בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין הפרת הסכם מכר.
בכתב התביעה שכנגד טענו הקונים שהמוכרים הפרו את ההסכם כאשר נימנעו מלרכוש מעמידר את זכות הבעלות, ולהעבירה על שמם של הקונים, וכי בחודש פברואר 2014 הם שילמו למינהל סך של 982,254 ₪ לצורך "העברת זכות הבעלות בממכר (כפי שהוגדר בהסכם המכר) על שמם". לטענתם, גרינפלד העביר להם את סכום הנאמנות שהיה מופקד אצלו, אולם הם נדרשו להוסיף על סכום זה את הסך של 631,254 ₪.
המוכרים הוסיפו וטענו כי התביעה נגדם היתיישנה, וכי ממילא הקונים וויתרו במסגרת הסכם המכר על כל טענה שיש להם כנגד זכויות המוכרים בממכר, וכי על פי ס' 8.1 להסכם, על הקונים מוטלת החובה לשאת בכל התשלומים שיחולו על הממכר לאחר קבלת החזקה בו. בנוסף, טענו המוכרים כי הקונים נדרשו להוסיף ולשלם למינהל סכומים נוספים עקב הגדלת זכויות הבניה מעבר למה שנרכש על ידם, ועל כן אין מקום לחייב אותם לשפות את הקונים בגין סכומים אלה, ולהיפך, יש לחייב את הקונים להשלים את תשלום התמורה החוזית המוסכמת.
...
אשר על כן, דין התביעה שכנגד להידחות כנגד כל הנתבעים שכנגד.
בדומה, אני סבורה שהקונים לא הוכיחו שהם זכאים לתוספת שנדרשו לשלם למינהל עבור הבעלות בנכס, מעבר לכספי הנאמנות שנמסרו לידיהם.
במצב דברים זה, דין התביעה להידחות, ועימה גם ההודעות לצדדים שלישיים.
