תביעה נגד סלקום בגין הבטחה שניתנה על ידי סוכן מכירות

להלן נוסח ההסכמה שבין הצדדים, אשר זכה, כאמור, לאישור ביהמ"ש ולמתן תוקף של פסק דין, כפי שנוסחה ע"י ב"כ התובעת דנן, שהיא, כאמור, הנתבעת בהליך הקודם: "מבלי להודות בשום טענה שהיא מטענות הנתבעת, ולסילוק מלא וסופי של התביעה בתיק זה - 49128-03-12 - ולצרכי פשרה בלבד ולאור המלצת בית המשפט, תסכים מרשתי לקבל את ההמלצה לפיה מכשיר הפלפון אשר סופק לנתבעת בחודש 2/11 מידגם אייפון 4 יושב לידי התובעת תוך 30 ימים מהיום באמצעות דואר רשום, כאשר הוא במצב תקין וזאת למרות שהנתבעת עושה ועשתה בו שימוש עד היום. כמו כן, במעמד זה משלמת הנתבעת לתובעת סך של 370 ₪ באמצעות שיק מס' 500003 משוך על בנק איגוד סניף רחובות, וניתן לב"כ התובעת.

טענות הצדדים: טענות התובעת: השתלשלות העניינים – גרסת התובעת: בחודש פברואר 2011 היתקיימה פגישה בין סוכן מכירות "דור טו דור" מטעם הנתבעת, מר ניר נדב (להלן: "ניר"), לבין התובעת ושתי חברותיה: אורית קליזו (להלן: "אורית") ואורלי דה-וט. בתחילת הפגישה הבהירו התובעת וחברותיה לניר כי הן בעלות מנויים אחרים ורבים בחברות מתחרות.

התובעת הסבירה לנציג משרד עורכי הדין, ובהמשך גם לנציגה אחרת את השתלשלות העניינים, ואלו הבטיחו לבדוק זאת.

לעניין זה ראו למשל את תשובתה של התובעת ביחס לשאלת ביהמ"ש כיצד בכל זאת היתוודעה לתיק ההוצאה לפועל שניפתח נגדה, כאשר לטענתה לא היתה מודעת לכך שתיק כזה בכלל ניפתח: "לשאלת בית המשפט, מדוע פניתי ללישכת ההוצל"פ, אני משיבה שזה בעקבות המכתב של צו ההבאה עם השוטר וכנראה יש לי אותו ברכב. כתוב "התראה לפני צו הבאה על ידי שוטר". משהו כזה".

זאת, שעה שההליך הקודם נוהל משך כ-3 שנים, בהמשך הוגשה התביעה הקטנה, אשר הפכה לימים לתביעה זו. אין צורך לומר שהדבר מקשה על הנתבעת בהוכחת טענותיה, למשל, בכל הנוגע בהבאתו לעדות של הסוכן ניר נדב, אשר הציע לתובעת ולחברותיה את העסקה מושא תביעתנו, וזאת, בשל העובדה כי סוכן זה אינו מועסק עוד ע"י הנתבעת.

בהקשר זה איחזור על מושכלות ראשונים ואפנה לדברי בית המשפט העליון בע"א 559/87, מנחם חשאי ואח' נ' יצחק ארוין רונן, פ"ד מו(1), 229: "ניפוח מלאכותי של סכומים כגון דא הנו תופעה שיש להתריע נגדה". בשולי עניין זה ובשים לב לכך שהתביעה הוגשה בתחילת הדרך כתביעה קטנה, הרי שאין מנוס מלהתייחס גם לעניין זה. בהקשר זה אבקש להפנות לפסק דינו של כבוד השופט מנהיים בת"ק (ראשל"צ) 487/09, זריהן שלמה נ' סלקום ישראל בע"מ: "דין התביעה להדחות. לא למותר להוסיף שגם אילו הייתי מקבל את התביעה לא הייתי מצליח להסביר לעצמי מדוע אדם שחויב ב-1,200 ₪ ביתר תובע למעלה מכפליים מכך. הגיע הזמן להבין שבית המשפט לתביעות קטנות איננו מכשיר להדפסת כסף גם לתובעים שהדין איתם. העובדה שהאגרות בבית משפט לתביעות קטנות הן מגוחכות ולמיטב ידיעתי גם מסובסדות אינה צריכה להצדיק את התופעה שאני ניתקל בה ברובן המכריע של התביעות המוצדקות והיא שהסכומים הנתבעים ברובן של התביעות מנופחים בעליל". דברים אלו הולמים להפליא את סוגייתנו, במיוחד כאשר לטענתה של התובעת היא חוייבה בסכומים של 2,000 ₪ (שכאשר כפי שהוכח, הסכום של חיוב היתר אינו עולה על כ-1,035 ₪, כאשר מנגד החזירה הנתבעת לתובעת סכומים שונים שלא היתה חייבת לשאת בהם), וזאת, עוד לפני שהבאנו בחשבון את שוויו של המכשיר הנייד מידגם אייפון 4 (בסך של 3956.39 ₪) שהתובעת החזיקה שלא כדין וניידה לחברה מתחרה בנגוד להוראות ההסכם שנכרת עימה.

...

עולה מכל המקובץ כי אין מנוס מדחיית התביעה תוך פסיקת הוצאות לחובת התובעת.

תוצאה: נוכח כל האמור לעיל אין לי אלא לדחות את תביעתה של התובעת.

באשר לסוגיית הוצאות המשפט ולאחר שהוכח כי לא היתה לתובעת עילת תביעה וכי לא הוכיחה את הנזקים הנטענים על ידה ונוכח הימשכות ההליכים שלעניין בכלל הערכאות, כמפורט לעיל, וכן בשים לב לסכומים המופרכים אשר נתבעו במסגרת ההליך דנא ולהצעות של מותב זה לתובעת לשם קידום פשרה מחוץ לכתלי ביהמ"ש או בין כתליו וסירובה של התובעת לכל הצעה, אין מנוס מפסיקת הוצאות משפט לחובתה.

ביום 8.12.19 הנתבעת השיבה לתובע, שפוליסת הביטוח הופקה באמצעות שיחת מכירה טלפונית על ידי נציגה סוכנות הביטוח מר יוסי וייס.

התובע טען שהוא דורש החזר מלא ופצוי לדוגמא והוצאות משפט על הטירחה הרבה שנגרמה לו מעצם הגשת התביעה, איומי נקיטת הליכים על ידי עורך הדין של הנתבעת, והצורך בהדיפת ההגנה ואילוצו לנסוע למשרדי הראל לשמיעת ההקלטה דבר שהיה צריך להתבצע עוד קודם לכן ובמיוחד אחרי שבקש לפני הדיון לקבל את ההקלטה.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה נגדה על הסף.

אין מחלוקת שהתובע לא קיבל המסמכים שהנתבעת הבטיחה לשלוח לו, בין אם משום שכלל לא נשלחו ובין אם משום שנשלחו על ידי הנתבעת לכתובת שגויה/ לא קיימת.

גבייה אמורה לבטא את החיוב ולא ליצור אותו: ראה והשווה תא"מ 41276-07-18 סלקום ישראל בע"מ נ' גבירץ (18.9.19).

ניתן משקל לכך שמדובר בעיסקה בין צדדים שיחסי הכוחות ביניהם אינם שוויוניים ולכך שהנתבעת לא מילאה אחר חובותיה בעיניין עסקת מכר מרחוק לפי סעיפים 14ג(א)(1) – (6) לחוק הגנת הצרכן.

...

מכלול הקשיים לעיל מביאים למסקנה, שהעסקה נעדרת הוגנות צרכנית וגם מטעם זה התביעה מתקבלת באופן חלקי.

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

בגין אי מתן מענה מלא ואפקטיבי, ומניעת האפשרות מהתובע למצות הליכים בטרם פניה לערכאות והטרחת התובע שלא לצורך במשרדי הנתבעת לשם שמיעת ההקלטה, תשלם הנתבעת לתובע סכום נוסף של 2,500 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 58145-04-19 גיספן נ' התאטרון הקאמרי של תל אביב 1 למרץ 2021 מספר בקשה:8 - 9 לפני כבוד השופטת נועה גרוסמן תובע יוסי גיספן ע"י ב"כ עו"ד יוחאי חי נתבע התאטרון הקאמרי של תל אביב ע"י ב"כ עו"ד מתן גרינגר החלטה

במטרה להגשים את "עקרון הגילוי", שלפיו בהליך אזרחי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע רלוואנטי למחלוקת הנדונה [רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', (פורסם בנבו) 196 (27.06.02)].

הכלל הוא שכל אדם שבידו ראיה הדרושה למשפט חייב לגלותה על מנת שהאמת תצא לאור [ראו: רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב, פ"ד נה (1) 337, 342 (1999); רע"א 637/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אברת – סוכנות ביטוח בע"מ, פ"ד נה(3) 661, 664 (2001) רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל נ' הנרי אזולאי, פד"י מ"ט 4, עמ' 54.

כנגד הליכים מקדמיים אלו עומדות לא אחת טענות חיסיון, המוכרות על ידי הדין והפסיקה [ראו אצל המלומד אורי גורן בספרו, "סוגיות בסדר דין אזרחי", 259 - 267, (מהדורה אחת עשרה, 2013)].

לעניין זה ראו דבריו של כבוד השופט י. עמית בספרו "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – נסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי, 247 (הוצאת נבו, 2007), וכן ברע"א 8943/06 גיא יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ, (פורסם בנבו) פסקה 18 (18.11.2009).

כאמור, התקנות החדשות במפורש מכירות באפשרות של בית המשפט להורות על "מועד אחר" להשלמת ההליכים המקדמיים ולפיכך אני קובעת כי המועד בעניינינו לא התאחר וכי הדרישות שהעלה התובע טעונות גילוי, עיון, ותשובה מושכלת מצד הנתבע.

...

מן הכלל אל הפרט : ביחס לבקשת התובע מספר 8 בתיק: בנושא המועדים - אני דוחה את טענת הנתבע, לפיה הבקשות הועלו בשלב מאוחר ומהוות מקצה שיפורים שאין להתירו.

לאחר שעיינתי אני רואה לנכון להורות לנתבע לאפשר עיון במסמכים המבוקשים.

לסיכום פרק זה, אני מקבלת את עמדתו של התובע.

סיכום : מן המקובץ לעיל, מתקבלת בקשת התובע מספר 8.

רקע ביום 19.7.20 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת, ספיד שנוע מטעמים בע"מ (להלן – החברה), וטען כי הועסק בה כמנהל תפעול החל מיום 16.3.15 ועד אשר פוטר ביום 1.5.20.

התובע טען כי היה זכאי מידי חודש לעמלות מכירות חודשיות ממחזור הכנסות, וכן סוכם עמו כי יהיה זכאי לתשלום בגין שעות עבודה נוספות.

ביום 15.2.21 הוגשה בקשה מוסכמת למתן צו למסירת מידע, וביום 15.2.21 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת ערמונית מעודד שלפיה אושר הצוו לחברות הסלולאר למסור פירוט שיחות ניכנסות ויוצאות, בהתייחס לתקופה שמיום 16.3.15 ועד ליום 1.4.20.

לאחר מכן נימסרו מחברת סלקום למשרד בא כוח התובע כ-3,000 דפים עם פירוט שיחות.

דיון והכרעה הבקשה לגילוי מסמכים כידוע, המבחן המנחה בבחינת בקשות לגילוי מסמכים הוא "מבחן הרלוואנטיות". בע"ע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ – יהודה פלצ'י (2012) נקבע לעניין זה: "הוראת תקנה 46 (א) נועדה להבטיח "משחק בקלפים פתוחים" והבטחת יעילות הדיון.

נוסח סעיף 14 לחוק פצויי פיטורים חתום על ידי התובע – מקובלת עליי עמדת החברה שלפיה התובע צירף חוזה עבודה כנספח ב לכתב התביעה, ועיון בסעיף 9.2 מלמד על הסכמות הצדדים להחלת סעיף 14 לחוק.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים אותם "טעמים מיוחדים" שיש בהם כדי להוביל לחיובה של החברה להשיב על השאלון האמור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לסיכום הבקשה נדחית.

הנציג העלה על הקו סוכן של נתבעת מס' 2, היבואן הרישמי של חברת Hisense בארץ (להלן: היבואן), שמסר כי המדובר בטלוויזיה חכמה בעלת מיפרט טכני מיתקדם וחדשני.

הנציג הציע לתובע לרכוש מזרים מדיה ("סטרימר"), על מנת שיוכל לצפות בתכנים המשודרים על ידי סלקום TV; התובע פעל כעצתו ורכש מזרים מדיה בעלות של 240 ₪.

מכל אלו עתר היבואן לדחות את התביעה נגדו.

בהתאם קובע סעיף 2(א) לחוק כי - "לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההיתקשרות בעיסקה - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעיסקה (להלן - הטעה)." סעיף זה פורש על ידי בית המשפט העליון כאוסר "על היתנהגות באשר היא, אף בלא שגררה אחריה נזק. חובה זו שבחוק הגנת הצרכן נועדה כמובן להגן על הצרכן: להבטיח לצרכן כי יקבל מידע אמין על נכס או על שירות המוצעים לו, כדי שיוכל להחליט באורח שקול אם יבצע עיסקה ואם לאו" (דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6) 385 [2003], בעמ' 397).

השאלה האם מערכת ההפעלה של טלוויזיה אותה מבקש הצרכן לרכוש תומכת ביישומונים אלו מהוה אפוא שיקול מרכזי בקבלת החלטה מושכלת על ידי הצרכן, האם לרכוש את הטלוויזיה אם לאו; שכן אם יידע הצרכן, כי הטלוויזיה אותה הוא מבקש לרכוש אינה תומכת ביישומון של ספקית הטלוויזיה שעל שירותיה הוא מנוי, קרי, כי לא ניתן לעשות בה שימוש במטרה לשמה היא נרכשת, יש להניח במידה גבוהה של ודאות, כי הוא לא ירכוש טלוויזיה זו, ויעדיף על פניה טלוויזיה שכן תומכת ביישומון האמור.

סיכום ביניים עולה אם כן, כי על פי כל אחת מהחלופות השונות רשאי היה התובע לבטל את העסקה, בין אם הוטעה על ידי הנתבעות, בין אם היתה זו טעות מצידו, ובין אם מכח זכותו לביטול עסקת מכר מרחוק.

בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 21) (פיצויים לדוגמה), התשס"ה - 2006 נכתב כי: "מטרתה של הצעת חוק זו היא לעודד אכיפה "פרטית" בידי צרכנים של הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, באמצעות הענקת זכות לצרכנים לתבוע בבית המשפט פיצוי לדוגמה מהעוסקים אשר הפרו את הוראות החוק המנויות בהצעת החוק [.

...

אשר על כן אני מורה על ביטול העסקה נשוא התביעה ועל השבה הדדית: המשווקת תשיב לתובע את עלות העסקה, בסך של 3,990 ₪, וזאת בתוך 7 ימים, בהתאם להוראות סעיף 32(ב) לחוק הגנת הצרכן.

כיוון שהוראות חוק הגנת הצרכן מתייחסות הן למשווק והן ליצרן/ליבואן, וכיוון שהתרשמתי כי הנתבעות היו מתואמות ביניהן ביחס להתנהלות אל מול התובע לכל אורך הדרך, אני קובעת כי בכל הקשור לתשלום הפיצויים הן חבות כלפי התובע יחד ולחוד.

סוף דבר: אני מורה על ביטול עסקת רכישת הטלויזיה ועל השבה הדדית, בתנאים המפורטים בסעיף 58 לעיל.