תביעה נגד רונית רפאל בגין טיפולים רשלניים

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 55679-11-10 איילון חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל-הרשות הארצית לכבאות והצלה (אילת איגוד ערים לשירותי כבאות אילות) ואח' לפני כבוד השופט הבכיר אליהו בכר תובעת איילון חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מ' תגר נתבעים הצד השלישי 1.מדינת ישראל – הרשות הארצית לכבאות והצלה (אילת איגוד ערים לשירותי כבאות אילות) ע"י ב"כ עו"ד חיים מנדלבאום ו/או רונית חן 2.עריית אילת ע"י ב"כ עו"ד גנות-עמיקם הכשרה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד קמין-סילש פסק - דין

מעבר לאמור לעיל טענה התובעת לעילות תביעה ובהן רשלנות וכן הפרת חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקודת הנזיקין בכל הקשור עם סעיפים 2 ו-4 לחוק שירותי הכבאות, התשי"ט-1959; תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי בבתי מלון), התשל"ב-1972; פקודת העיריות [נוסח חדש]; חוק התיכנון והבניה, התשכ"א-1965 ותקנותיו; וכן חוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 ותקנותיו.

המודיעה ציינה כי צפויים לה נזקים בגין העידר הייצוג ובהם נשיאה בפיצויים וכן נזקים בשל עלות הטיפול בתביעה.

קודם לדיון נציין כי התובעת הגישה כחלק מראיותיה את חוו"ד השמאי מר יעקב אשכנזי (ת/5); חוו"ד ההנדסית מטעם המהנדס מר אביעד כרמלי (ת/2); חוו"ד ודו"ח מטעם מומחה השריפות מר אלי היינה (ת/6א' וב'); חוו"ד רוה"ח מר אלי זיתוני (ת/4); חוו"ד המומחה לתצלומי אוויר מר רובין טרי (ת/1); תצהירה של עובדת מחלקת התביעות הגב' מדלן ניסן בכל הקשור לתגמולי הביטוח וההוצאות שהוצאו (ת/3); מגישי חווה"ד והמצהירה נחקרו בביהמ"ש. הנתבעים מצידם העידו את האדריכל והשמאי מר חיים בן ארי שמסר חוו"ד (נ/4); השמאי מר אורי נס שמסר חוו"ד (נ/5); מר חן גרסיאני רפאל שמסר חוו"ד בתחום כיבוי האש (נ/6); מר חנן רחמים חוקר דליקות שערך דו"ח חקירה לשריפה (נ/7); מר יהודה סנטיני, מפקד תחנת אילת - אילות במועד הרלוואנטי (נ/8א ו- נ/8ב); מר שטרית שלומי קב"ט המלון בתקופה רלוואנטית שהגיש תצהיר (נ/10) וכן המהנדס מר שמואל נתנאל שמסר חוו"ד בתחום בטיחות האש (נ/13).

עוד אין חולק, כי הכשרה קיבלה על עצמה לייצג את איגוד ערים אילתבגין שריפה זו. עוד אין חולק, כי הכשרה הודיעה על הפסקת הייצוג בטענה ולפיה פוליסת הביטוח כבר אינה בתוקף לאור ייסודה של רשות הכבאות ולפיכך הכשרה אינה מחויבת לטעמה להמשיך ולתן כסוי בטוחי לשריפה זו. עוד אין חולק כי פוליסת הביטוח, בהיותה פוליסה מסוג Claims made (יום התביעה) תקפה במועד הגשת התביעה כנגד איגוד ערים אילת.

...

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעות נדחית.

כפועל יוצא נדחית גם ההודעה לצד ג'.

ההודעה לצד ג' נדחית בנסיבות ללא צו להוצאות.

תמצית העובדות הצריכות לעניין בבית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב התבררה תביעתה של המשיבה 1 (להלן גם: הגב' סרנצב) להכרה בה כידועה בציבור של המנוח רפאל מאירי ז"ל לצורך תשלום פנסיית שאירים מהמשיבה 2.

התביעה הוגשה תחילה נגד המשיבה 2, קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות, אולם לבקשת הקרן, הורה בית הדין האיזורי בהחלטה מיום 27.1.2016 על צירוף גרושתו של המנוח (להלן גם: הגב' מאירי) כנתבעת נוספת בתביעה.

וכי "אכן יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצידו התרשלות חסרת הסבר[footnoteRef:3]". [2: ע"א (עליון) 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, מיום 30.07.01.] [3: עא"ח (ארצי) 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, מיום 20.12.06.]

ב"כ המערערת הוכיחה אמנם קיומו של מצב בריאות במהלך התקופה שעמדה לה להגשת העירעור, או בחלק ממנה, אולם לא ניתן לקבוע על יסוד תצהיר ב"כ המערערת או על יסוד המסמכים שצורפו לו, כי נבצר מב"כ המערערת לטפל בהגשת העירעור במשך כל התקופה שהיתה נתונה להגשתו, או כי נימנע ממנה הטיפול בהגשת בקשה להארכת מועד להגשת העירעור.

...

עוד טענה ב"כ המערערת, כי עניינו של הערעור בעתירתה של הגב' מאירי לקבלת "המגיע לה כבת זוג לאחר כ – 50 שנות נישואין עם בעלה המנוח" וכי גם מטעם זה יש להיעתר לבקשה להארכת המועד.

הכרעה לאחר בחינת טיעוני הצדדים ועיון בכלל החומר המצוי בית הדין, באתי לכלל מסקנה, כי הערעור הוגש באיחור כטענת המשיבה 1, אולם יש להיעתר לבקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשתו.

במקרה שלפני שוכנעתי, כי מכלול נסיבותיה של הבקשה להארכת מועד מתגבשות לכדי טעם מיוחד להארכת המועד.

אשר לסיכויי הערעור - פסק דינו של בית הדין האזורי דן בקיומם של התנאים להכרה במערערת ו/או במשיבה 1 כ"אלמנת פנסיונר" לפי תקנון קרן הפנסיה, וזאת על יסוד טענותיהן המשפטיות של השתיים, ומבלי שנשמעו ראיות הצדדים.

כללם של דברים: נוכח מידת האיחור בהגשת הערעור, בהתחשב בטענותיה של ב"כ המערערת בעניין מצב בריאותו של אביה ומשעל פני הדברים נראה כי הערעור אינו משולל יסוד, מתקבלת בקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשת הערעור.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 51650-03-15 פלס ואח' נ' ב.ב. גושן הנדסה ובניה בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט תובעים – נתבעים שכנגד 1.הילה פלס 2.משה גורן 3.אביטל סופי בונפיל 4.גיא בנסעיד 5.מנואלה בר אור 6.אורי לוקסנבורג 7.צפורה שמש רביב 8.אלכסנדר גוטמן 9.רפאל אבגר 10.אלפרד בסל משהדי 11.אהובה משיח 12.גרשון ויטלין 13.ישראל גונן 14.רוזי אללוף צרפתי 15.עדי דנה 16.ניר יהב 17.חוה זינמן 18.יהודה רוט 19.עזרא בההא רג'ואן 20.אבי שפירא 21.פנינה גרינהויז 22.אילן יחזקאל מלמד ע"י ב"כ עו"ד אמיר אריאל, עו"ד ארז שחם נתבעים – תובעים שכנגד 1.ב.ב. גושן הנדסה ובניה בע"מ 2.אבי בלנקו 3.אלכסנדר בלנקו ע"י ב"כ עו"ד ארז אסרף פסק דין

לפניי תביעה כספית על סך 792,730 ₪ שהגישו 22 בעלי דירות בבניין ברחוב שמואל תמיר 45 בתל אביב (להלן: "הבניין" ו"הדיירים"), כנגד הנתבעת 1, חב' ב.ב. גושן הנדסה ובניה בע"מ (להלן: "הקבלן"), שעיסוקה בעבודות בנייה, ונגד הנתבעים 2 ו- 3, אבי ואלכס בלנקו (להלן: "אבי" ו"אלכס") בגין נזקים והוצאות שנגרמו להם לטענתם בעקבות הפרת הסכם לבצוע עבודות בנייה בין הדיירים לבין הקבלן.

הדיירים טוענים כי הקבלן לא עמד בלוח הזמנים, ביצע את העבודות באופן רשלני, היתעלם מהוראות הדיירים והמפקח מטעמם וגם מהוראות המהנדס והבורר המכריע מרטון.

בנוסף זכאי הקבלן לתוספת תשלום בגין טיפולו בעניינים אלה.

...

התביעות בגין יתר רכיבי התביעה של שני הצדדים, נדחות.

כך בין היתר, נדחות טענות הדיירים לרכיבי תביעה של עלות חו"ד המומחה מטעמם, פיצוי בגין נזק לא ממוני וכן פיצוי בגין מניעת השימוש במרפסת, בחניות ובשטחים המשותפים, ושכר טרחת המומחים.

כך בין היתר נדחות טענות הקבלן לפיצוי בגין הפרות ההסכמים (אעיר כי שיעור הנזק והפיצוי בגין כך, ככל שישנו, לא פורט ולא הוכח), וכן רכיבי התביעה של פיצוי בגין חומרים וציוד שנותרו באתר הבנייה, תשלום תקורות עודפות ופגיעה במוניטין של הקבלן.

התובעים הגישו תביעה זו נגד פרימיום, וכן נגד מר אילן פרץ ומר רונן פלדהמר, בעלי מניותיה של פרימיום (להלן בהתאמה: "אילן" ו- "רונן"), וזאת לחיובם בהפרשי המס בהם נדרשו התובעים לשאת.

במקור, הוגשה התביעה אף מטעמם של תובעים נוספים - מר אילן רפאל מדפיס, מר שלמה ברק ומר רוני זר. אך בעקבות הסכמות שהושגו במסגרת הליך זה, נמחקה תביעתם (בפסק דין מיום 9.2.22).

כמו כן טענו הנתבעים, כי יש לייחס לתובעים אשם תורם, שכן אלה היו מודעים לפרטי העסקה, למחיר הרכבים ואופן היבוא, ובחרו להסתכן מרצון, כך שהפגיעה בהם היא תוצאה מרשלנותם הם. הנתבעים קבלו על כך שהתובעים נימנעו ממסירת מידע בדבר מכירת רכביהם, על אף שטענו בתביעתם, כי חלק מהרכבים נמכרו.

די אם אפנה לאופן בו הציגו התובעים את עצמם בכתב התביעה, כדלקמן: "בשנת 2011, ביקשו כל אחד מהתובעים לייבא ארצה, ביבוא אישי, רכב נוסעים פרטי לשימושו האישי, וזאת בתאם להוראות סעיף 3 לצוו יבוא חופשי. כידוע, יבוא אישי של כלי רכב הנו עניין מורכב, במסגרתו נידרש הקונה לאתר את כלי הרכב בחו"ל, לדאוג לייצוא מארץ המוצא, לטפל בהובלתו לישראל ולשחרורו מפיקוח המכס הישראלי, תוך השגת כל האישורים הדרושים מהרשויות השונות." (סעיפים 4 – 5 לכתב התביעה המתוקן).

...

התנהלותם של התובעים בעסקה זו, מודעותם לפער בין המחיר ששילמו עבור הרכבים לשווי השוק של רכבים אלו וכן חתימתם על מסמכי הייבוא – כל אלה מובילים למסקנה, כי אין לראות בתובעים ככאלה שהוטעו במכוון על ידי אילן ורונן.

עם זאת, איני פוסקת לטובתם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ניהול הליך זה. די במעורבות השניים בפרשה, במתכונת שפורטה לעיל, כדי לפטור התובעים מחיוב זה. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 1, אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ, לשלם את הסכומים הבאים: לתובע 1, מר אלי וקנין, ישולם סך של 136,454 ₪ (שיעור של 75% מהסך של 181,939 ₪), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.4.21 (מועד התשלום בהתאם להסכם הפשרה) ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שיעור של 75% מאגרת בית משפט, כפי ששולמה.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ₪, אשר יחולק בין התובעים בחלקים שווים.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 32856-08-18 פלוני נ' מועצה מקומית אלפי מנשה ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט אלדד נבו תובעת פלונית נתבעים 1. מועצה מקומית אלפי מנשה 2. יוסף ארצי 3. ברוך ליברס 4. וינטר וילהלם 5. יפה חומן 6. ענטר מרדכי צראף יעקב 7. שמחון סולי שלמה 8. רחל כהן 9. עליזה הרשקו 10. לילי ליפשיץ 11. רפאל בן שלוש 12. שרון וזיו סופר בע"מ ב"כ התובעת: עו"ד רונית רוטלוי ב"כ הנתבעת 1: עו"ד רן המבורגר ב"כ הנתבעים 2-11: עו"ד אסף נוי ב"כ הנתבעת 12: עו"ד עמיחי טרוזמן פסק דין

היא טופלה בבית החולים מאיר ועל פי חוות הדעת מטעם שני הצדדים, של ד"ר מאיר נסינג וד"ר ליאור דיין, נותרה לה נכות אורתופדית בשיעור של 10%.

התובעת לא הוכיחה כי התרשלות מצד מי מהנתבעים גרמה לתאונה ולכן – דין תביעתה להדחות.

...

התובעת לא הוכיחה כי התרשלות מצד מי מהנתבעים גרמה לתאונה ולכן – דין תביעתה להידחות.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל כמפורט להלן: לנתבעת 1 סך של 7,500 ₪.