תביעה נגד קופת חולים לעובדים לאומיים בגין רשלנות רפואית

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 19424-07-21 פלוני נ' וייל בפני כב' הרשם, השופט אילן סלע אמג'ד ג'אבר ע"י ב"כ עו"ד עמוס ואן אמדן המבקש/נתבע 3 נ ג ד 1. פלוני 2. פלונית ע"י ב"כ עו"ד עמוס גבעון 1. נעמי וייל 2. עיזבון המנוח עו"ד זאב וייל ז"ל 4. עו"ד עודד בריק 5. עו"ד שרי אפרים נהון 6. אגודת אלמקאסד האיסלאמית לצדקה בירושלים 7. קופת חולים לאומית המשיבים/התובעים הנתבעים החלטה

הרקע לבקשה ברקע לבקשה, תביעה שהגישו המשיבים כנגד המבקש, כנגד ארבעה עורכי דין נוספים (להלן: "עורכי הדין"), עמותת בית החולים מקסד האיסלאמית לצדקה וקופת חולים לאומית (להלן: "הגורמים הרפואיים").

התביעה הוגשה גם כנגד עורכי הדין שייצגו את המשיבים בתביעה שנמחקה בשל התרשלותם המקצועית, שמנעה מהמשיבים קבלת פיצויים המגיעים להם, כמו גם את הגשת התביעה כנגד הגורמים הרפואיים מחדש, וגרמה להם הוצאות כספיות בין היתר בתביעת עו"ד גבעון.

...

מעבר לצורך יצוין כי גם הטענה שעל בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו להטיל את העיקול גם כיום על בסיס טענות שעמדו למבקש כבר במועד הטלת העיקול על אף שהוא יכול היה להעלותן במועד שנקבע לכך בתקנות – דינה להידחות.

עיון בכתב התביעה גם מלמד כי המשיבים לא טענו במפורש לקושי בהגשת התביעה כנגד הגורמים הרפואיים בשל התיישנותה, וכי קיימות עילות לכאורה כנגד המבקש גם אם תביעת הרשלנות הרפואית טרם התיישנה במועד הגשת תביעה זו. לאמור, הטענות כי התביעה לרשלנות רפואית לא התיישנה, אין בה כשלעצמה כדי לשנות מהמסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד המבקש המספקת בשלב זה. ברי, כי הטענות באשר להכבדה בוודאי שהיו צריכות לעלות במועד ולא בחלוף זמן רב. מה גם, שאף לגביהן איני סבור שיש בהן כדי להביא לשינוי מהמסקנה שישנו חשש סביר כי אי מתן צו העיקול המבוקש יכביד על ביצוע פסק הדין אם התביעה תתקבל.

סופו של יום, דין הבקשה להידחות.

התביעה שלפני היא תביעה נזיקית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין רשלנות רפואית בטיפול שניתן לתובע ע"י שתי נתבעות בהיותו קטין לאחר פציעה בכף ידו הימנית.

התביעה כנגד הנתבעת 1 (קופת חולים לאומית) סולקה בפשרה, והמשך בירורה כנגד הנתבעת הועבר לדיון בבית משפט זה. רקע התובע 1 (להלן- "התובע") יליד 1997 נפגע בביתו ביום 4.3.21 משברי חלון זכוכית לעברו נפל, לאחר שנתקל במיטה.

מומחה התביעה הסביר (עמ' 5 לפר'): "התפקיד של טר"ם בקהילה זה לתת מענה ראשוני, לזהות חומרה או אחרת של המצב הרפואי ובהתאם לכך להמשיך בטיפול או שמרני או להפנות לבי"ח." מומחה הנתבעת הדגיש את משמעות ראשי התיבות- טפול רפואי מידי וקבע כי הנתבעת העניקה לתובע את הטיפול המידי, המקובל והסביר בנסיבות לרבות הפניית התובע להמשך טפול בקופת חולים.

...

אני סבורה כי יש לקבל את טענות התובע באשר לבסיס שכר לנוכח גילו של התובע, אולם בהתחשב בעיסוקיו בעבר הקרוב, הפוטנציאל התעסוקתי כמתואר על ידו, וההשפעה התפקודית כתוצאה מהנכות בזיקה לאשמה של הנתבעת, אני מוצאת כי יש לפסוק לו פיצוי גלובאלי לראש נזק זה בסך של 500,000 ₪.

המסקנה היא אפוא שמכלל הנזק בסך של 670,000 ₪ יש לפסוק לתובע פיצוי על פי אחריות הנתבעת (בשיעור 20%) ובניכוי אשם תורם (30%).

לסיכום לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 93,800 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה וחו"ד מומחה וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 22,000 ₪.

העובדות הרלבנטיות שאינן במחלוקת אין חולק כי לנתבעים 3-4, שני הוריה של הקטינה הנתבעת 5 (הנתבעים 3-4, להלן גם – הנתבעים), קמה עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית.

כאמור, בסוף שנת 2012 או תחילת שנת 2013 הופסק ייצוגו של התובע את הנתבעים וזה עבר למשרד עוה"ד וייל, שהגיש ביום 18.4.13, בשם הנתבעים, כתב תביעה בעילה של רשלנות רפואית לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 31657-04-13 א. נ' קופת חולים לאומית ואח', מוצג 8 למוצגי התובע).

יצוין, כי בנגוד לתביעות אחרות שהוגשו על ידי התובע, עורך דין אמג'ד לא מצא את מקומו בין הנתבעים בתיק זה. עילת התביעה נגד הנתבעים היא בעיקרה הפרת חוזה (הסכם שכר הטירחה), בכך שלא יידעו את התובע אודות פסק הדין וקבלת הכספים, לא שילמו לו את המגיע לו בהתאם להסכם ולא המציאו לו התחייבות בלתי חוזרת כקבוע בו. עילת התביעה נגד הנתבעת היא בעיקרה עילת התביעה הנזיקית של גרם הפרת אותו חוזה על ידי הנתבעים.

...

אין בידי לקבל גם את טענת התובע לפיה הנתבעת "התנגדה" לעיונו בתיק הנתבעים.

התביעה נגד הנתבעת 5 (הקטינה) - נדחית.

התביעה נגד הנתבעים 1-2 (הנתבעת) - נדחית.

מבוא התביעה הנה תביעה לפיצויים בשל רשלנות רפואית אשר הוגשה על ידי בתו של המנוח כנגד בית החולים לגליל המערב-נהריה (להלן: "בית החולים").

התביעה הוגשה תחילה גם כנגד קופת חולים לאומית (להלן: "קופת חולים") וכנגד בית החולים אסותא (להלן: "אסותא") אשר בו בוצעה הבדיקה עצמה ע"י רופא של קופת חולים.

בהקשר זה נאמר בפסיקה כי "רשלנות רפואית מתגבשת כבר בעצם אי ניהול תקין של הרישומים שחייבים בהם הרופאים המטפלים במוסדות הרפואיים השונים" (ע"א 2932/92 קופת חולים של הסתדרות העובדים בארץ ישראל נ' יעקב רחמן ואח', פ"ד מט(2) 376)).

הרי בכתב התביעה וגם בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, הופנו טענות כנגד קופת החולים וכנגד הרופא שביצע את הבדיקה; שם טענה התובעת כי יש לקבוע שמירב האחריות מוטלת על קופת החולים כאשר חלקו של בית החולים באחריות עומד על 30%.

...

לסיכום שאלת האחריות, הנני קובע כי לבית החולים אחריות של 20% בגרימת הנזק.

בהקשר לפגיעה באוטונומיה מקובלת עלי עמדת הנתבעת כי כאשר נפסק פיצוי בגין כאב וסבל הפיצוי כולל את כלל הפיצוי על נזק לא ממוני לרבות פגיעה באוטונומיה ולא מצאתי מקום לפסוק פיצוי נפרד בגין פגיעה באוטונומיה (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.03.18).

סוף דבר התביעה מתקבלת כאמור לעיל.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד רע"א 59494-09-23 פלוני נ' קופת חולים לעובדים לאומיים ואח' בפני כבוד השופט צבי ויצמן מבקש פלוני משיבים 1. קופת חולים לעובדים לאומיים 2. המרכז הרפואי תל אביב איכילוב 3. ד"ר רבינא גלעד החלטה

ובלשון חוות הדעת – "...מובן כי התובע אינו מרוצה מהתוצאה הסופית ומהמגבלה בעין ימין, אולם לדעתי הסיבוך הנדיר האחראי להן לא נגרם בגלל ביצוע לא נכון של הניתוח או בגלל לחץ תוך עיני מוגבר עקב מילוי העין בגז, כפי שנטען בכתב התביעה. לכן להערכתי מצבו כיום אינו תוצר של רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לו – לא בקופת החולים בטרם ארעה היפרדות הרשתית, לא במרכז הרפואי ת"א ולא בהמשך המעקב לאחר מכן" בצד האמור קבע המומחה את נכותו של המבקש בשל הפגיעה בעינו הימנית בשיעור של 30% כאשר הוסיף וציין כי ככל שיעבור בהצלחה ניתוח להסרת ירוד בעינו אפשר שנכותו תרד ל - 20%.

ראשית, בקשתו של המבקש הוגשה לאחר המבקש נבדק על ידי המומחה ולאחר שהמומחה הגיש את חוות דעת מטעמו, כאשר ניתנה לצדדים היזדמנות להביע עמדתם בכל הקשור למינוי מומחה מטעם בית המשפט, והמבקש בתגובתו מיום 23.5.23 הודיע כי הוא מותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, ואף לאחר החלטת המינוי מיום 4.6.23 משנודעה זהותו של המומחה, המבקש לא טען כנגד המינוי הספציפי.

...

בנדון, ולאחר עיון בטיעוני המבקש, לא שוכנעתי כי יש בהם כדי לבסס ולהוכיח קיומו של חשש ממשי לניגוד עניינים ולכך כי זכויותיו תיפגענה עקב קרבה כזו או אחרת של המומחה מטעם בית המשפט.

כמו בית משפט קמא אף אני סבור כי ספק אם יש בטעם זה כשלעצמו להצדיק פסילת המומחה בשלב זה נוכח הבהרתו של המומחה את אופי ההיכרות והבהרתו כי לא פירט את הדבר בהעדר קיומו של ניגוד אינטרסים נוכח העדר כל קשר כיום עם הגורמים הנזכרים.

סוף דבר הבקשה נדחית.