תביעה נגד יצרן, משווק ומפיץ סיגריות בגין הסכמי הפצה בלעדיים

עוד ציין המצהיר כי בשנת 1992, על רקע תמורות שחלו בשוק הסיגריות ובשל שירותי האספקה משביעי הרצון שסיפק למשיבה, החליטה זו להעניק לו זכויות בלעדיות לשיווק ולהפצת מוצריה בתחנה המרכזית (הסכם הרכישה – נספח 3).

לטענת המבקשות, הן הצביעו על עילת תביעה לכאורה העומדת להן כנגד המשיבה לאכיפת הסכמי ההפצה.

המבקשות טענו כנגד הודעת הביטול בין היתר ובתמצית, כמפורט בהרחבה מעלה, כי זו משקפת ניסיון חסר תום לב מצד דובק לבטל הסכמי הפצה בני עשרות שנים, כי נטל הראיה בבטול ההסכם מוטל על המשיבה ועליה להציג ראיות בתמיכה להחלטתה לשינוי שיטת השיווק ובטול מערך ההפצה וכי משמעות המונח "שינוי שיטת השיווק" בסעיף 21(ו) להסכם פרושו שיבוטל כל מערך המפיצים כמיקשה אחת ובכל איזורי ההפצה, ובעניינינו בוטלו 13 מתוך 25 הסכמי הפצה.

פרשנות ההסכם - הוראת סעיף 21(ו) סעיף 21(ו) קובע, כאמור, כי: מוסכם בזה במפורש בין הצדדים כי הוראות ס"ק (ב)–(ה) לעיל והוראות ס"ק (ז) להלן לא יחולו ולא יהיה להם כל תוקף שהוא במידה והיצרן יחליט לפי שיקול דעתו הבלעדי והמוחלט על הפסקת ההיתקשרות בהסכם זה הנובעת משינוי שיטת השיווק שלו באופן שלא יצריך מערך סיטונאים עצמאי או מכך שהיצרן יירכש על ידי צד ג' כלשהוא ובמקרה כזה יחולו הוראות הדין הכללי לעניין הפסקת ההיתקשרות בין היצרן למפיץ.

...

אשר על כן ובהינתן כל האמור בהחלטה זו, מצאתי שלא להיעתר לבקשות לסעד הזמני.

כניסתה לתוקף של החלטתי זו תהא ביום 23.2.20 שעה 14:00, וזאת על מנת לאפשר למבקשות, על פי שקול דעתן, להשיג על ההחלטה ולבקש את עיכובה בפני ערכאת הערעור.

הנני מחייב כל מבקשת לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך כולל של 15,000 ₪.

המבקשת היא חברת בת של יצרנית הסיגריות האלקטרוניות JUUL Labs, Inc.

לטענת המשיבה בחודש אוגוסט 2018 החלה לשווק ולמכור לקמעונאים את מוצריה של חברת ג'ול, ביניהם סיגריות אלקטרוניות, קפסולות למילוי מטענים וערכה למעשני ג'ול והם נרכשו על ידי המשיבה מג'ול ישראל.

לטענת המשיבה, במסגרת ההסכם ג'ול התחייבה לתת לה את הזכות הבלעדית לשיווק מוצרי ג'ול והפצתם באיזור הפצה שנקבע בהסכם.

המשיבה מוסיפה כי המבקשת לא נגררה להליך הנידון, אלא היא שכפתה את הגשת התביעה דנן, שכן לא חדלה מהפרת חובותיה על פי ההסכם, על אף פניותיה של המשיבה אליה בעיניין זה. עוד מוסיפה המשיבה כי סכום הערובה המבוקש הוא מופרז ובלתי הגיוני ומעיד על חוסר תום ליבה של המבקשת.

...

על דרך הפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט עמד כב' השופט מלצר בפסק דין הנדסה ממוחשבת: "על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו - זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים, ואת ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא את הכלל והפטור הוא החריג... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות, ובדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. משנסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים". בהתאם לפסק הדין בעניין הנדסה ממוחשבת הנטל להראות את הנסיבות בגינן לא מוצדק לחייב את החברה-התובעת בערובה להבטחת הוצאות הצד השני רובץ על התובעת.

באשר לטענת המשיבה לפיה ככל שתידרש יומצאו דוחותיה הכספיים לעיונו של בית המשפט, דין הטענה להידחות.

על כן ובבחינת כלל השיקולים, אני קובעת כי על המשיבה להפקיד סך של 75,000 ₪ כערובה להוצאות המבקשת וזאת עד ליום 7.3.21.

על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה 1 עוסקת, בין היתר, בייצור ושיווק סיגריות ומוצרי טבק נלווים ומפיצה את מוצריה בכל רחבי הארץ באמצעות מפיצים שחתמו על הסכמי הפצה.

עסקינן במערכת יחסים בין יצרן המספק סחורה לבין חברה שהפיצה את הסחורה בבלעדיות באיזור מוגדר במשך כ- 20 שנה.

למרות ההבטחות הללו, ולמרות שבמסגרת המחלוקות בין הצדדים נוהל מו"מ באשר למכירת קו ההפצה שהיה בבעלות החברה כנגד סגירת החוב הנטען של החברה כלפי המשיבות, הגישו המשיבות את התביעה על בסיס כתב הערבות, תוך הולכת המבקש שולל בדבר קיום שיח אשר יכול היה להביא לפיתרון הסיכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.

המשיבות מנעו מהחברה ומהמבקש את מימוש זכויותיהם בקוו ההפצה הבלעדי שבבעלות החברה ובכך הפרו הפרה בוטה של הסכם ההפצה שמיסד את מערכת היחסים בין הצדדים.

...

לפיכך, מתבקש בית המשפט להיעתר לבקשה למתן רשות להתגונן ולהעביר את התביעה לפסים של תביעה רגילה.

איני מקבל את טענת המשיבות כי טענת המבקש בדבר ההטעיה היא בגדר שינוי חזית.

נוכח האמור לעיל, אני סבור שעסקינן בהגנה דחוקה ביותר ובמקרה גבולי ולפיכך ניתנת למבקש רשות להתגונן כפוף להפקדה כספית של 1,670,000 ש"ח או ערבות בנקאית בסכום זה בקופת בית משפט ולהגשת הודעה בדבר ביצוע ההפקדה והכל עד ליום 1.11.15.

ביום 24.3.03 הגישה התובעת תובענה זו כנגד הנתבעת לתשלום סך של 3,185,488 ₪, ליתן צו למתן חשבונות לרכישות הנתבעת בשנים 2000-2002 שלא בוצעו אצל התובעת ולאחר מכן לאפשר לתובעת לתקן תביעתה בהתאם, ולמנות את באת-כח התובעת ככונסת נכסים למימוש נכסיה המשועבדים של הנתבעת.

לטענת הנתבעת, היא הגיעה להסכם עם התובעת לבלעדיות בשיווק והפצה של מוצרים שונים עד לסוף חודש אפריל 2005, הסכם שהופר, והנתבעת הפסידה הכנסות צפויות של כ-1.3 מיליון ₪.

בית המשפט חזר על הלכה זו בע"א 4453/02 מדינת ישראל נ' רואש שיווק סיגריות בע"מ (טרם פורסם, פסק דין מיום 19.1.2003).

עוד טען טחורש בתצהירו, כי יכול ותהיה בלעדיות לנתבעת אולם זאת לתקופה מסוימת, ומשמעה, כי פרופילים מסוימים ייוצרו על ידי היצרן רק עבור אותו מחסן וזה לא ירכוש אותם מכל יצרן אחר.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי, לקבל את התובענה ולדחות טענת הקיזוז, יש לקבל בקשתה של התובעת למימוש איגרת החוב האמורה.

העולה מן המקובץ לעיל הוא כדלקמן: א.מחייב את הנתבעת – התובעת שכנגד לשלם לתובעת סך של 3,185,488 ₪ (שלושה מליון מאה שמונים וחמישה אלף ארבע מאות שמונים ושמונה ₪), בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה ועד לתשלום המלא בפועל.

ג.הבקשה למתן חשבונות-נדחית.

לפניי תביעה כספית על סך 65,400 ₪ שעניינה הפרת הסכם להפצה בלעדית של סיגריות אלקטרוניות.

לטענתו, הוא והנתבע התקשרו בהסכם להבאת 5,000 סיגריות מסוג "ספינר" ולשווקן בארץ, כאשר הם יתחלקו ברווחים של 2,500 יחידות.

דיון והכרעה השאלות הטעונות הכרעה בהליך שלפניי הן: מה סוכם בין הצדדים, והאם הנתבע חייב לתובע כספים בגין ההסכמים ביניהם.

מאחר שטענות הצדדים מסתמכות על ההסכם שנחתם ביניהם ביום 1.3.2022, וכותרתו "הסכם הפצה בלעדית" אציין את תוכן ההסכם במלואו: "הוסכם בין שמעון שיקרא יצרן לבין אברהם טובין שיקרא מפיץ

בנקודה זו אציין, כי טענות הנתבע לפיהן נעשו בינו לבין התובע הסכמים נוספים בעל פה, הן טענות בעל פה כנגד מיסמך בכתב, האסורות על פי סעיף 80 לחוק הפרוצידורה האזרחית העותומאני, החל עדיין בשיטת המשפט הישראלית.

...

הצדדים נחקרו, ולאחר מכן באי כוחם סיכמו בעל פה. לאחר עיון בטענות הצדדים; במסמכים שצורפו (כולל תמלול השיחה); והן מעדויות הצדדים אני סבור כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ואבאר.

מכל האמור לעיל עולה, שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 20,400 ₪ לפי החישוב הבא: כמות סיגריות שנקבעה בהסכם – 5,000 יחידות; עלות מוצר – 85,000 ₪ (17 ₪ ליחידה, זאת לטענת התובע בעצמו – ראו סע' 18 לכתב התביעה; מחיר מכירה מינימום על פי ההסכם – 35 ₪.

סוף דבר הפועל היוצא הוא שדין התביעה להתקבל בחלקה, כך שעל הנתבע לשלם לתובע סך של 20,400 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.