תביעה נגד עובד על פי חוק עוולות מסחריות

לפנינו שני הליכים, אשר הדיון בהם אוחד ועניינם כדלקמן: הראשון שבהם הוא תביעתה של חברת ביירון סמינרס (להלן - החברה או התובעת) כנגד מר ניר שושני, מר אסף כהן וחברת אולימפוס תרגומים (להלן יחד – הנתבעים) לפצוי בגין גזלת סודות מסחריים בנגוד לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות) והפרת זכויות יוצרים בנגוד לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן – חוק זכות יוצרים), השבת כספים שהושגו באמצעותם, הפרת הסכם העסקה וגרם הפרת חוזה, וכן השבת שכר ומענקים (להלן – ההליך הראשון); השני הוא תביעה שהוגשה על ידי מר ניר שושני (להלן – הנתבע 1) כנגד התובעת ומר אביאור ביירון לפצוי בגין הוצאת דיבה, לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב, ובשמה הטוב של חברת אולימפוס תרגומים (להלן גם – הנתבעת 3) (להלן – ההליך השני).

אשר על כן, נטען כי מעשיהם של הנתבעים, ובכללם הנתבע 1, אשר הורשע בפריצה למחשבים ופגע פגיעה ממשית בתובעת, עולים כדי: · גזל סוד מסחרי ומידע עסקי על פי חוק עוולות מסחריות, המצדיקים פסיקת פיצוי מירבי בסך 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות והפסיקה בנידון.

...

טענות הנתבעים – בין התובעת לבין הנתבע 2 והנתבעת 3 לא התקיימו יחסי עבודה ומשכך יש לדחות את התביעה נגדם, הנתבע 2 מעולם לא הועסק אצל התובעת, והנתבעת 3 אינה מהווה ישות משפטית, היות שמדובר בעוסק מורשה.

סוף דבר בהליך הראשון מתקבלת תביעת התובעת בחלקה.

על אף שבשקלול הכרעתנו יצאה התובעת, כשידה על העליונה איננו עושים צו להוצאות לטובתה, ואנו קובעים כי כל צד ישא בהוצאותיו.

למסקנה זו הגענו נוכח התנהלותה של התובעת שלא על פי סדרי הדין בשני ההליכים, לרבות אופן ומועד הצגת הראיות במפתיע שלא על פי כללי המשחק הנהוגים.

הנתבעת 2 – לוכסמבורג תעשיות בע"מ (להלן: "לוכסמבורג") – הפרה את חובותיה כלפי התובעת על פי פקודת הנזיקין, חוק עוולות מסחריות וחוק עשיית עושר ולא במשפט.

עתירה שלישית: ליתן: " צו המורה לנתבעת שכנגד לשלם לתובעת את חובה אליה בסך 29,921.60 ש"ח בהתאם להתחייבויותיה על פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 18.6.2017, אותו הפרה הנתבעת כנגד ברגל גסה, בצרוף ריבית והצמדה כדין ממועד יצירת ההיתחייבות ולהווה, וכן פיצויים בגין הפרת החוזה". (מוצג 44 לתביעה שכנגד).

...

סוף דבר אני דוחה את התביעה אותה הגישה בלוגרין נגד אוריס ונגד לוכסמבורג.

אני מחייב את בלוגרין לשלם לאוריס סך של 5382 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 17.7.2018 (מועד "חשבון עסקה" מוצג 44 אוריס) ועד התשלום בפועל.

אני מחליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

טענות הנתבע: בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעים מהסיבות כדלקמן: לתובעים לא קיימת עילה תביעת נגד הנתבע בהתאם לחוק עוולות מסחריות או חוק זכויות יוצרים שכן לא הוכיחו כי להם הבעלות ביצירה וכי מדובר ביצירה מקורית, היות ומדובר בתנאי סף אשר אינם מתקיימים בעניינינו; אם בית המשפט יסבור שאכן יש לתובעים עילת תביעה נגד הנתבע, קיימת לנתבע ההגנה הקבועה בסעיף 58 לחוק זכויות יוצרים, וכי הנתבע פעל בתום לב, ועל כן אין לחייבו בפצוי בגין הפרת חוק זכויות יוצרים; הנתבע פעל להסרת הפרסומים מיד עם קבלת פניית התובע 1, והנתבע כבר אינו עוסק בתחום זה, כך שגם מתן הצוו אינו רלוואנטי בעניינינו; התובעים לא הוכיחו את היסודות הנדרשים בעוולת גניבת העין, ועל כן אינם זכאים לכל פיצוי בגין כך. הראיות: מטעם התובעים העידו העדים כדלקמן: מר יהודה קוסטיקה, הנתבע 1, אשר חזר בתצהירו על הנטען בכתב התביעה.

בפסה"ד איזנה כב' השופטת וינשטיין בין האנטרס הגלום בתחרות חופשית וחופש הביטוי לבין מניעת תחרות בלתי הוגנת ויפים דבריה לעניינו: " תביעה בעוולה של גניבת עין מחייבת, על פי הוראת סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, הוכחה כי הטובין או השירותים שמוכר עוסק מסוים ייחשבו בטעות כטובין או שירותים של עוסק אחר או שיש להם קשר עם אותו עוסק אחר.

...

לאור זאת, סבור אני שיש בכך גם כדי לדחות את טענת המוניטין של התובעים ככל שהיא נוגעת לאזור הפרסום אליו כיוון הנתבע.

סבור אני שעצם השינוי של צורת המנעול מעיד על תום לבו של הנתבע, דבר אשר מביא אותו תחת כנפיה של ההגנה הנקובה בסעיף 58 לחוק זכויות יוצרים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את תביעת התובעים נגד הנתבע.

אין סמכות לביה"ד לידון בעילת "עשיית עושר ולא במשפט". לביה"ד לעבודה אין סמכות לידון בתביעה כנגד הנתבע על פי סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות.

" הנתבע יכול שיהיה חליפו של עטון גם אם עטון היה נותן שירותים של הנתבע ולא עובד אצל הנתבע: "העד, מר פרץ: אין לי שכירים, אני עובד היום עם פרילאנסרים כמו עמי, מוציאים חשבוניות. לכן אין יחסי עובד מעביד, יש פלאטפורמה." (עמ' 44 לפ' שורות 15-13 לעדות פרץ) משכך, לבית הדין לעבודה סמכות לידון בתביעה דנא מכוח חוק עוולות מסחריות.

...

התנהלות הנתבע אף אם היינו מגיעים למסקנה כי עטון הפר סוד מסחרי, לתובעת לא הייתה צומחת ישועה מכך.

לפיכך, הנתבע לא פעל שלא כדין ודין התביעה כנגדו להידחות.

התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

בפנינו תביעת התובעת כנגד הנתבע – עובד לשעבר שלה, שעניינה גזל סוד מסחרי, הפרת חוזה, הפרת חובות הנאמנות וחוסר תום הלב.

אלה הסעדים שנתבעו בכתב התביעה ובסיכומים: לקבוע כי הידע והמידע אליהם נחשף רוני במהלך ותוך כדי עבודתו בחברה מהוים "מידע סודי" האסור לגילוי לגורמים זרים, על פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

(1)נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2)שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השמוש הוא בנגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3)קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השמוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהוא באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו".

...

בנסיבות אלה אנו קובעים כי קמה לרובוגרופ ההגנה הקבועה בסעיף 18 (2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות שעניינה "הגנה על עניין אישי כשר של הפוגע" ראו לעניין זה דברים שכתבה כב' השופטת איצקוביץ בעניין סע"ש (אזורי ת"א) 41363-03-13 אורי יוסקוביץ - טלרד נטוורקס בע"מ (נבו 15.10.2017), הרלבנטיים ונכונים גם לענייננו.

סוף דבר תביעת רובוגרופ מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי.

הוצאות משפט בשים לב לתוצאות פסק הדין ולהתנהלותו של באום במסגרת העבודה, כפי שפורט לעיל, ובשים לב לתוצאות ההליך, אנו קובעים כי באום ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג אדר תשפ"ג, בהעדר הצדדים.