תביעה נגד צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ בגין הפרת חוזה

באשר לטענה להיות החיוב בדמי ביטול תנאי מקפח בחוזה אחיד טענה כי המדובר בתנאים מקובלים בענף התיירות אשר נקבעו על פי דין, ומכל מקום בית משפט זה אינו מוסמך לידון בטענה זו. דיון: סיכול: השאלה הראשונה העומדת למבחן היא האם פטירת בעלה המנוח של התובעת מהוה ארוע מסכל חוזה הפוטר את התובעת ובעלה המנוח מקיום החוזה עם הנתבעת? הוראת סעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א–1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות"), מקנה למפר פטור מאכיפת החוזה או מפיצויים מקום שההפרה נובעת מנסיבות שהמפר לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או לראותן מראש ולא יכול היה למנוע אותן וקיום החוזה באותן נסיבות היה בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים.

סעיף 18(א) קובע שלושה תנאים מצטברים להקמת הגנת סיכול לצד המפר: העדר ידיעה או צפייה של המפר אודות הנסיבות המסכלות בעת כריתת ההסכם; ב. חוסר יכולת של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות את קיום החוזה; ג. היתרחשות הנסיבות המסכלות שאינן מאפשרות קיום ההסכם או משנות אותו באופן יסודי.

ניתן למצוא פסקי דין בהם בתי המשפט ראו בשביתה או מחלה כאירועים מסכלים (ראו: ת.א. (ת"א) 10431/05 בוסתן נ' אלעל, פורסם בנבו (13.7.06); ת.א. (ת"א) 23122/05 קסלר נ' רוז נסיעות בע"מ, פורסם בנבו (7.12.06); ת"ק (ראשל"צ) 162/02 כהן נ' איסתא ליינס – חב' תיירות ונופש, פורסם בנבו (13.6.02)) ניתן למצוא גם עמדות שונות כגון לפיהן בתי המשפט לא ראו במחלה, פטירה או מילחמה כאירועים מסכלים (ראו: ת"ק (קריות) 1762/06 אלעזר נ' אופיר טורס בע"מ, פורסם בנבו (17.7.07); ת"ק (כ"ס) 57265-10-15 הראל נ' רם נסיעות ותיירות בע"מ, פורסם בנבו (28.5.17)).

מאחר שהנתבעת ביקשה להשיב לתובעת השעור המוסכם בחוזה עובר להגשת התביעה והצדדים הגיעו להסכמה בעיניין זה גם בדיון מיום 15.4.18, איני עושה צו להוצאות כנגד הנתבעת.

...

בנסיבות אלה, הרושם הנוצר הוא כי מדובר בלקוחות מודעים השכילו לבטא את רצונם עובר להרשמה לטיול ועל כן דין הטענה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד להידחות.

סיכום: בנסיבות המצערות של מקרה זה ניצבים בפני בית המשפט שני צדדים, שאם אחד מהם לא אשם בנסיבות הטרגיות אשר הובילו בסופו של דבר לאי ההשתתפות של התובעת ובעלה המנוח בטיול המיוחל ליפן.

הבחינה הנרחבת של טענות הצדדים, הובילה למסקנה כי על אף ההבנה לנסיבות המצערות שהובילו את התובעת לבטל את העסקה, הרי שעל פי גישת הפסיקה והחוק, אין להשית על הנתבעת את הנטל הכספי של ביטול העסקה ולמעשה יש לפעול בהתאם לחוזה שנחתם בין הצדדים ותנאי ביטולו.

התובעת השיבה בסיכומיה על טענות הנתבעים כדלקמן: ההסכם בין הצדדים איננו בתוקף, וזאת, בין נוכח הפרתו ע"י יחידי הנתבעים ובין לאור כניסתו של צד ג' (חברת בסון) לניהול האולם.

לשיטת התובעת, הטענה בדבר אי עמידה בתנאי ההסדר הכובל איננה יכולה לעמוד, בשים לב להוראות הפסיקה שלעניין, הקובעות כי אין נתבע יכול להעלות טענת הגנה ממין זה. לעניין זה מפנה התובעת להחלטת כב' השופטת חנה בן עמי בביהמ"ש המחוזי (ת"א י-ם) 8097/06, מראות אימג' בע"מ נ' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ (פורסם ב"נבו"), שעניינה בדחיית בקשה למחיקת תביעה על הסף.

שם נקבע (בסיפת פסקה 10 להחלטה) כי: "ניתן להשוות את טענת הנתבעת לטענה של צד שרכש שירותים או מוצרים מחברה כלשהיא, ובעת שנתבע לשלם עבורם מעלה טענה כי החברה מהוה הסדר כובל ומכאן שאינה יכולה להגיש התביעה נגדו. ברי, כי טענה זו – כמו גם טענתה של הנתבעת במקרה דנן – דינה להדחות". יו51937באשר לארוע ההצפה הנטען, טוענת התובעת כי מכתבי בי הדין של הנתבעים עצמם עולה כי זה היתרחש בתחילת שנת 2017 וממילא אין לכך רלוואנטיות לענייננו.

...

שם נקבע (בסיפת פסקה 10 להחלטה) כי: "ניתן להשוות את טענת הנתבעת לטענה של צד שרכש שירותים או מוצרים מחברה כלשהי, ובעת שנתבע לשלם עבורם מעלה טענה כי החברה מהווה הסדר כובל ומכאן שאינה יכולה להגיש התביעה נגדו. ברי, כי טענה זו – כמו גם טענתה של הנתבעת במקרה דנן – דינה להידחות". יו51937באשר לאירוע ההצפה הנטען, טוענת התובעת כי מכתבי בי הדין של הנתבעים עצמם עולה כי זה התרחש בתחילת שנת 2017 וממילא אין לכך רלוונטיות לענייננו.

לאחר שקראתי בעיון את טענות הצדדים ושקלתי אותן, אני מחייב את הנתבעים 3-4, לשלם לתובעת סך של 42,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

בהתאם להסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, ישולמו הסכומים ב-24 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, כאשר התשלום הראשון יבוצע ביום הראשון לחודש הלועזי שלאחר 90 יום ממועד מתן פסק דין זה. ככל ככנוכח אופן סיום ההליך, ובשים לב לכך שלא התקיים הליך הוכחות בתיק אני מורה על החזר אגרה בתיק בהתאם לתקנות.

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 22148-07-20 ישי ואח' נ' החברה הגאוגרפית בע"מ בפני כבוד השופט **** מרדכי דמביץ תובעים 1. שלמה ישי, ת.ז. 000169409 2. שושנה ישי, 015193279 נ ג ד נתבעת החברה הגאוגרפית בע"מ, ח.פ. 514657956 פסק דין

על פני שלושה עמודים פירטו התובעים את טענותיהם המשפטיות נגד הנתבעת: על הנתבעת היה לבטח את הכספים ששלמו התובעים בהתאם לסעיף 12א(א) לחוק שירותי תיירות, התשל"ו-1976.

הנתבעת הפרה את הוראות תקנות 3(2)(ג), 3(3)(א) ו-3(3)(ג) לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג-2003 בכך שלא גילתה לתובעים מראש את אופן החזרת הכספים במקרה של ביטול חבילת התיור על ידה ואת אופן הבטחת הכספים ששולמו לה על ידי התובעים.

מבלי להמעיט חלילה בצרה שאליה נקלעו התובעים, הרי שטענת התובעים לפיה מדובר בעיסקה אשר בוטלה על ידי הנתבעת מנותקת מהקשרו של הארוע.

קובע סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן - חוק התרופות), אשר כותרתו "פטור בשל אונס או סיכול החוזה": (א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו. הפסיקה הישראלית הקלסית ייחסה פרשנות צרה ודווקנית לתנאי של העידר ידיעה או צפייה אודות נסיבות מסכלות (ראו: חדל"ת (ת"א) 26076-02-20 עו"ד ישראל בכר - נאמן של עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ נ' מערכות נוחות (2007) בע"מ ואח', סעיפים 24-22 (8.7.2020) וההפניות שם).

נדרשים שלושה תנאים מצטברים לשם קיומה של הגנת סיכול: נסיבות מסכלות ההופכות את קיום החוזה לבלתי אפשרי או לשונה באופן יסודי ממה שהוסכם בין הצדדים; העידר ידיעה או יכולת לצפות, בעת כריתת החוזה, את הנסיבות המסכלות; חוסר יכולת של המפר למנוע את אותן נסיבות.

...

סבורני אפוא כי מדובר בהתקשרות חוזית אשר הנתבעת לא יכלה לבצע את המוטל עליה בשל כח עליון - מגפה אשר העולם לא ידע כמוה לפחות כמאה שנה (מאז השפעת הספרדית אשר הכתה בשלהי מלחמת העולם הראשונה).

בהתחשב בכל הנסיבות שתוארו ובפרט בכך שהסך של 4,000$ אינו בידי הנתבעת ולמעשה כלל עולם התיירות מצפה לחזרה לפעילות, סבורני כי קבלת דרישת התובעים שהנתבעת תשיב לידיהם לאלתר את הסך של 4,000$ המעוכב בידי ספק שירותי הקרקע בטנזניה לא תהיה צודקת ותהיה בה חלוקה לא הוגנת של הסיכונים והתוצאות הנובעים מאי קיום הטיול בשל מגפת הקורונה.

התוצאה התביעה להשבת 100$ בגין תשלום עבור ויזות לטנזניה - נדחית.

הארוע הזה נחת על כולנו כחברה וכלקוחות.

דומה שהסוגיה שאליה מכוונת התובעת הנה מתחום דיני הסיכול החוזי הקבוע בסעיף 18 של חוק החוזים (תרופות) בשל הפרת חוזה, התשל"א- 1970.

בע"א 5054/11 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד בע"מ) נ' עו"ד יעקב אמסטר, [פורסם בנבו) פורטו התנאים: "... האחד - כי בזמן המיועד לבצוע החוזה אפשרות הבצוע שובשה באופן יסודי ואינה אפשרית; השני - מבחן הצפיות, לפיו בעת כריתת החוזה הצד הטוען לסיכול לא ידע ולא היה עליו לדעת (או לראות מראש) על הנסיבות שגרמו לסיכול; והשלישי - אי יכולתו של המפר למנוע את הנסיבות המסכלות (ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הבטחון, פ"ד נד(5) 506, 517 (2000); פרידמן וכהן, בעמ' 415; שלו בעמ' 627)...". התובעת טענה, כי הנופש המתוכנן לא יצא אל הפועל עקב מגפת הקורונה, לגבי כל המשפחה ובפרט לגבי הבת אשר הצטוותה להכנס לבידוד טרם הנסיעה.

בהנתן ששלושת התנאים מצטברים וכיוון שחלק מהם לפחות לא היתקיימו במקרה דנן, אין לי אלא להסיק כי החוזה בעניינינו לא סוכל.

בעיניין אחר ת"ק (ת"א) 2367-05-20 ד"ר יהודה דוד נ' אור קריירה בע"מ דחה כבוד השופט אבי שליו תביעה של אדם שהזמין מסוכנות תיירות חבילת נופש שכללה חבילת סקי בצרפת לימים שבין 15.3.20 ועד 20.3.20 בעלות של 1,000 אירו לאדם ובסך כולל של 12,910 ₪.

...

הנתבעת טענה מנגד, כי דין התביעה להידחות.

כיוון שהנתבעת ציינה מפורשות את תנאי הביטול הרלוונטיים, ולפיהם באם יבוטל הנופש עד 7 ימים לפני תחילת החופשה, הרי שהמסקנה היא, שוב, כי התובעת במקרה דנן אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין הביטול.

התוצאה היא דין התביעה להידחות.

הנתבעת שילמה מרצונה פיצוי לתובעת ומשפחתה ואני סבור שניתן היה להסתפק בכך.

במשך חמש שנים נוהל המלון על ידי הנתבע באופן רשלני אשר גרם לקריסה כלכלית של המלון והסב לתובעים נזק רב. מטעמים אלה עתרו התובעים לחייב את הנתבע לפצותם בסך חמישה מיליון ₪ מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; סעיפים 7-6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

עיקר טענות התובעים תובעת 1, איילנד שערי ים בע"מ (להלן – איילנד) היא חברה הנמנית על קבוצת שטרית החזקות הפועלת בתחום הנדל"ן. איילנד היא הבעלים של 14 יחידות נופש במלון וכן הבעלים של אולם האירועים במלון.

ה. להסכם המכר קובע: "הובא לידיעתו [של הרוכש – א.ש.] כי בעת"מ 2053/09 ארגון בעלי מגרשים בחלקה 8 בגוש 6621 ואח' נגד הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ת"א-יפו ואח' ... נקבע, בין היתר, כי על בעלי יחידות (כדוגמת הרוכש) בפרוייקט (כדוגמת הפרוייקט) להעמיד את יחידותיהם לרשות הציבור הרחב באמצעות גוף המנהל מאגר יחידות בפרוייקט (להלן: "הפול המלונאי"), וזאת במשך מרבית הזמן, כלומר לתקופה של למעלה מחצי שנה במצטבר, בכל שנה .

במיוחד ידוע לרוכש והרוכש מצהיר בזאת כי הודע לו ע"י החברה כי פסקי הדין שניתנו ע"י בית המשפט בע"א 1054/98 ובעע"מ 2273/03 על פיהם יש להעמיד דירות נופש להשכרה מלונאית למשך "מרבית ימות השנה", פורשו ע"י משרד התיירות כמחייבים השכרה מלונאית למשך תשעה חודשים בשנה" סעיף 8.1 להסכם הניהול קובע: "בתקופת ההסכם יהיה הרוכש רשאי להשתמש ביחידה שתועמד לרשותו במשך תקופה מיצטברת של עד 3 חודשים במצטבר בכל שנה קלנדרית, בהתאם להוראות הסכם הרכישה ..." כעולה מהוראות חוזר המנכ"ל מהסכמי המכר ומהסכמי הניהול, ומאחר שמדובר במלון דירות נופש רשאים בעלי היחידות לעשות שימוש ביחידותיהם עד שלושה חודשים בשנה.

...

סוף דבר – התביעה נדחית.

בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי אך בשים לב לתרומת הנתבע להתמשכות ההליכים אני מחייב את התובעים בהוצאות משפט ובשכר טרחה על הצד נמוך.

בנוסף אני מחייב את התובעים בשכ"ט ב"כ הנתבע בסך 100,000 ₪.