגנתה כי מחירי בקבוקי הבירה השונים סומנו כנדרש, כי המוצר היחיד שנמכר על ידה באותה עת במחיר מבצע של 5.90 ₪ לבקבוק היה "מאלט סטאר" ולא "מאלטי", וכי חרף עובדה זו היא הציעה לתובע – לפנים משורת הדין וכמחוות שירות, תוי קניה בסך של 30 ₪ (דהיינו פי יותר מ- 10 מסך ההפרש בין מחירי בקבוקי הבירה השונים) אלא שהוא דחה את הצעתה ובחר להגיש כנגדה תביעה בלתי מבוססת ו/או מוצדקת בסכום מופרז מאין כמותו.

בתצלום ניראו על המדף עצמו בקבוקי בירה הנושאים את תוית המוצר "מאלטי" ואילו על הדופן התחתונה של אותו מדף היה מונח שלט שעליו נכתב "5.90 ₪ מאלט סטאר". התובע הוסיף וטען כי בצד הימני של אותו מדף הוצגו למכירה בקבוקי בירה מסוג "נשר" שמחירם היה שונה (6.50 ₪ לבקבוק), וגם כי אף לא אחד מבין כל הבקבוקים השונים עצמם סומן במחירו כנדרש.

...

עוד שוכנעתי כי נכון לאותה עת לא היו הבקבוקים עצמם מסומנים במחיר הנכון להם כנדרש על פי החוק.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת סירוב הנתבעת לחייב את התובע במחיר שהופיע על המדף מיד כשזה העמיד אותה על טעותה, עולה כדי הפרה מסוימת של הוראת סעיף 31א(א)(5) לחוק.

ברת"ק (מחוזי ב"ש) 51960-02-15 לאוניד אוסטרובסקי נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ (פורסם בנבו, 27.07.2015)) נפסק כי: "...קביעת פיצוי נמוך חוטאת למטרתו של החוק בייחוד כאשר מדובר בסכומים שאינם גבוהים. אף שאין המדובר בעסקה ששוויה רב ניתן להניח כי ישנם עוד צרכנים אשר הוטעו בשל כך והרי מטרתו של חוק הגנת הצרכן, אותו נדרשים בתי המשפט ליישם על פי התכלית הראויה והמתבקשת מרוח החוק הינה לדאוג לרווחתם של הצרכנים אף כאשר מדובר בעסקאות בסכומים נמוכים; כאשר אחת ממטרות החוק בקביעת הפיצוי לדוגמא, הינה לעודד פנייה לבתי המשפט במקרים של הפרה". מכיוון שבמקרה שלפני נראה כי מדובר היה בסיטואציה בה הנתבעת כשלה בכך שלא הקפידה לוודא כי המוצר שנמכר על ידה במחיר מבצע עודנו נמצא על המדף כך שהותרת שלט המבצע לאחר שאזל עלולה להטעות, ולאחר שנתתי דעתי לעובדה שלהוראת החוק בדבר הזכות לפיצויים לדוגמה קיימות תכליות נוספות העומדות מנגד, כמו למשל מניעת פגיעה בעוסקים יתר על המידה, חשש מהרתעת יתר שלהם ושמירת הפיצויים לדוגמה למקרים החמורים והחריגים המצדיקים זאת (ר' בג"ץ 5239/11 אורי אבנרי נ' הכנסת (פורסם בנבו, 15.04.2015)), החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 750 ₪.