תביעה נגד עורך דין בגין אי התקדמות בתיק משפטי

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 70339-07-18 אמר נ' דדון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם תובע פרוספר אמר ע"י ב"כ עו"ד אסף סיידה נתבעים 1. דנה דדון – ניתן פס"ד בהעדר הגנה 2. אשר דדון – ניתן פס"ד בהעדר הגנה 3. דוד פינציבסקי הנתבע 3 ע"י ב"כ עו"ד שמעון גנון פסק דין

בשל אי תשלום דמי השכירות כאמור, ולאור אי תשלום הסכום שנפסק בפסק הדין בת"ק, הגיש התובע כנגד הנתבעים 1-2 בחודש 01/18, תביעה לפינוי מושכר (תא"ח 69310-01-18), (להלן: "הליך התא"ח").

אין מחלוקת כאמור לעיל, כי בסופו של דבר, פינו הנתבעים 1ו – 2 את הבית בעקבות הליך התא"ח. תביעה זו הנה למעשה ההליך המשפטי הרביעי שניפתח בגין הסכם השכירות.

טרם סיום פרק זה אציין כי עו"ד יעקב רביבו הוא זה שייצג בתחילה את הנתבע 3 בתיק זה, עד לשלבים די מתקדמים של ההליך, כאשר בשנת 2020 הוחלף ייצוג הנתבע 3 לב"כ הנתבע 3 הרשום בכותרת פסק הדין.

הנתבע עצמו, בנגוד לדברי עורך דינו לא הכחיש באותה ישיבה כי נכח במעמד החתימה על הסכם השכירות, ואולם טען: "אני לא ידעתי על ההסכם, לא ידעתי שזה מעבר לשנה" (פרו' עמ' 3 ש' 1).

...

מכל מקום, כאשר הוכח מחוות דעתו קוזי ומעדות התובע כי היו נזקים אקוטיים ויסודיים, אותם חייב היה התובע לתקן לפני כניסת הדיירים החדשים, כגון – סידור ארון החשמל, איטום חורים בקירות, תיקון דלתות כניסה שנפרצו, תיקון ארונות מטבח, פינוי פסולת / ציוד, וכדו', אני קובעת שסביר שמשך התיקון של הליקויים המהותיים, על מנת להשמיש את הבית למגורים, הינו בסדר גודל של חודש ימים.

אני מאשר לפיכך פיצוי בגין אבדן דמי שכירות לתקופה של חודש ימים, בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 התקבלה.

התובעת פנתה אל הנתבע, עורך דין לעינייני מקרקעין ומכר ילדות של בעלה, לשם עריכת הבדיקות המשפטיות הנדרשות לצורך עסקת הרכישה.

עו"ד שמר ביקש כי בתצהיר התומך יירשם כי התיק נעלם מסיבות שאינן ברורות על מנת לדייק את הסיבה ומאחר ואין מדובר בעיניין מהותי והנתבע נעתר לבקשתו.

הדעת אינה נותנת כי תחילת מירוץ ההתיישנות תהיה בשליטתה הבלעדית של התובעת, שכן מה יהיה דינן של נסיבות בהן הקונים אינם מבקשים למכור את הבית והדבר נעשה רק ע"י יורשיהם שאז תוגש תביעת הרשלנות כנגד עורך הדין של העסקה בחלוף שנים רבות לאחר ההסכם שערך.

בהתייחס למועד הגילוי של הפרת החובה מצד הנתבע לעניין עילה תביעה זו, התובעת טוענת כי בסמוך לאחר תשלום יתרת החוב ביום 3.3.08 פנה בעלה לנתבע ובקש ממנו להתקדם עם עניין רישום הזכויות.

כך גם לא הובהר כדבעי ע"י הנתבע מה נעשה בנידון לצורך איתור המסמכים הנדרשים להסדרת הרישום, שעה שהיה ידוע היטב לנתבע כי המוכרים תושבי חו"ל ומיוצגים ע"י עורך דין מיופה כוח באופן המצריך הקפדה יתרה על רישום הזכויות ובפרט על שמירת ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

...

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדויות הצדדים והמומחים ובהתחשב בחובת התובעת להקטנת הנזק, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד דמי שכירות עבור פרק זמן של שלושה שבועות בתקופה במהלכה בוצעו בפועל העבודות להכשרת חריגות הבניה.

אני מקבל את הערכת שווי דמי השכירות הראויים כפי שנקבעו בחוות דעתו של שמאי התובעת רודיטי ובסך של 6,200 ₪ לחודש ובסכום כולל עבור 3 שבועות סך של 4,650 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכום הכולל של 153,907 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה (24.11.16) ועד לתשלום המלא בפועל.

(2) בבקשה לתיקון כתב התביעה הפנה התובע לכך ש:" עניין תביעה כנגד המוכרים נשקל על ידי התובע בטרם נקיטת הליכים בתיק זה אך לאור הנסיבות שמלוא הבדיקות ולרבות ניסוח הסכם המכר נעשה על ידי עורכי הדין הוחלט בסופו של דבר להגיש התביעה במתכונתה הנוכחית, כנגד עורכי הדין שייצגו בעסקת המכר". כלומר – אין מדובר בתובע אשר התברר לו לפתע כי קיימים צדדים נוספים להליך אלא מדובר בנתבעים אשר התובע ביכר שלא לנהל כנגדם הליך משפטי עת הגיש תובענה זו. עתה, ורק מאחר והועלתה בדיון המקדמי היתייחסות לעניין אי הגשת התביעה כנגד המוכרים, הוגשה בקשה זו לצירופם להליך.

(4) עתה, וכאשר ההליך מיתקדם לשלב דיון ההוכחות מבוקש להשיב את ההליך לראשיתו ולברר טענות חדשות כנגד נתבעים חדשים אשר כאמור לעיל התובע ידע אודותם כבר בטרם הגשת התובענה.

נימוק חמישי מחמשה לדחיית הבקשה - העתרות לבקשה כפגיעה באנטרס הציבור (1) בהכרעה בשאלה האם יש לאפשר את תיקון התביעה, על בית המשפט לשקול את אינטרס מבקש התיקון אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך, וכן את אינטרס הציבור ביעילות הליכים ואי הקצאת זמן שפוטי יקר שלא לצורך.

...

המסגרת הנורמטיבית תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 קובעת כי: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג." בעבר, היענות לבקשה לתיקון כתב טענות נעשתה ברוחב יד ואולם ההלכה כיום היא שונה ור' רע"א 3510/21 עידן נצר נ' דוד קונפינו (מיום 25.8.21), שם נקבע כך - "התקסד"א החדשות משקפות דרישה להקפדה גבוהה יותר מצד הצדדים על עמידה בדרישות סדרי הדין, ונראה כי במסגרתן תהיה ידו של בית המשפט קפוצה יותר כשמדובר בבקשות לתיקון כתבי טענות. כך, במיוחד, באותם מקרים בהם ניתן היה בהשקעה סבירה ובמיומנות ראויה לכלול את התיקון המבוקש כבר במסגרת כתב הטענות המקורי (השוו: רע"א 5060/21 נחל אשכול השקעות בע"מ נ' מנורה נכסים והשקעות בע"מ, פסקאות 10-13 (18.8.2021))." אין מקום לקבל הבקשה – חמישה נימוקים שדי בכל אחד מהם על מנת להביא לדחיית הבקשה בעניינינו, כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים - לא מצאתי לקבל את הבקשה ולעניין זה יובאו הנימוקים שלהלן: נימוק ראשון מחמישה לדחיית הבקשה - התובע ידע זה מכבר אודות הנתבעים אותם מבקש עתה לצרף להליך וניתן היה לצרפם מלכתחילה (1) התובע עצמו מודה כי עניין צירוף הנתבעים אשר מבקש עתה לצרף היה ידוע לו בטרם הגשת תובענה זו, ואולם משיקולים כאלו ואחרים התובענה לא הוגשה מלכתחילה כנגד הנתבעים אותם מבקש עתה לצרף .

(2) בבקשה לתיקון כתב התביעה הפנה התובע לכך ש:" עניין תביעה כנגד המוכרים נשקל על ידי התובע בטרם נקיטת הליכים בתיק זה אך לאור הנסיבות שמלוא הבדיקות ולרבות ניסוח הסכם המכר נעשה על ידי עורכי הדין הוחלט בסופו של דבר להגיש התביעה במתכונתה הנוכחית, כנגד עורכי הדין שייצגו בעסקת המכר". כלומר – אין מדובר בתובע אשר התברר לו לפתע כי קיימים צדדים נוספים להליך אלא מדובר בנתבעים אשר התובע ביכר שלא לנהל כנגדם הליך משפטי עת הגיש תובענה זו. עתה, ורק מאחר והועלתה בדיון המקדמי התייחסות לעניין אי הגשת התביעה כנגד המוכרים, הוגשה בקשה זו לצירופם להליך.

(2) לעניין שמירה על זמנו של הציבור באופן שתביעה אשר הוגשה שלא כראוי תשוב לתחילת התור ולא תעכב מתדיינים אחרים ולחילופין תידון בדרך בה הוגשה, ר' תא (נצ') 15145-08-18 פלוני נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (מיום 24.6.2023), שם נקבע כי "משמעות היענות לבקשה הינה, בהכרח, פגיעה בזכויות הצד שכנגד, הזכאי לסיום ההליך בפרק זמן סביר וללא השבתו לאחור, מבלי שתהיה לכך סיבה מוצדקת במובהק. כך אף מדובר בפגיעה משמעותית בניהול ההליך על ידי בית המשפט, אשר יידרש להשקעת זמן שיפוטי משמעותי נוסף באם תיעתר הבקשה. זמנו של בית המשפט איננו הפקר, בהיותו בראש ובראשונה זמנו של ציבור המתדיינים הנוספים הממתינים לשמיעת עניינם". סוף דבר (1) לאור כל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב התביעה נדחית.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ‏ח' אב תשפ"ג, 26 יולי 2023 ת"ק 47867-03-23 ראובני נ' גנים חברת עורכי דין ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר, בנימין בן סימון תובעת שושנה ראובני נתבעים 1.גנים חברת עורכי דין 2.יעקב גנים פסק דין

לגירסת התובעת, ביום 17.2.23, בשעה ששהתה התובעת במשרדו של הנתבע, ביחד עם בתה מיכל, ובתה יפעת נכחה בשיחת טלפון, פיטרה התובעת את הנתבע וציינה בפניו שהיא לא מעוניינת בשירותיו, בשל אי ידיעת עובדות התיק.

ביום 17.2.23 היתקיימה פגישה נוספת במשרדו של הנתבע, הפגישה ארכה שעתיים, אשר במהלכן הנתבע הבהיר לתובעת ובנותיה מה לפי דעתו המקצועית הדרך הראויה להתקדם בתיק ואף התרשם כי הדברים מקובלים עליהם.

בית המשפט העליון, בעיניין ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דינה סיבוס פ"ד מ"ז (5) 114 עמ' 122-123 נאמר כדלקמן: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טירחתו." הבסיס הנורמאטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בסעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, לפיו: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". ביחס לאופן בו ייקבע השכר הראוי נקבע בע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993) בעמ' 125-126 לפסק דינו של כב' השופט ד' לוין (להלן: "עניין ביניש עדיאל") כי: "קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך-דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו. שכר טירחת עורך-דין יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העיסקה נושא הטירחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-משפט או בבוררות שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטירחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: הקף העיסקה שבה מדובר, הקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא.. בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. עקב הרב-גווניות, המורכבות והדינמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוונטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי." בעניינינו, הצדדים קבעו בהסכם שכר הטירחה, כי סך של 8,000 ₪ לפני מע"מ. כמו כן, צוין כי סכום זה כולל במסגרת תקופת הייצוג תשלום גם עבור כל הדיונים והישיבות שיתקיימו בביהמ"ש ככל הנידרש, בעת הייצוג, לרבות בגין ההוצאות האישיות של עורך הדין.

כן נאמר כי על מנת להוכיח זכאות לשכר טירחה מכוח טענות התובע, אין די כמובן בצרוף פירוט השעות עצמם, אלא על התובע להוכיח כי אכן בוצעה עבודה בפועל בהתאם להסכמי שכר הטירחה באופן שמקים לו זכאות לשכר טירחה, וכן את היקפה המדויק של זכאות זו. נטל ההוכחה המוטל על עורך דין בתביעות לשכ"ט עו"ד, גם כאשר מוסכם על תשלום גלובאלי כנגד התחלת או השלמת ביצוע עבודה, או עת מוסכם על תשלום המותנה באופן מלא או חלקי בתוצאה מסוימת.

...

בענייננו, אני סבור שזכות מהותית לקיזוז לא הוכחה על ידי הנתבע.

משכך נדחית טענת הקיזוז, אך אין מהווה השתק פלוגתא, כיוון שלא התבררה כדבעי.

מכל המקובץ, דין התביעה להתקבל חלקית, הנתבע ישיב לתובעת סך של 7,360 ₪ (הסכום ששולם 9,360 ₪ בהפחתת שכר טרחה בגין 4 שעות עבודה 2,000 ₪).

בתיק זה היתקיימו מספר ישיבות קדם משפט ואף נימסרו עדויות במהלך אותן ישיבות והוגשו סיכומים בעניינים משפטיים ברם בסופו של יום התובע והנתבע (באמצעות טאהא ועורך דינו אמסלם) הגיעו להסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין ביום 26/06/2019, בו נקבע בין היתר כי הסכם המכר בין התובע לנתבע מיום 16/05/2017 הוא עסקה כשרה.

הצדדים מצהירים ומתחייבים בזה באופן בלתי חוזר שלא תהיה להם כל טענה ו/או תלונה ו/או תביעה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהוא האחד כלפי מישנהו וכן כנגד האפוטרופוס וכן כנגד מי שהיה מעורב בעסקה באופן ספציפי כנגד עורכי הדין שהיו מעורבים בעיסקה שהם עו"ד מוחמד סולימאן, עו"ד איהאב אבו ריא ועלי אבו ריא.

בדיון שהתקיים ביום 17/02/2022, ועל אף שעו"ד אסדי פעל כאמור, לא התייצב הנתבע או אפוטרופסו לדיון, ומשלא ניתן להתקדם בתיק בלי הנתבע כאמור, הוריתי על מתן צו הבאה נגד האפוטרופוס להבטחת התייצבותו לישיבת 18/07/2022.

ייצוג הנתבע הועבר שוב לעורך דין אחר- הוא עו"ד אשרף חגאזי (עורך הדין השלישי והנוכחי בתיק) וזאת ביום הדיון שנקבע לשמיעת הראיות בתביעה.

ההיגיון העומד מאחורי החריג טמון בכך שמחדלו של הקונה הראשון באי רישום הערת אזהרה בזמן על אף שיכול היה לעשות זאת בקלות יחסית, מהוה הפרה של חובת תום הלב המוטלת עליו, ומחדלו זה מהוה תשתית ל'תאונה המשפטית' ולעסקה הנוגדת המאוחרת בזמן, ולכן אין לקונה הראשון עדיפות מעצם היותו ראשון בזמן.

...

כך גם אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה צו המניעה שנרשם בלשכת רישום מקרקעין ביום 11/01/2015 שלא מאפשר לנתבעת לבצע דיספוזיציה בחלקה 13 היה צריך להדליק אור אדום אצל התובע.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה, מורה על ביטול הערת האזהרה של הנתבעת מיום 05/05/2010 (שטר מספר: 11792/2010/1 ) ולחלופין צמצומה ל-1/12 מזכויות הנתבע.

בכך יש למלא את פסק הדין של בית המשפט העליון, ובהתאם אני מורה על מחיקת כל הערה המקנה זכויות נוספות כלשהן לנתבעת בחלקה 13 מתוך בעלותו של הנתבע.